לא רק מחיר למשתכן, עד כמה באמת משקיעה המדינה בתמריץ ליזמים בפריפריה?

הממשלה מדברת הרבה אבל לא באמת עושה מאמץ ליישב את הפריפריה. במלאת 70 שנה למדינת ישראל, מעניין לבחון היכן אנחנו עומדים ביחס לאחת המטרות המוצהרות של החזון הציוני: יישוב הנגב והגליל.

לכאורה, החלום של בן גוריון להפרחת השממה צריך היה לעמוד על ראש סדר היום של הממשלה והאוצר בימים אלה בהם מחירי הדיור הגבוהים והזמן הממושך שאנו "מבלים" על הכבישים דורשים מדיניות לאומית ברורה, שמחד מצופפת ומנצלת באופן המיטבי את עתודות הקרקע הקיימות במרכזי הערים (בעיקר באמצעות פרויקטים של התחדשות עירונית), ומאידך מתמרצת רוכשים ויזמים כאחד לשאת פניהם לפריפריה.

מצד הרוכשים נעשה אולי מאמץ כלשהו. ראשית כל, ניתן להתייחס לתכנית מחיר למשתכן, שאף שאנחנו רואים פערים משמעותיים בין הביקוש של זכאים בערי המרכז וערי הפריפריה, אי אפשר שלא להתייחס לכך שיישובים שבעבר לא זכו לתשומת לב נמצאים היום על המפה. כמו כן, אף כי מעטים יודעים זאת, המדינה מעניקה הטבות מס משמעותיות לתושבים ביישובי הפריפריה.

• יזמית תשלם למשקיע שלה פי שניים מהשקעתו - בלי שבנתה את הפרויקט
• המדינה מקשיחה עמדות לגבי הפועלים הפלסטינים; היזמים הקטנים חוששים

כך לדוגמא, משפחה שתחליט להעתיק את מגוריה ליישוב שלומי, שנמצא בסך הכל 10 דקות מנהריה וחצי שעה נסיעה מחיפה והקריות, תרוויח זיכוי של כ-19% ממס הכנסה, סכום שיכול להגיע אף ל-100 אלף שקל למשפחה לשנה, שמתווספים להכנסה הפנויה של המשפחה. עם זאת, מי שמחליט לעבור לפריפריה נדרש להתמודד עם לא מעט בעיות ומגבלות: הפערים ברמת החינוך נותרים בעינם, כמו גם הפערים ביכולת ההשתכרות של תושבי הפריפריה לעומת תושבי המרכז.

אבל הנקודה העיקרית היא שהמדינה לא עושה שום מאמץ לתמרץ יזמים לבנות בפריפריה. כוחות הביקוש וההיצע בשוק מביאים לכך שיזם שבונה פרויקט בתל אביב ומוכר אותו בין 40 ל-100 אלף שקל למ"ר, פועל תחת אותם תנאים בדיוק כשל יזם שבונה במצפה רמון או בשלומי ומוכר ב-12 אלף שקל למ"ר. בהינתן העובדה הפשוטה הזו, לא פלא שמרבית היזמים מדירים את רגליהם מהפריפריה; ואם לא בונים, איך יגורו?

ישנן אינספור דרכים מתאימות לתמרץ יזמים לבנות בפריפריה:

◂ ראשית כל, ניתן באופן פשוט למדי להעניק הטבות מס ליזמים, שכיום משלמים 26% מס חברות בין אם הם בונים במרכז ובין אם בנגב.

◂ סוגיה שבה המדינה יכולה להקל על יזמים בפריפריה היא בקיצור משך הזמן שלוקח להוציא היתרי בנייה – היום לוקח בממוצע בין שנתיים לשלוש שנים להוציא היתר, אבל תוך השקעה של כוח אדם ומשאבים, המדינה יכולה לדאוג למסלולים מקוצרים יותר בערי הפריפריה. אדגיש כי אין הכוונה לאישורים מהירים בסגנון הותמ"ל, אלא לרפרנט במשרד הבינוי והשיכון שיהיה אמון על זירוז הבירוקרטיה עבור יזמים בערים מסוימות (מובן שהעדיפות היא לכל חלקי הארץ אך באזור זה ניתן להעניק ליזמים יותר וודאות שחסרה ממילא באזורים אלה).

עוד תכניות

◂ אלמנט נוסף שיכול להיות משמעותי עבור יזמים בפריפריה, הוא זירוז השלמת הבנייה של כביש 6 מצפון ומדרום. הנחיה של הממשלה לסיים את בניית הכביש בהקדם לא רק תגדיל את הנגישות של הפריפריות למרכז ותקל בכך על הרוכשים הפוטנציאלים, אלא גם תפחית עלויות ותקצר תהליכים עבור היזמים עצמם, שהפרויקטים שלהם יונגשו עבור אנשי המקצוע והספקים עמם הם עובדים.

• טראמפ שואג מי לא יירא - מהן ההשלכות על ישראל והאזור?
• לקראת פברואר קודר? מה מראים ארבעת היסודות של השווקים
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הממשלה מדברת רבות אודות הצורך בצמצום הפערים בין המרכז והפריפריה, דיונים על דיונים וועדות על וועדות, נסתיימו עם מסקנות חד משמעיות שיש להקצות משאבים לטובת הפריפריה, לא רק ברמת החינוך והתעסוקה כי אם גם ברמת התכנון והפיתוח העירוני.

נכון להיום המסקנות נותרו ברמת הכותרת וטרם תורגמו למעשים. ולכשתגיע השאלה המוצדקת, איפה הכסף, נותר לנו רק לומר: ממשלת ישראל משקיעה כ-2.1 מיליארד שקל בשנה בתכנית מחיר למשתכן, שמביאה לקיפאון ולביקושים כבושים בשוק, ובמקום לתמרץ יזמים לפתח את הפריפריה, מחייבת אותם לבנות בעל כורחם, ומבלי שבהכרח יש הבטחה שהרוכשים אכן יגיעו, ושאם הם יגיעו, הם יגיעו בשביל להישאר.

הכותב הוא עופר זרף, מנכ"ל ובעלים חברת הנדל"ן יסודות איתנים