האם חוק חדלות פירעון החדש מעודד לקיחת סיכונים?

אחד החידושים המרכזיים העומד בבסיס חוק חדלות פירעון החדש, הינו המטרה הראויה בפני עצמה של עידוד וסיוע בשיקום חייבים פושטי-רגל. זאת, מתוך תובנה כי במקרים רבים, שקיעה בחובות והיקלעות לחדלות פירעון אינם "פגם מוסרי" (כפי שהדבר נחשב בדין האנגלי הישן), אלא סיכון אינהרנטי במערכת כלכלית המבוססת על העמדה ונטילה של אשראי.

ה'אני מאמין' שעומד בבסיסו של החוק החדש, ואשר הופיע במילים מפורשות בהצעת החוק, הינו כי אכן קיים מיעוט של חייבים הפועל בחוסר תום-לב ומנצל את הדין לרעה, אולם אין להסיק ממנו על רוב-רובם של החייבים. מכאן, העמדת ההפטר כעקרון ומטרה יסודית בחוק החדש, ושלל הוראות המקלות מאד על חייבים להשיגו.

בין היתר, ברוב-רובם של תיקי חדלות הפירעון שידונו לפי החוק החדש, ההפטר והמועד להפטר יכללו במפורש בהחלטה העקרונית שיחליט בית המשפט תשעה חודשים לאחר פתיחת ההליך, ובדרך כלל יינתן בתקופה הנעה בין הפטר מיידי לשלוש שנים לאחר ההחלטה, שעצם שמה – "צו לשיקום כלכלי", מבהיר לבית המשפט 'להיכן נושבת הרוח' בכל האמור בכוונת המחוקק ובערכים שהוא נותן להם משקל באיזון שבין שיקום לטובת הנושים.

רעבים ללחם, מצויידים בעורכי דין יקרים
לעומת זאת, סבור המחוקק כי הרתעה כנגד אותו 'מיעוט' של חייבים חסרי תום-לב תושג על ידי האפשרות להשתמש בחריג המאריך את קציבת הזמן (ובמקרים נדירים, עוצר אותה) במקרה שמדובר בחייב שאינו משתף פעולה עם הנאמן והכונס הרשמי, או נקבע לגביו כי הסתיר או הבריח נכסים, או נקלע לחדלות פירעון בגלל "הזנחה חמורה" או הונאה של הנושים ערב קריסתו. זאת, לצד הגדרת מעשים מסוימים של חייב כמעשים פליליים, באורח אשר נראה על פניו כניסוח מקוצר ובלשון ברורה יותר של החלק העונשי בפקודת פשיטת הרגל הישנה.

אין ספק, כי שיקום חייבים תמי-לב ומתן אפשרות לפתיחת דף חדש למי שהסתבך בחובות שלא באשמתו, הינו ערך ראוי ונכון; עם זאת, תיתכן גם השקפה אשר, מתוך היכרות עם חיי המעשה בארץ, תטען כי הדין החדש, לא רק שאינו סותם פרצות אשר אפשרו לחייבים חסרי תום-לב מרחב תמרון גדול מדי תחת הדין הישן, אלא אף מרחיב אותם.

נקודת המוצא שעולה מחיי המעשה הינה כי הדין הישן היה במידה רבה מחוסר 'שיניים' הולמות לטיפול במעשים חמורים שעשו חייבים מתוחכמים, לעתים ממש 'מתחת לאפן' של הרשויות ובית המשפט.

המחוקק צדק בכך כי עבור החייב הקטן ותם-הלב, עשויה היתה המערכת הישנה להיות קשה ביותר, לפעמים באורח שהסב לו נזקים קשים בלא צורך. עם זאת, תמונת המצב היתה שונה לגמרי עבור חייבים מתוחכמים וחסרי עכבות, שהגיעו לבית המשפט כשהם מוכנים, מכירים היטב את הפרצות, ומגובים בשירותים צמודים של עורכי דין מהשורה הראשונה.

מחזה נפוץ מדי היה לראות חייבים, אשר טוענים בקול גדול כי אינם משתכרים אלא שכר רעב, מגישים עשרות בקשות טורדניות במסגרת ההליך, כשהם מלווים בשירות משפטי אשר ספק אם היה ניתן בלא תשלום של מאות אלפי שקלים; נוקטים בסחבת; מפרים הוראות בית משפט באורח סדרתי, כאשר לכל היותר זכו על כך בנזיפה; שכל זימון שלהם לחקירה דורש הגשת בקשות והתדיינות אינסופית.

אולם, מובן כי כל נכסיהם רשומים זה מכבר, ולעתים באורח מתוחכם ביותר, על שם צדדים שלישיים; כאשר כל צד שכזה מלווה כמובן בפרקליט משל עצמו, טוען להיותו צד ג' שכלל אינו מעורב; מסרבל את הדיון בהעלאת טענות חוסר סמכות, ועוד; הוסף לכך את העומס בבתי המשפט, את הנטיה לנסות ללחוץ על הצדדים לפשרות; ויוצא, כי הליכים כנגד חייבים וצדדי ג' שכאלו, גם במקום בו התבססו על תשתית ראייתית מוצקה ביותר, ארכו שנים ותוצאתם לעולם לא היתה מובטחת.

