מה אפשר ללמוד מהקריסה של ענבל אור?

לפני מספר שנים, זמן רב בטרם קריסתה של אשת הנדל"ן ענבל אור, התנהל דיון סוער בהצעת הסדר נושים של חברה בבעלות איש עסקים מפורסם. כאשר קרה 'הבלתי יאמן', והסתמן כי הנושים הגדולים של החברה מוכנים להסדר שמהותו 'תספורת' של עשרות רבות של אחוזים מהחוב, עלתה מהשורה האחורית של אולם הדיונים זעקה מרה של משקיעה בחברה.

לא רק שהחברה קרסה חודשים ספורים לאחר מעשה, (מבחינת הציבור - כמעט בלא התראה), אלא שהציבור נאלץ לראות כיצד איש העסקים ששלט בחברה ממשיך בעסקיו האחרים, תוך נכונות מוגבלת ביותר 'לתרום' מהם לקופת ההסדר. "כבודה, בבקשה, תתני צו שיכריח אותו להחזיר את הכסף!", זעקה האישה מהשורה האחורית לעבר השופטת.

אותה משקיעה, השקיעה את מירב נכסיה בחברה, ככל הנראה בלא מודעות לכלל היסוד של "אישיות משפטית נפרדת", אשר מאפשרת לחברה לקרוס, לעיתים גם עקב ניהול עסקי לא מיטבי, בלא אפשרות להשית את החובות על בעל השליטה, ועוד פחות מכך על חברות אחרות בבעלותו. הדרך היחידה לחרוג מהכלל הזה, הינה תביעה לא פשוטה, ובדרך כלל כזו האורכת שנים, הדורשת הוכחה חד-משמעית של מעשה תרמית מצד בעל השליטה, העומד בקריטריונים מחמירים ביותר שהציב הדין. זאת כאשר חרף החשדות אשר פוזרו כנגד בעל השליטה והגינויים שספג מכל עבר, הוכחתם בהליך משפטי, ככל הנראה מול סוללה של עורכי דין מהבכירים בארץ, היתה רחוקה מלהיות וודאית.

במצב הדברים, אין זה מפליא שהנושים הגדולים של החברה, אשר בניגוד לאותה משקיעה 'מן הציבור', הינם 'שחקנים חוזרים' שאינם צפויים להתרסק מהשקעה כושלת אחת, העדיפו פשרה מיידית של עשרות אחוזים בודדים מהחוב, על-פני תביעה שעשויה להימשך שנים ארוכות, והצלחתה אינה מובטחת.

גל ההדף האחרון סביב קריסתה של אשת הנדל"ן ענבר אור, שהתבטא בסדרת תביעות כנגד "המעגל החיצוני" של עורכי דין וגורמים אחרים אשר היו מעורבים בעסקאות נדל"ן של קבוצת אור טרם קריסתה, הזכיר לי במידה רבה את זעקתה של אותה משקיעה, שנים קודם לכן.

אמנם, הנסיבות בפרשת אור שונות בתכלית. כאן, מדובר באשת עסקים, שעומדים כנגדה חשדות כבדים בהרבה למעשים הנמצאים (אם יוכחו) בגרעין הקשה יותר של מה שעשוי להיחשב כמרמה - בין היתר, התקשרות עם רוכשים במסגרת קבוצות רכישה, במספר גדול בהרבה ממספר הדירות הצפויות.

אולם, בניגוד לאיש העסקים האחר, שגם לאחר קריסת אחת החברות בבעלותו, הוסיף להחזיק ברוב המוחלט של נכסיו האחרים, ענבל אור "התרסקה" לגמרי, וכל החברות שלה נקלעו לפירוק. כלומר, גם אם תורשע באותו הליך חמור שדובר בו קודם, מספר הנכסים האישיים שניתן לקחת ממנה, בטל בשישים יחסית לשיעור הנזק שהותירו החברות בבעלותה - בעיקר עבור אלו שהשקיעו ממיטב כספם בקבוצות רכישה שונות שנוהלו על ידי אותן חברות.

