על מניות ונקניקיות: מה עושים כאשר 'השקעה בטוחה' קורסת?
לאחרונה קרסו שני גופים שניסו ללמד אנשים איך להרוויח כסף קל בבורסה. כיצד כדאי ללקוחות שהפסידו לנהוג במטרה לראות חלק מהכסף בחזרה?
באחד הפרקים של הסדרה המצוירת פינוקיו, השועל והחתול המפוקפקים שמשון ויובב מבטיחים בהן צדק לחזור למוטב. באורח צפוי למדי, זמן קצר לאחר מכן הם נתפסים כשהם זוללים נקניקיות שאינן שלהן. כאשר הם נשאלים כיצד הדבר מסתדר עם הבטחתם החגיגית מראשית הפרק, עונה שמשון את התשובה הקלאסית: "זו לא אשמתנו, זו אשמת הנקניקיות. אם הן לא היו שם, לא היינו גונבים אותן".
בימים אלו ממש, עלו לכותרות הכלכליות שתי פרשיות עגומות שדומות למדי זו לזו, אשר העלו בזיכרוני את אותו סיפור ישן. בשני המקרים, דובר בקריסה של שתי חברות שעסקן היה (לפחות אם להאמין למסעות הפרסום האגרסיביים שנוהלו בתחום) "ללמד אנשים כיצד להרוויח בקלות בבורסה", או "לתת להם מערכת כלים בטוחה ויעילה" לשם עריכת עסקאות מהירות במניות אמריקאיות ואחרות; שתיהן קרסו בפתאומיות, מותירות אחריהן שלל "לקוחות מרוצים", אשר חודשים ספורים לאחר ששוכנעו להפקיד את מיטב כספם ב"כלים בטוחים ומתוחכמים שילמדו אותם כיצד להרוויח בלא לקום מהכיסא", מצאו עצמם מול הודעה כי החברה נקלעה לקשיים, הפסיקה את פעילותה ואינה יכולה 'לעת הזאת' להחזיר למשקיעים את כספם.
עוד בכותרות:
החוב הסמוי של טוגדר שהמשקיעים לא מכירים
רשמית: ג'נרל טרייד נסגרה; חשש כבד לכספי המשקיעים
פרשת ג'נרל טרייד: "אם אחשוף את מה שאני יודע אאבד 20 אלף שקל"
- כל הכותרות
רק בדיעבד, החלו עולות טענות קשות ביותר על אי-עמידה בהתחייבויות, ועל התחמקות מהחזרת כספים עוד חודשים קודם לכן, תוך ניהול לכאורה של מסע שכנוע אגרסיבי כנגד לקוחות שביקשו זאת.
חברת ההשקעות קרסה. מה עושים?
הצעד המתבקש, במצב דברים כזה הינו הגשת בקשה דחופה למינוי מפרק כנגד החברה, כולל במידת הצורך צווים זמניים דחופים כנגד החברה ולעתים גם מנהליה. טיב הצווים הדרושים משתנה ממקרה למקרה, ונע בין ניסיון להשיג במהירות צו פירוק זמני אשר במרכזו מינוי מפרק שמשתלט לאלתר על החברה, ובעיקר נדרש לשים את ידו באורח מיידי על מסמכי הנהלת החשבונות שלה; צווי מניעה שונים כנגד העברות כספים; ולעתים גם סעדים זמניים כנגד המנהלים – מהטלת איסור על העברת נכסים אישיים ועד צווי עיכוב יציאה מן הארץ.
במצב כזה, בדרך כלל קבוצה גדולה של נפגעים תתאגד במהירות, ותשכור עורך דין שמתמחה בתחום. מצב בו עומד מול בית המשפט ריבוי של תובעים, שכל אחד מהם בא עם פרקליט משל עצמו (בעיקר אם נשכרים, כדי לחסוך בעלות, פרקליטים מנוסים פחות ובקיאים פחות בחדלות פירעון), עלול להפוך את התיק לערבוביה של עשרות כתבי טענות שונים, לעתים מושכים לכיוונים מנוגדים, אשר עלולים לבלבל את השופט ולהזיק יותר מאשר להועיל.
לעתים, במקום בו נושה אחר הזדרז ומינה מפרק, ראוי לשקול (בעיקר אם מדובר בקבוצה גדולה של תובעים) שלא להפוך פסיביים לגמרי, אלא להמשיך ולהחזיק פרקליט שיישאר "עם היד על הדופק", גם אם הוא עצמו אינו המפרק. זאת, כאשר להבדיל מהמפרק, הרי 'פרקליט מלווה' שכזה נותר נציגם של התובעים, ולא הופך לגורם עצמאי שחב פחות דין וחשבון לנושים השונים בתיק. מצד שני, ברור כי החזקת פרקליט, ובוודאי כזה שמצופה ממנו לפעול באורח שוטף, כרוכה בעלויות נוספות עבור התובעים.
