מוטי ברלינר
צילום: אלטשולר שחם

האם ההשקעה באג"ח קוקו שווה את הסיכון?

הבנקים מנפיקים חוב בסיכון גבוה יותר, ומוכנים לשלם על כך בריבית יקרה יותר; מהם הסיכונים בהשקעה באג"ח קוקו והאם בכלל עדיפה אחזקה במניות הבנק?

מוטי ברלינר | (3)

בנק הפועלים הנפיק לאחרונה אג"ח מסוג קוקו למוסדיים (COCO - Contingent Convertible Bond) בסכום של כ-1 מיליארד שקל וכבר הכריז על כוונותיו לצאת להנפקה נוספת, הפעם מהציבור. בנק לאומי שכבר הנפיק אג"ח קוקו בהיקף של כ-1 מיליארד, צפוי להנפיק כעת, כשנתיים וחצי אחרי, שתי סדרות נוספות.

הבנק הראשון שהנפיק אג"ח קוקו בישראל היה בנק מזרחי בנובמבר 2015 בהיקף של כ-600 מיליון שקל. למרות שהאג"ח האלו הוצעו בתשואות לפדיון נמוכות מהמקובל במקומות אחרים בעולם, הם רשמו ביקושי יתר גדולים למדי. לפני השאלה המתבקשת של "האם הסיכוי שווה את הסיכון?", כדאי להבין מהו אותו אג"ח קוקו ומה חלק מהסיכונים הטמונים בהשקעה בו.

ובכן, הקוקו הוא מכשיר חוב בדומה לאג"ח סטנדרטיות, כלומר הוא נסחר בבורסה ומשלם ריבית תקופתית. ההבדל המרכזי הוא בסיכון. במקרה של הרעה בתוצאות הבנק, האג"ח הסטנדרטיות של הבנק צפויות אמנם לאבד מערכן, אבל גם בתרחיש קיצון של פשיטת רגל, בעלי האג"ח הסטנדרטיות הם הנושים הראשונים, כך שההשקעה מוגנת בצורה מסוימת.

לעומת זאת, מחזיקי אג"ח קוקו הם האחרונים בסדר הנשייה מבין בעלי החוב, והמנגנון של הקוקו קובע כי במקרה של משבר בו הון הליבה של הבנק ירד מתחת ל-5%, או לחילופין בעת הפעלת שיקול דעת של הרגולטור בכל נקודת זמן ובהתאם לראות עיניו, האג"ח יומרו למניות או יימחקו לגמרי, בהתאם לתשקיף האג"ח. בשני המקרים המשקיעים עלולים להפסיד הרבה כסף.

מדוע הבנקים מוכנים לשלם בריבית יקרה יותר?

אם כך, מדוע הבנקים מנפיקים חוב בסיכון גבוה יותר, ומוכנים לשלם על כך בריבית יקרה יותר? המפקח על הבנקים מעוניין שלבנקים תהיה שכבת הון עבה מספיק כדי לשמור על היציבות הפיננסית שלהם. דרך זולה של הבנקים להגדיל את הונם היא באמצעות הנפקת אג"ח קוקו שנחשב לצורך חישוב יחס הלימות ההון וזאת בהשוואה להנפקת מניות (בעבר ניתן היה להנפיק כתבי התחייבות נדחים ושטרי הון).

הקוקו הוא כאמור בסיכון גבוה יותר מאג"ח רגילות, ולכן הן מונפקות בתשואה גבוהה יותר למשקיעים, מה שמקל על הבנקים לגייס באמצעותן סכומים בהיקפים גבוהים, במיוחד בתנאי השוק הנוכחיים.

מבחינת הרגולטור היתרון בהנפקת הקוקו – הינו שבמקרה של היקלעות למשבר, האג"ח האלו יומרו למניות או שיימחקו, בהתאם למנגנון שנקבע בתשקיף, מה שיקטין את מצבת החובות של הבנק ו/או יגדיל את הונו וכנראה יקל עליו להתאושש. כלומר, במקרה כזה סביר שהרגולטור לא יצטרך להזרים כסף לבנק כדי לחלץ אותו. אבל מבחינת מחזיקי האג"ח מדובר בתרחיש גרוע היות וכספי ההשקעה שלהם יימחקו או שהן יומרו למניות שמחירן עשוי להשתנות לאור המשבר אליו נקלע הבנק.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

לאחר המשבר של 2008 ולאחר פרסום המלצות ועדת באזל שהצביעו על דרישה לחיזוק האיתנות הפיננסית של הבנקים בדגש על הגדלת ההון ושיפור איכותו, העבירו הרגולטורים במדינות השונות דרישות תואמות ובהתאם לכך הפך הקוקו למכשיר מרכזי לגיוס הון עבור עשרות בנקים ברחבי העולם. מדובר במאות מיליארדי דולרים של חוב שגויסו בצורה כזו, רובם באירופה. בשנים האחרונות המכשיר הגיע גם לבורסה בת"א והונפק  כאשר תוספת  התשואה שניתנה למשקיעים, מעבר לאג"ח רגיל, נמוכה יחסית.

זה נכון שהיציבות הפיננסית של הבנקים המקומיים הגדולים גבוהה. הפיקוח על הבנקים בישראל הדוק, ולראיה גם במשבר של 2008 לא ראינו פגיעה דרמטית בחוסנם של הבנקים המקומיים. לכן, ייתכן כי מי שירכוש את אג"ח הקוקו שמציעים הבנקים הישראלים ייהנה בטווח הקצר מתשואה גבוהה יותר בהשוואה לחלופות.

עם זאת, כבר ראינו בעבר תרחישים בהם בנקים ישראלים נקלעים לקשיים ואף אחד לא מבטיח שזה לא יחזור גם בעתיד. בבחינת התשואה ביחס לסיכון באג"ח מסוג קוקו אל מול אחזקה במניות הבנק, לדעתנו עדיפה אחזקה במניות.

 

** מוטי ברלינר הוא בעל רישיון מטעם אלטשולר שחם. לאלטשולר שחם עניין אישי בנושא. האמור בכתבה זו אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים האישיים של כל אדם.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    בני גור 19/06/2018 04:09
    הגב לתגובה זו
    לא מדובר על בנקים גדולים שנפלו, אלא ל צפון אמריקה, מסחר, ולפני זה עוד בנקים קיקיוניים. בנק גדול יפול, כל המשק יפול איתו, מפעלים לא יוכלו לשלם, והשרשרת תמשיך.
  • 2.
    אזרח 17/06/2018 12:17
    הגב לתגובה זו
    בשלב כזה או אחר הריביות יהיו שוות, ואזישהו זמן בעתיד השקל יהיה שווה ל... והריבית עליו תעלה בהתאם. ולכן רק אגחים ממשלתיים של ארה"ב במח'מ קצר שנה שנתיים. וקונצרני של חברות טובות גם בארץ בדירוגים של a למינהים בכל טווח מח'מ שכרגע מגלמות 6% שזה מטורף.
  • 1.
    לא ציינתם מתי ההנפקה של הבנקים (ל"ת)
    יעקב 17/06/2018 11:43
    הגב לתגובה זו
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.