המילכוד שמשגע את שוק ההון המקומי כיום

ננצל טור זה לאחל לעובדים החרוצים בצפון קוריאה יום סואן-גון שמח הלילה (25 באוגוסט, חג המציין את קדימות הצבא בצפון קוריאה), ונייחל לכך שככל והחגיגות יכללו זיקוקין, האפקט יוותר מקומי בלבד. יש אפשרויות להבלחה גם בחזית המוניטרית בג'קסון הול בסופ"ש. יש גם אפשרות לתזוזות לא קטנות בשווקים העולמיים (עם הקרנה לכאן) גם בהקשרים אחרים, אך דנו בכך מספיק בטור חודש שעבר.

בחזית הסורית, ישנו סיכוי לאסקלציה ישראלית דווקא משום התדמית הזהירה והחששנית של ראש הממשלה (או כדברי בן רודס: "צ'יקנשיט") שכן האיומים הישראליים במהלך מלחמתי לאור ההתבוססות האיראנית בסוריה אינם נתפסים כרציניים אצל מקבלי ההחלטות, עניין שעשוי לגרור מעורבות ישראלית, כנגד איראן, בהקמת ישות סונית במרחב דמשק רבתי.

עוד עסקה של העברת שליטה בחברה פיננסית נפלה השבוע. כמו במצעד צבאי צפון קוריאני, הקונים עוברים בסך לפני הממונה על שוק ההון ונפסלים אחד אחד. אך פה זה לא בדיוק צפון קוריאה, אפשר לבחור לא להופיע למסדר אם אתה יודע שתיפסל אך בכל זאת הם באים ונפסלים שוב ושוב, ומדוע?

אז לא, הצדדים שחותמים אינם טיפשים. הם יודעים טוב מאוד היום (אולי הייתה שאלה ב-2014) שהממונה תידחה, או אף תיירט את העניין בשלב המקדים לדחייה פורמאלית. ובכל זאת הם חותמים. שוב ושוב.

הדינמיקה פה היא של "שני שוטרים, אחד קורא ואחד כותב" ששווה הרבה מאוד כסף שיזרום מקופת המדינה. ב-2013 נחקק החוק "לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות" (שכרגיל עם כותרת יפה, תוכן פחות). בין שלל המגבלות, שאינן מקובלות במשטר דמוקרטי-ליבראלי קפיטליסטי פתוח, הטיל החוק מגבלה חדשה – "הפרדה בין תאגידים ריאליים משמעותיים ובין גופים פיננסיים משמעותיים". מגבלה זו נכנסה לתוקף ב-2017 לגבי רכישות חדשות, וב-2019 אחזקות מפרות אמורות לעבור לנאמן שימכור את האחזקות בהליך הדומה לכינוס נכסים.

למי ניתן למכור חברת ביטוח או מפעילת קופות גמל?

1. לאיש עסקים ישראלי? לא. כי הוא או מחזיק גוף ריאלי ולכן מנוע על-פי חוק הריכוזיות או שהוא מחזיק גוף פיננסי ולכן מנוע על-פי רוב בשל חקיקת ההגבלים העסקיים. בשוליים ייתכן איש עסקים ישראלי שעשה Exit גדול ורוצה דווקא להשקיע בפיננסים או מקרה כמו אליהו שמכר חברה משפחתית בינונית בשביל לקנות את מגדל, וכמובן שיש לו בעיות מימון בנקאי (הלוואות לקניית שליטה זה Out) ואיסור על פירמידות (על-פי החוק). בקיצור נמרץ, החקיקה החדשה יוצרת קבוצה ריקה של קונים ישראליים.

2. לציבור? הממונה על שוק ההון, בניגוד לבנקים, ממשיכה למנוע מבטחים ללא גרעין שליטה.

3. אנשי עסקים זרים? חלק גדול מהמערביים די חוששים להשקיע במדינה שמלאימה נכסים ושצריך לנהל מולה קשרי ממשל ענפים מעל ומתחת לשולחן, וזאת כאשר מדובר בשוק די קטן. זה פחות או יותר משאיר את הלא מערבי - רוסיה, דרום אמריקה, וסין. הסינים דווקא יודעים "להסתדר" בסביבת ממשל של עודף רגולציה מחד, ומאידך מנסים למלט את כספם מסין משיקולי סיכוני ממשל מקומי. 