מינוי מפרק אינו מבטיח תמיד החזר כספים משמעותי
גם לאחר שמונה מפרק ותפס את החברה, הוא זה שמוצא את עצמו לא פעם תופס חברה ריקה מנכסים – לעתים רק 'חוליית' קצה של שרשור חברות שרובו נעשה בכלל בארצות זרות, לא אחת במקלטי מס שונים וקשים לגישה; ומובן כי לכספים שהשקיעו הלקוחות אין זכר.
מה ניתן לעשות במצב כזה?
למרבה הצער, התשובה היא לא פעם – לא הרבה. מרגע בו לקוחות מתאגדים וממנים מפרק לחברה בהליך מהיר, המפרק יכול ולא פעם מנסה לשים את ידו על בעלי השליטה (אם הללו לא נמלטו מבעוד מועד לחו"ל), ולמצוא ראיות לכאורה למעשי מרמה שיאפשרו להרים את מסך ההתאגדות ולהכניס אותם להליכי פשיטת רגל, תוך ניסיון להפעיל סמכויות חקירה כדי להתחקות אחרי מעברי כספים. באותה מידה, מפרק יכול, במקרים מסוימים, לנסות ולהשתלט על חברות קשורות לחברה שקרסה, שהתנהלו במלואן או בחלקן תחת אותם בעלי שליטה.
לעניין זה, ראוי לציין כי פסק דין מלפני מספר שנים של השופטת אלשיך, אשר אומץ בהמשך באורח חלקי בבית המשפט העליון, וכיום התגלגל להוראות דומות בחוק חדלות פירעון החדש אשר נכנס לא מזמן לתוקף, מקל על מפרקים ונושים "לשים יד" גם על חברות שרשמו בעלי השליטה בחו"ל, במקום שבו החברות אמנם רשומות במדינה זרה, אולם מסתבר שבפועל לא רק נוהלו בידי בעלי שליטה ישראלים, אלא גם כל או רוב מוחלט של פעילותן הכלכלית התנהלה בארץ, מול לקוחות ישראלים, ולאו דווקא באותה מדינה זרה בה היו רשומות.
אלא שלמרות כל זאת, גם במקום בו מתמנה מפרק נמרץ שעושה כל מאמץ להתחקות אחר נתיב הכסף, לא פעם מסתבר כי הסוסים (או אולי הנקניקיות) ברחו מזמן מהאורווה. העניין הוא (בלא לחוות דעה על המקרים הנוכחיים אשר מתבררים בערכאות), כי ברוב המקרים הללו של חברות השקעה שקרסו, אין מדובר במצב בו בעל השליטה "מחזיק את הכספים הגנובים בשק גדול" שחבוי אי שם וניתן לתפוס אותו.
ברוב המקרים הללו, הכספים שהשקיעו הלקוחות אכן אבדו בפועל: בין אם בשל העובדה, כי בעלי השליטה ערבבו את הכספים שקיבלו מהמשקיעים עם כספים נשוא השקעות אחרות שלהם, שהסתברו כהפסדיות; השתמשו בהן לשם השקעות מסוכנות, שעבדו ואף הניבו תשואה גבוהה למשך זמן מה, רק בכדי "להתרסק בקול גדול" בהמשך, ועוד.
במצבים כאלו, אמנם ניתן לעתים, באמצעות הליך מהיר ונחוש של חיוב אישי של בעלי שליטה והולכתם לפשיטת רגל, לשים את היד על חלק מהנכסים – החל מדירות ונכסים מניבים של בעלי השליטה (ככל שהללו לא השכילו לרשום אותם באורח מתוחכם מדי על שם צדדי ג'), וכלה בכספים שמשכו בעלי השליטה בתור משכורות ו"בונוסים" נדיבים מהחברות טרם קריסתן.