מכאן, הנסיון לפנות ל"מעגל השלישי" של גורמים בעלי מעורבות כזו או אחרת בעסקי קבוצת אור. בין היתר, עורכי דין שליוו חוזים של אותן קבוצות רכישה, בטענות מטענות שונות של התרשלות. אלא, שאף במקרה הנוכחי, עשוי להתגלות עד מהרה, שהמרחק בין 'הרשעה עיתונאית' או אף כתב תביעה ראשוני מלא בסופרלטיבים זועקים, לבין חיוב בדין של אותם עורכי דין, גדול בהרבה מאשר התובעים משערים. לא רק במובן זה, שמדובר בהליכים שעשויים לארוך שנים ארוכות, ולהיות כרוכים בהוצאות כבדות מצד התובעים עצמם.

מעבר לכל זאת, עומד הדין, שבניגוד לדעת הקהל, לא רואה בכל קריסה עסקית - אף לא בכל קריסה עסקית שכרוכה בניהול קלוקל ושגיאות עסקיות גסות, עילה להשית את כל חובות החברה על בעל השליטה; ועוד פחות מכך, על צדדי ג' בעלי מעורבות מוגבלת עוד יותר בעסק שקרס.

אין ספק שיש צורך רב ביצירת הרתעה אפקטיבית יותר כנגד בעלי שליטה בחברות וגורמים נוספים מפני מעשי תרמית, מימון דק, ערבוב נכסי החברה עם נכסים אישיים, ועוד; אין גם ספק, שיש יותר מטעם לפגם בדרך הקלה מדיי, בה מתקבלות לעיתים הצעות הסדר נמוכות ערך, המאלצות את הנושים להיפרד מרוב כספם - אגב שבעל השליטה מניח שיכולתם לתבוע אותו ולהצליח בתביעה תוך זמן סביר אינה גבוהה.

אלא, שהרתעה שכזו לא תושג על-ידי "מבול תביעות" במקרי קריסה, או דרישה (אף אם ברמה העיתונאית) משופטים לפסוק בניגוד לדין ולחייב בעלי שליטה בחובות החברה בלא הליך מתאים. הגברת ההרתעה, עשויה להיות מושגת דווקא בשורה של הליכים 'אפורים' - שבדרך כלל אינם זוכים לתשומת לב ציבורית ותקשורתית.

כך למשל, תמיכה רבה יותר מצד בתי המשפט בתביעות בהליך המקוצר שמכונה 'בקשה למתן הוראות', אשר בניגוד לתביעה רגילה, אינו עובר בערכאה אזרחית על שלל הליכיה המקדמיים ודקדוקיה הדיונים. לעיתים קרובות מדי, תביעות כנגד בעלי שליטה, גם על בסיס תשתית עובדתית ברורה, מועברות מהר מדי לפסים של תובענה אזרחית רגילה - לא אחת, בהשפעת עשרות על עשרות עמודי כתב הגנה, על שלל טענות דיוניות והרחבות חזית מצד הנתבעים, אשר מיועדות לשכנע את שופט הפירוקים שהתביעה סבוכה מכדי לדון בה בדרך מקוצרת.

כמו כן, מקום בו תביעה כנגד בעל שליטה מעלה תשתית מבוססת למעשים אסורים, נכון יותר לקדם הכרעה מהירה (גם כאשר מדובר בתובענה רגילה, ובוודאי ב"בקשה למתן הוראות"), להבדיל מאשר ללחוץ על הצדדים להתפשר או ללכת למגשר. לכל אחד ממהלכים כאלו עשויה להיות בטווח הארוך, השפעה חיובית בהרבה מאשר "מבול תביעות", אשר בסופו של יום, רק חלק קטן ממנו (אם בכלל) יבשיל לכדי תוצאה ממשית. 

 ** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל 

הכותב הוא עו"ד העוסק בדיני חדלות פירעון. אחד ממחברי הספר "הקפאת הליכים, הלכה למעשה"