הסכם ממון לא תמיד מספיק, איך לא תאבדו נכסים?

הדין בחיים עשוי להיות לא רלוונטי לאחר המוות. איך בכל זאת נשמור על הרכוש שלנו וגם נבטיח אותו לילדינו בעתיד?

ג' היה קפדן בענייני רכוש כל חייו. הוא דאג לפזר השקעות, פיקח על הוצאות והכנסות, לא רצה לאבד את מה שהרוויח. לכן, כאשר נכנס למערכת יחסים זוגית, הוא החליט לחתום על הסכם ממון עם בת זוגו, כדי למנוע כל בעיה אפשרית בעתיד. זו הייתה זוגיות שנייה עבור שניהם, וכל אחד מהם הגיע אליה עם ילדים גדולים ורכוש משלו. בהסכם הממון נקבע שתהיה הפרדה רכושית, כך שכל אחד מבני הזוג יישאר הבעלים הבלעדי של הרכוש שלו.

השניים חיו יחד, בילו, נסעו לחו"ל, והכל תוך כדי שדאגו למימון ההוצאות מחשבונות הבנק הנפרדים שלהם. כעבור כמה שנים, ג' לקה בלבו ומת. בתום ימי השבעה הגיע אליי בנו הבכור של ג', המום ממותו בטרם עת של אביו והמום לא פחות מהבקשה שהגישה בת זוגו של ג' למתן צו ירושה כדי שהיא תקבל מחצית מכל רכושו של המנוח.

הטעות של ג' הייתה שלא השאיר אחריו צוואה. הסכם ממון, מוצלח ככל שיהיה, מגדיר את המצב הרכושי רק כאשר האדם בחיים. אחרי המוות אנחנו נכנסים לתחום של דיני ירושה, ואלה קובעים שבהיעדר צוואה, האישה, או הידועה בציבור, תהיה היורשת של מחצית מכל הרכוש, כאשר הילדים יחלקו ביניהם את המחצית השנייה.

הכללים שחלו במהלך החיים עשויים להיות לא רלוונטיים לאחר המוות 
ג' הוא לא מקרה בודד. לא קל לנווט בנבכי הדין, במיוחד בכל מה שנוגע לנקודת התפר בין הדינים שחלים עלינו במהלך החיים לבין המצב המשפטי לאחר המוות. הכללים שחלו במהלך החיים עשויים להיות לא רלוונטיים לאחר המוות. לפעמים, כמו במקרה של ג', הם עלולים להטעות ולגרום לביטחון שווא שמה שנכון לגבי מצב אחד חל גם על מצב אחר.

ההבדל בין שני המצבים נכון גם למצב הפוך. בתיק אחר הגיעו אליי ילדיו של י' מנישואים ראשונים. י' השאיר אחריו צוואה, בה הוריש לילדיו את כל רכושו. הילדים אחזו בידיהם שלל תביעות אותן הגישה אלמנתו של אביהם, אשתו השנייה. בין היתר, טענה האלמנה כי היא זכאית למזונות מהעיזבון של המנוח וגם דרשה לבטל את הצוואה. תוך כדי העבודה על התיק התברר שבמהלך נישואיה למנוח רכשה האלמנה דירה, שנרשמה על שמה, ובה התגוררה יחד עם המנוח.

העדרו של הסכם יחסי ממון בין המנוח לאלמנה אפשר לנו להגיש בשם העיזבון תביעה למחצית הזכויות בדירה, הרשומה על שם האלמנה. מיותר לציין שכדי לא לסכן את זכויותיה בדירה, העדיפה האלמנה לחזור בה מכל תביעותיה. במקרה זה הייתה צוואה, אך לא היה הסכם ממון. הצוואה קבעה את חלוקת העיזבון, אך העדרו של הסכם הממון אפשר להגיש תביעה שמטרתה להגדיל את היקף העיזבון באמצעות טענה לשיתוף בנכסי בת הזוג.

סכסוכים בין יורשים הם קשים, ארוכים ומתישים. דמות המפתח, המנוח, כבר לא איתנו ולכן קיים קושי באיתור ואיסוף ראיות. לכן, מי שרוצה לשלוט באופן מלא במה יעשה ברכוש שלו, חשוב שייקח בחשבון את המצב בחיים וגם לאחר המוות. להסדיר את אופן חלוקת הרכוש, שיכול להיחשב כמשותף מכוח חוק יחסי ממון או חזקת השיתוף, ובמקביל לערוך צוואה. יתר על כן העלות הכרוכה בניהול הליכים משפטיים גבוהה. עורכי דין, חוקרים פרטיים, הפסד ימי עבודה, וזה מבלי שהזכרנו את המחיר הנפשי. לעומת זאת, הסכמי ממון וצוואות הם כלים משפטיים פשוטים יותר, שעלותם נמוכה עשרות מונים.

מומלץ לערוך גם את ההסכם וגם את הצוואה בסיוע עורך דין המתמחה בתחום דיני משפחה ודיני ירושה. עורך דין מומחה יידע מה נדרש במסגרת החוק, כמו האם לשלוח אדם מבוגר לחוות דעת פסיכוגריאטרית בטרם חתימה על הצוואה, או מתי צריך להסריט את הכנת הצוואה והחתימה, וכן לתיאום בין שני המסמכים המשפטיים. כל זה כדי למנוע מחלוקות עתידיות וריבים בתוך המשפחה, ולמזער את הסיכון לניסיונות ביטול ההסכם או ביטול הצוואה על ידי בני משפחה לא מרוצים.

הכותבת היא אלינה פינקלשטיין-להב, עורכת דין המתמחה בדיני משפחה ובדיני ירושה, בעלים משותפת של משרד שי-להב עו"ד