אבל, ההליכים הללו לא תמיד פשוטים, ואף עשויים להימשך שנים, בעיקר אם הנכסים נרשמו על שמותיהם של קרובי משפחה וגורמים אחרים, אשר מתגוננים בעזרת מיטב עורכי הדין בטענה כי מדובר בנכסים "פרטיים" שלהם; גרוע מכך – לא פעם, גם לאחר שההליכים הללו (אשר כרוכים גם בהשקעת זמן והוצאות רבות) הניבו פרי, הרי שסך הנזק בדמות אובדן הכספים של הלקוחות הוא גדול באורח ניכר יותר מהסכום עליו הצליחו המפרקים לשים יד – וזאת עוד לפני ניכוי הוצאות הליך ושכר-טרחה של המפרקים עצמם.
תובנה זו, שנכונה למרבה הצער בלא מעט תיקי קריסה כלכלית בהם עולים חשדות למעשים לא כשרים, נכונה כפליים לחברות של מסחר וירטואלי, שמעצם טיבן נדרשות להחזיק נכסים מוחשיים מעטים בלבד, וכאשר הן קורסות, מסתבר לא אחת שכל רכושן הממשי מסתכם בקומץ מחשבים וציוד משרדי, כאשר סכומי העתק שגלגלו, אינם יותר מ"פקודות וירטואליות" שיכולות לבוא ולהיעלם בלחיצה על כמה כפתורי מקלדת.
במצב כזה, לא נוותר אלא לשקול תביעת רשלנות ארוכה כנגד בנק או גורם דומה שניהל את חשבונות החברה, אם קיים כזה, בטענה כי לו הקפיד על כללי זהירות סבירים, היתה החברה מתקשה להפר את התחייבויותיה ללקוחות ולשגר את כספם למקומות אסורים (למשל, לעסקים או חברות אחרות של בעל השליטה) – אלא שתביעה כזו היא מורכבת, ארוכה ויקרה, ולא תמיד תעלה יפה.
מה שנראה ומרגיש כמו רעידת אדמה, הוא כנראה רעידת אדמה
המסקנה היא, שבסופו של דבר, גם ההליך המהיר ביותר כנגד בעלי שליטה של חברת השקעות שקרסה, וגם המפרק המוכשר ביותר, אינם יכולים להחליף זהירות בסיסית ורגישות לאותות מקדימים, שיכולים לבשר על קשיים וקריסה מתקרבת, בבחינת 'אם אתה מתעורר משנתך כאשר המיטה רועדת והרהיטים מתנודדים על הרצפה, זו כנראה לא ריקוד המוני בכיכר, אלא רעידת אדמה מתקרבת'.
ראשית, בטרם משקיעים סכומים ניכרים בחברות 'בוא ונלמד אותך כיצד להרוויח מהכיסא בסלון', ראוי לנסות ולדרוש מידע על הדרך בה החברה מתנהלת. האם החברה אשר תחזיק בכספיך בפועל רשומה בארץ, או בחו"ל? זאת, תוך הבנה שאם האחרון הוא הנכון – יכולת הפיקוח, ובוודאי האכיפה כנגד החברה ביום סגריר, היא נמוכה בהרבה.
שנית, אין ספק, כי דיבורים על שקיפות והגינות הם יפים ומשכנעים, בוודאי כאשר הם באים מפי אנשי שיווק מיומנים. אולם ראוי אולי לנסות לבדוק, האם אכן כספי הלקוחות מוחזקים בחשבון נפרד ומובדל, עם מנגנונים אשר אוסרים או מקשים על משיכות לא מורשות מתוכן בגין עסקים אחרים של בעלי השליטה (באורח שמזכיר בצורה מסוימת הגנה על חשבון ליווי של קבלן דיור).
מה מסתתר מאחורי "השקיפות"? האם אכן היא מתורגמת בפועל לדרך אפקטיבית לצפות בחשבון ו"לשמור יד על הדופק" מבלי להזדקק לרצונם הטוב של אנשי חברת ההשקעות?
שלישית, מה שנראה ומרגיש כמו רעידת אדמה מתקרבת, הוא ככל הנראה אכן רעידת אדמה מתקרבת. כלומר, במקום בו לפתע פתאום 'משתנה המנגינה' אצל נציגי החברה; במקום בו מה שהיה שקוף אתמול כבר אינו שקוף ("בגלל בעיה זמנית"); וכאשר מקשים על משיכה בחזרה של סכומים, ולו חלקיים, תוך הפעלת שיווק אגרסיבי והבטחה של "בונוסים פנטנסטיים" – יתכן שזה הזמן להימלט מהבית המתנודד לפי שיקרוס לגמרי. מי שאינו מסוגל "כרגע" לעמוד בהחזרים צנועים, למשל, ספק אם יוכל לעמוד בקצה-קצה של הבטחה ל"רווח מופלא בהנחה מיוחדת" בעוד שנה.