כל זאת, כאשר בפועל, החלק הפלילי בפקודה כמעט ולא הופעל (נזכיר, כי הוא כרוך במשפט פלילי לכל דבר, שבו ראיות מההליך האזרחי אינן קבילות בהכרח, ועשוי להתארך גם הוא), גם במקרים בהם נקבע באורח חד-משמעי, כי חייב ביצע מעשים הנופלים לגרעין הקשה של החלק הפלילי בפקודת פשיטת הרגל.

הדין החדש אמנם כולל לא מעט תוספות נכונות ונחוצות; אולם בענייננו, לא רק שהוא אינו פותר את הבעיות דלעיל, אלא במידה מסוימת מחמיר אותן. 

ראשית, הכיצד לפתע יופעל החלק הפלילי של הפקודה ביד נדיבה יותר, אך ורק משום שתומצת ונוסח מחדש בלשון ברורה? והאם הדבר ילווה, בין היתר, בתוספת תקציבים ותקנים נחוצה לרשויות שבסמכותן להפעיל אותו?

שנית וחשוב אף יותר, בעוד שלפי הדין הישן, כדי לזכות בהפטר, היה על החייב להוכיח כי אין עומדים נגדו חשדות למעשים לא כשרים, הרי שלפי לשון סעיפי החוק החדש, הסנקציה האזרחית (שלא פעם, רלוונטית בהרבה מזו הפלילית) של הארכת תקופת ההליך (קל וחומר אי-קציבתו) הינם בגדר חריג. זאת, כאשר לפי לשון החוק, כדי להפעיל אותה, יש להגיע תחילה למסקנה עובדתית-משפטית כי החייב הבריח נכסים, יצר חובות בעת שידע כי אינו יכול לשלמם וכיוצא באלו.

קריסה כלכלית אינה פשע
נקל לשער מה תהא התוצאה במקרה של חייב מתוחכם, המיוצג בידי עורכי דין מהשורה הראשונה, אשר ינהלו מלחמה על כל אות בסעיפים נשוא קביעה שכזו, ידרשו הליכי הוכחות ארוכים, אשר יארכו הרבה למעלה מתקופת תשעת החודשים הנקובה בדין להכרעת עניינו של החייב. אכן, התקופה ניתנת להארכה; ובכל זאת, הפיכת נטלי ההוכחה וחשוב אף יותר, הרוח הפרשנית שמאחורי הדין, עשויה לשחק הישר לידיהם של חייבים שכאלו; ולמצער, להפעיל לחץ על הנאמן והכונס הרשמי להסכים לפשרות, אשר ספק אם היו מסכימים להן קודם לכן.

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם נציין כי קיימת בעיה מסוימת אף בהנחת היסוד, אשר רואה כערך מרכזי מחילה על חובות החייב, בלא הבחנה מספקת בין חייב פשוט שצבר חוב של מאות אלפי שקלים לבין חייב מתוחכם שהצליח לצבור חובות של עשרות מליונים ומעלה באמצעות רשת מתוחכמת של עסקים וחברות; בין חייב שאין מה לחקור בעניינו, לבין חייב שקיימות שלל מחלוקות משפטיות בינו לבין הנאמן, ועוד.

בעניין זה נאמר, כי לצד "שני הקצוות" בציבור החייבים – קרי, מצד אחד חייבים תמי-לב במובהק שקרסו בבירור שלא באשמתם, ומן הצד השני, חייבים מהסוג הגרוע ביותר שניכר עליהם שהסתבכו באורח פסול או גובל בפלילים, קיים 'תחום אפור' רחב ביותר, שבו מצויים הלכה למעשה רוב החייבים. כך למשל, אלו שאמנם לא חטאו בגניבה או הברחת נכסים של ממש, אולם לא התאמצו יתר על המידה להימנע מקריסה, או ביצעו מהלכים מסוכנים ותמוהים, או משכו משכורות גבוהות והתקיימו ברמת חיים גבוהה ביותר, גם כאשר היו עסקיהם על סף התהום, ועוד.

אכן, קריסה כלכלית אינה פשע ואינה צריכה להיחשב לכזה; אולם לצד הרצון המובן לאפשר לחייב שלא חטא לפתוח דף חדש, הרי שאחת ממטרותיו המרכזיות של הדין הינה גם הכוונת התנהגות – כלומר, לעודד עוסקים ונוטלי אשראי לעשות כל מאמץ סביר להתנהל בתבונה ולנסות להימנע מקריסה, בין היתר על-ידי הימנעות מהפיכת הליך חדלות הפירעון לאטרקטיבי מדי. ספק אם החוק החדש מקנה משקל מספיק למטרה חשובה זו שמאחורי דיני חדלות הפירעון, וחבל שכך.

 ** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל 

הכותב הוא עו"ד העוסק בדיני חדלות פירעון. אחד ממחברי הספר "הקפאת הליכים, הלכה למעשה"