הסיבות להתחזקות האירו מול הדולר

אחת ההערכות הפופולריות ביותר בתחילת השנה הייתה שהדולר של ארה"ב יתוסף כנגד האירו ואף יחצה כלפי מטה רף של 1.000. הסיבות היו ברורות: בעוד ארה"ב מעלה ריבית וחותרת לריבית של 2.5-1.5  אחוזים בתוך שנה-שנתיים, תעמוד הריבית האירופית על 0 אחוז לפחות מספר שנים והבנק המרכזי של היבשת (ecb) ירכוש היקפי עתק של איגרות חוב, בעוד הבנק המרכזי של ארה"ב, ה-Fed, מתעתד להודיע על השקת תכנית להפחתת יתרות ניירות הערך במאזניו.

זאת ועוד, לאחר ההלם שגרמה בריטניה באמצע השנה שעברה, עת בחרה לצאת מהאיחוד האירופי, חששו רבים כי זה קדימון לתהליכים דומים במספר מדינות מפתח, כולל גרמניה, צרפת, איטליה והולנד, שעמדו לערוך מערכות בחירות בשנת 2017; סוגיית המהגרים ליבשת הייתה בראש סדר היום והחשש היה שהמשך קליטתם, בעידודה הנמרץ של גרמניה, הכלכלה הגדולה של היבשת, יגרום למנהיגים מהימין לעלות וללכת – כפי שהבטיחו, בעקבות בריטניה.

והנה, מוזר, לקראת סיום קיץ 2017, אנו עדים דווקא לפיחות חד של השטר הירוק, עד כדי רף של 1.200 דולר לאירו – שנראה לאחרונה בתחילת 2015. מה גרם לכך? לכל משוואה יש שני צדדים. בצד של ארצות הברית לא קרה הרבה: ה-Fed עדיין מתעתד להעלות את הריבית - מדדי התוצר, התעסוקה והמחירים מאפשרים לו לעשות כן, אלא שהמתיחות סביב צפון קוריאה, הקשיים של נשיא ארה"ב להוציא לדרך את תכניות ההרחבה הפיסקאליות שלו, סימני השאלה לגבי הגבהת תקרת החוב וכעת הנזק האדיר שגרם הוריקן Harvey, עשויים לעכב את התהליך – היות וה-Fed לא ירצה להוסיף אי שקט משלו לשוקי ההון.

השינוי הגדול קרה בצד של גוש האירו. החששות המדיניים הוסרו – לאחר תבוסות קשות של מתמודדי הימין בבחירות של הולנד וצרפת, איטליה הקימה ממשלת מומחים שתכהן עד תחילת 2018 ובגרמניה, העימות בין הקנצלרית המכהנת אנגלה מרקל לבין יריבה מרטין שולץ הסתיים, לפי מומחים, בניצחון הראשונה, כשנושא הפליטים בקושי עורר עניין.

כמו כן, השתפרו מאוד נתוני התוצר, התעסוקה והמחירים של היבשת, בעוד האינדיקטורים הכלכליים מצביעים על התקדמות נוספת. בהשוואה לשנה שעברה, עלה קצב האינפלציה מ-0.2% ל-1.5% (ecb חותר ליעד של 2% או קצת פחות) וירד שיעור האבטלה מ-10% ל-9.1% ; התוצר רשם גידול של 2.2% בין הרבע השני של 2016 לרבע השני השנה ואף עקף את התוצר של ארה"ב, שגדל 2.1%. בגוש האירו יודעים שהדרך לתעסוקה מלאה כמו זו של ארה"ב עדיין ארוכה, אך שמים דגש על השיפור המהיר.

ההתפתחויות הללו לא נעלמו מעיני ecb ונגידו, מריו דרגי, כבר לא חוזר על מוכנותו להוריד את הריבית עוד, אם יהיה צורך, אלא שולח איתותים לכוונתו לצמצם את מדיניות רכישות האג"ח שלו, מה שמכונה tapering. יש אומרים שגם מחסור בהיצע גורם לשינוי, אך אין ספק ש-ecb חושש כיום פחות מבעבר לתפקודו של גוש האירו.

כך, אנו רואים כי שוקי המטבעות דינאמיים מאוד וקשה להעריך מה ילד יום. תחת מגבלה קשה זו, אומר בכל זאת כי לא מסתמן, לעת עתה, מהפך לטובת הדולר. ככל שתוואי העלאת הריבית האמריקאית אכן יהיה מדוד יותר, בעוד יבשת אירופה ממשיכה להתאושש ולכידות גוש האירו אינה בסכנה – סביר להניח כי הביקוש לאירו יימשך.

עם זאת, לקראת 2018, הרבה תלוי בצעדים שינקטו דרגי וחבריו, שדעתם לא נוחה מתיסופו של האירו, עקב ההשלכות המסיגות שלו על חברות הייצוא. נזכיר כי גרמניה – הכלכלה הגדולה ביותר, כאמור – עתירת חברות עם פעילות כלל עולמית. לכן, מבחנו הגדול של המטבע האירופי המשותף ושל ecb יהיה אם יוכל האחרון להוריד את הרגל מהדוושה בלי לגרום לפיחות חד ומהיר מדי של האירו. מדובר במשימה חסרת תקדים, שלא תתבצע בתנאי מעבדה ולכן תגרור תנודתיות גבוהה מהרגיל של שוק המטבעות תוך כדי ביצועה.

הכותב הוא רונן מנחם, מנהל מחלקת השקעות ואסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות