הריביות הנמוכות כאן להישאר; מה התרחיש האופטימלי לשנים הקרובות?

הריביות הנמוכות ברחבי העולם כאן כדי להישאר. יש התולים זאת בחשש מהשלכות עתידיות של מלחמת סחר בין סין לבית ארצות הברית (ככל שהשתיים לא תגענה, בסופו של יום, להסכמות), אך האינדיקטורים הכלכליים חלשים כבר היום.

ריבית בנק ישראל נותרה ללא שינוי ברמה של 0.25%

בתוך כך, מדד מנהלי הרכש של ג'יי פי מורגן מראה שברבע השני של השנה התמתנה הפעילות התעשייתית העולמית לרמה הנמוכה ביותר מאז אוקטובר 2012! חמור מכך - ההזמנות החדשות מהמפעלים התכווצו בקצב החד ביותר זה שבע שנים, מה שמבשר רעות לתפוקה ולתעסוקה בהמשך השנה.

לא זו בלבד, ניכר כי ההאטה מחלחלת ליותר מדינות. לפי המדד, 18 מ-30 כלכלות בנסיגה, כולל שמות כמו סין, יפן, גרמניה, בריטניה, דרום קוריאה ורוסיה. מולן, כלכלות ארה"ב, הודו, ברזיל ואוסטרליה עדיין צומחות. בספרד ואירלנד מדד מנהלי הרכש בשפל של 74 ו-73 חודשים, מה שמעלה זיכרונות מרים מימי ה-PIIGS (פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון וספרד) כשמשקי הפריפריה נקלעו לשפל וסיכנו את המשך קיומו של גוש האירו.

גם נתוני ההשקעות חלשים ופוגעים בתוצר הפוטנציאלי. אם לא תתאוששנה, יתקשו הפירמות לענות על הביקוש הצרכני שצומח לאור הריביות הנמוכות - ויתפתחו לחצי מחירים. שילוב של האטה ואינפלציה יקשה מאוד על מקבלי ההחלטות לספק פתרונות.

הבנקים המרכזיים נותרים לבד במערכה
ברוב המדינות מתעקשות הממשלות על מדיניות פיסקלית מרסנת, כזו שתכוון לגירעון ממשלתי של 3% מהתוצר ותפעל לירידת יחסי החוב הגבוהים מהתוצר. אחרת, הן חוששות, עלות שירות החוב שלהן תתייקר, הן יתקשו לגייס חוב נוסף וגם המגזר העסקי בשטחן יתקשה לקבל מימון ולהשקיע.

לפי התיאוריה הכלכלית, בתקופות של האטה נחוצה הרחבה פיסקלית שתעודד את מחזור העסקים אך כיום החובות של רוב המדינות גבוהים ולכן קשה ליישם אותה.

הדבר מותיר שוב את הבנקים המרכזיים כמעט לבדם במערכה - דווקא היום כשיש מי שטוען שהם אינם יודעים מה לעשות (במקרה של ארצות הברית) או לפני חילופי הנהגה (במקרה של אירופה).

אך בעוד הממשלות מתקשות לפעול משיקולי חוב וגירעון, הבנקים המרכזיים מתקשים לפעול כי אין להם די כלים: הריביות כבר נמוכות, אפסיות ואף שליליות ברוב המקומות (למעט ארה"ב, שעדיין צומחת ונמצאת בתעסוקה מלאה, אך גם שם השווקים משוכנעים שהריבית תרד בחודשים הבאים); גם כמות איגרות החוב שהם יכולים לרכוש (הרחבה כמותית) מצומצמת.

מי שיכול – פועל. הבנק המרכזי של אוסטרליה, לדוגמא, הוריד בתוך פחות מחודש ימים את הריבית מאחוז וחצי לאחוז אחד ואמר כי יפעל שוב לפי הצורך. הבנק המרכזי של אירופה לא מהסס לאותת על הורדת הריבית (הגם ששיעורה אפס) ונקיטת צעדים נוספים.

הבנקים המרכזיים עושים זאת הגם שהם יודעים כי אם החולשה הכלכלית תידרדר למיתון של ממש לא יוותרו להם דרכים לסייע. אך אין להם ברירה, הן הנתונים בשטח והן הסנטימנט של השווקים לוחץ על מי שיכול – להוריד ריבית.

להערכתי, יתקשו הבנקים המרכזיים ברחבי העולם לייקר את הריביות גם אם יתפתחו לחצי מחירים. הסיכון ש"יפגרו אחרי העקום" כלומר, יעלו את הריבית לאט מדי ביחס לעליית האינפלציה - גדל.

תהליך הגמילה מהריביות עוד ארוך
בשורה התחתונה, על המשקיעים להכיר בכך שהתאוששות כלכלית גלובלית ממשבר 2008 תיארך זמן רב מהרגיל. עד אז הריביות תישארנה נמוכות ותהליך ה"גמילה" מהן ייתקל שוב ושוב בהתנגדויות של השווקים גם לאחר שתושג.

במבט להמשך, כל אחד יצטרך "לתרום את חלקו": הבנקים המרכזיים צריכים להתאזר בסבלנות רבה, להיות קשובים לשווקים, אך לחשוב גם על היום שאחרי ולנצל כל הזדמנות על מנת לנרמל את הריביות. המגזר העסקי והשווקים, מצדם, יצטרכו להבין שגם להם יועילו, לאורך זמן, ריביות גבוהות יותר, כך שניתן יהיה להוזילן ולהקל על גיוס ההון בימי סגריר. לכן, להיטות יתר שהריבית תרד מהר ועכשיו אינה בהכרח לטובתם.

והממשלות, ראוי להן לשקול לחרוג קצת מיעדי הגירעון על מנת לתת את הדחיפה האנטי-מחזורית לכלכלות המדשדשות. זו  תהיה "עסקת החבילה הגלובלית" של השנים הקרובות.

** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. 

הכותב הוא רונן מנחם, הכלכלן הראשי של מזרחי טפחות