אז בגדול, מארג החקיקה והרגולציה הקיים בארץ מגביל את הקונים האפשריים לאחזקות שחייבים למכור לסיניים. באה הממונה של שוק ההון וקובעת קטגורית שהיא לא מאשרת מכירה. נכון, היא לא קבעה זאת רשמית, אך הגישו בקשה. ועוד בקשה. המון בקשות. כולם נדחו או נפלו בשלב מקדמי.

למה קוראים למצב בו לא מאפשרים לך למכור נכס, ואז לוקחים לך אותו? הפקעה או הלאמה. ומה עושים במקרה כזה? תובעים את המדינה בערך הנכס המשוער. איך קובעים את הערך? טוב, אם שניים סינים עם כינור גדול (ועוד יותר טוב 3-4) הגישו בנפרד כל אחד הצעה נדיבה של קונה מרצון מול מוכר מרצון, זה די הערך, לא? אמנם בא שוטר רגולציה והבריח אותם מהעסקה, אך זה כבר היה לאחר החתימה.

עכשיו אתם בוודאי אומרים, "טוב אנו דופקים את הטייקון למי אכפת?". ובכן, הבדיחה כאן, לצערנו, נופלת על הציבור. לפקיד ממשלתי, בוודאי לאחר תום הקדנציה, לא כזה משנה הוצאה ממשלתית לאחר תביעה. המחוקק הספציפי שהרים יד לפני שש שנים, לא ייזכר כאחראי לביצוע. והעיתון הכלכלי שקידם את המהלך בלוביזם עיתונאי נמרץ, יאשים מישהו אחר. מי שיישלם את סכום הפיצויים במיליארדים שעשוי בהחלט להיפסק פה, הוא ציבור משלם המסים, שלא יצליח לא לנהל ולא לקבל תמורה ראויה מזריקת הסחורה על השוק.

ומה החברות ובעלי השליטה עושים? ממשיכים להביא קונים. בשלב הזה, הם כנראה כבר מתייחסים לאישור הממונה כסיכון, עדיף להם לקבל פיצוי של סכומי העסקה. וכאשר שני הצדדים יודעים שהעסקה לא תצא לפועל, ניתן קצת להתגמש כלפי מעלה במחיר כל עוד שיש אפשרות נסיגה קלה מהעסקה. ולמה הקונה, לכאורה, עושה זאת? אולי הוא רוצה כותרת בעיתון. ואולי דואגים להחזר עלויות עסקה או מקדמים עסקים משותפים.

עורכי הדין כבר עובדים במרץ ואנו נכנסים לשלב פציעות של ארגון עסקאות לצורך תביעת ההפקעה, וגם גורמי שליטה פחות מובהקים מצטרפים לקלחת. בהקשר של ניתוח שווי של חברות הפיננסיים לא צריך להיתפס יותר מדי לשווי שחותמים עליו, שכן הצדדים יודעים שזה לא יצא לפועל, אך בחלק מן החברות ייתכן מצב שמחזיקים מן הציבור המחזיקים בנקודה מתאימה בשרשרת השליטה ירוויחו גם מתקבולי תביעה עתידית, אם כי ללא ייצוג מתאים זה יחסית ציפור על העץ.

האם הממונה צריכה לחשוש מהסינים? דווקא לא, כי היא ממילא מסרסת את בעלי השליטה ומונעת מהם לקבל כל החלטה בנוגע לכיוון החברה והשקעותיה. סירוס זה, באמצעות רגולציה קפריזית ועודפת במספר רב של מימדים, הוא אחד הגורמים שמבריח מפה כל גורם מערבי (שאם רוכש – עושה זאת מתוך ראייה של השבחת העסק, התוויית דרך, וסינרגיה, עניין שלא ממש יכול להתקיים כאשר כל דרגי הביניים מרקדים לפי החליל של הממונה).