הערה האחרונה, בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם: יתכן שראוי לבחון באורח ספקני יותר (ובוודאי שלא להשקיע 'כל מה שיש לך'), מיני מסעות פרסום אגרסיביים המבטיחים 'נוסחת פלא' לעשיית רווחים קלים בלא סיכון או מאמץ; ואשר נראות מהצד כאילו הן מבטיחות מפתח לסודות כמוסים 'שרק מעטים יודעים' לעשיית כסף כמעט מן האוויר – בין אם דרך ספקולציות בורסאיות ובין אם בדרך אחרת.
בסופו של דבר, כסף קל צומח רק לעתים רחוקות על העצים, בוודאי שלא לאורך זמן; ובעידן הרשת, ישנם רק סודות מעטים שאכן ידועים רק למעטים – ואלו אינם מפרסמים את עצמם ב'חלונות קופצים' ברשת לכל דיכפין, בהצעה להצטרף אליהם לעולם שכולו רווח.
במילים אחרות: כל עוד הנקניקיות יישארו זמינות וחשופות לשכנוע זריז, נראה כי שמשון ויובב יוסיפו לחגוג עליהן, ועולם כמנהגו נוהג.
** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל
הכותב הוא עו"ד העוסק בדיני חדלות פירעון. אחד ממחברי הספר "הקפאת הליכים, הלכה למעשה"
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
6.כתבה יפה נא להיכנסדודו ושגיא 15/05/2018 12:09הגב לתגובה זו1 0בית משפט לטובת הנוכלים או שאפשר ללכת למר אמיר מולנר למכור לו את החוב ותוך יומיים הכסף מוחזר מהנוכליםסגור
-
אהבתיליאור 29/05/2018 13:34הגב לתגובה זו0 0רק חברה כמו מולנר , משפחת אלפרון,משפחת גועריש- יודעים לפתור בעיות מסוג זה.סגור
-
5.אל תשקיעו במלחמות בבתי משפט - הלך הכסף חבל שתלך הבריאותאחד שיודע 15/05/2018 11:30הגב לתגובה זו0 0עורכי דין ימכרו לכם מליון אשליות וסיפורים ותהיו בטוחיים שבסוף יצא משהו ובסוף בסוף גם אם יצא שקל וחצי זה הולך לעורכי דין ולא אליכם.נכון זה קשה מאוד זה רע אבל אחרי שנים של נסיון אומר לכם פשוט אם מציעים לכם פשרה אפילו מגוחכת של אחוזים בודדים זה עדיף על שנים בבתי משפט ופרנסת עורכי דיןסגור
-
4."חברות השקעות" ???ממש לא 15/05/2018 11:29הגב לתגובה זו0 0הבעיה מתחילה מזה שקוראים לחברות הללו כך - במקום "חברות הונאה" שזה מה שהן. איזה השקעות ואיזה בטיח. באותה מידה אפשר לומר שגם הימור ברולטה - אחרי ניתוח סטטיסטי מקיף של איך היא עובדת - זה גם "השקעה". אם תזכה תרוויח את השקעה ויותר.סגור
-
3.רק פירסום שלתיק =וירטואלי= יתן היתכנות למקצועיותכותבי תרחישים 15/05/2018 10:54הגב לתגובה זו0 0בלי פירסום תיק וירטואלי-זה הסימן הגדול - ממה להיזהר ישנם- אנליסטים- מנתחים-בתי השק- שמבטחים=ומטיחים את הציבור= ראו הוזהרתם- ראו היכן קראתם סוף מעשה במחשב-ה תחילהסגור
- טען עוד
-
2.שאלת רבאין מתנות חינם 15/05/2018 10:52הגב לתגובה זו0 0מישהו שאל את הרב אלישיב זצ"ל אם בהשקעה שמבטיחה 20% לשנה יש איסור ריבית מהתורה. הוא ענה שלא, הואיל וב"השקעה" כזאת לא תקבל חזרה לא את הריבית ולא את הקרן...סגור
-
1.נפגעי ג'נרל טרייד ישראלקבוצת 14/05/2018 22:08הגב לתגובה זו0 0לינק אך ורק לנפגעי החברה בלבד https://www.facebook.com/groups/249925025574706/?multi_permalinks=251612248739317&comment_id=251617682072107¬if_id=1526311598858585¬if_t=feedback_reaction_generic&ref=notifסגור
-
סימו דגש על המקרקעין של "היועצים הישרים" (ל"ת)כותבי תרחישים 15/05/2018 10:56הגב לתגובה זו0 0סגור
