מניות דיבידנדים - האם זה הזמן לקנות?

בקושי התחיל  החודש ואוקטובר האיום כבר עומד בציפיות וזו רק ההתחלה. השבוע נוסף לארסנל חוזי השחורות מדד מנהלי הרכש בתעשייה האמריקאית, ה-PMI, שהיה הנמוך ביותר מזה 9 שנים. ביחס לאינדיקטור "העקום המתהפך" זה הרבה יותר רציני אבל גם הוא, "כמתהפך" וכול שאר האינדיקטורים שמשמשים לניבוי מיתון או גאות מקורו בצפיות אנוש שיכולות להעלם באותה מהירות בה הגיעו ונגיע לכך בהמשך.

מדד ה-PMI והאם הוא באמת חשוב?  ה-PMI מורכב מ-5 אינדיקטורים: הזמנות חדשות, רמות המלאים, רמת הייצור, משלוחי ספקים וסביבת התעסוקה בתעשייה, שאת כולם  מחשבים קנייני המפעל בהתאם למצב בעתיד בהסתמך על מה שהם רואים/ מעריכים היום. הילולת הנכאים סביב ירידת המדד הזה מפליאה משהו לאור העובדה ש"סיבובים" מסוג זה, כולל כאלו שמובילים את המדד אל מתחת ל-50 (הקו שנחשב כאיתות להאטה כלכלית), היו לא מעט בעבר ואפילו בעבר הקרוב ומבלי שמיתון יגיע.

ב-15 החודשים שבין נובמבר 2014 לפברואר 2016, וזו רק דוגמה אחת, ירד המדד ברציפות מ-59 ל-48, מלווה ביללות ובצווחות נהי על מיתון שמעבר לפינה ואו אז התהפכה המגמה ובתוך 20 חודשים, בספטמבר 2017, הגיע המדד ל-60.8 וכל זה כאשר התוצר האמריקאי ממשיך לצמוח מבלי להתחשב בסימני מדד ה-PMI שהתקשורת טיפחה גם אז בחרדת קודש.   ה-PMI יורד, המניות בשיא אותו סיבוב קרה גם בין 2011 ל-2014  ומספר פעמים קודם לכן. סיבוב ה-PMI הנוכחי התחיל למעשה לפני 12 חודשים, בספטמבר 2018 אז הגיע המדד (בפעם השלישית מאז 2017) ל-60.8 ומאז הוא התדרדר ל-47.8. הפעם מלווה ירידת המדד בצווחות אפילו גדולות יותר מאשר בעבר אולי בשל כעס הפסימיסטים על העובדה שהמיתון עדיין לא בתוקף או בגלל תרבות הדיבור שמתדרדרת ברשתות החברתיות בקצב שהולך וגדל ואולי בשל השנאה לנשיא טראמפ.

האם הסיבוב יסתיים כקודמיו, ללא מיתון? האם הסיבוב יסתיים כקודמיו עם צמיחה שחוזרת? מחוסר מקום לא ניכנס לפרטים אבל ה-PMI, למרות השימוש בו כאחד המדדים שמאותתים על שינוי במצב הכלכלה, אינו מצדיק צווחות "גוואלד" שהרי לא רק שאינו המדד היחיד בתחום אלא שבגלל מבנהו תגלו שהשביתה ב-GM משפיעה עליו לאחרונה יותר מכל הדברים האחרים, אפילו יותר ממלחמות הסחר של טראמפ. מה שיותר מעניין הוא שבאותו יום בו פורסם סקר ה-PMI פורסם גם הסקר של IHS Markit  על מדדי הפעילות התעשייתית בארה"ב ובעולם  gauges of U.S. and global manufacturing activity)) שהראה שבחמשת החודשים האחרונים, מאי-ספטמבר 2019, הפעילות התעשייתית, הגלובלית והאמריקאית, דווקא מתרחבות.

• לא בגלל האגו: הסיבה האמיתית שהביאה את מאסק לרכוש את טוויטר?
• העתיד של אינטל ומי עשויה להרוויח מכך?

סקר זה לא לווה בצווחות שמחה של האופטימיסטים כיוון שלמרות חשיבותו שאינה נופלת מזו של ה-PMI "הוסתר" בתקשורת בעמודים אחוריים אם בכלל. אז בעוד מדד ה PMI מתדרדר ו"מבטיח" מיתון, המשיכו מדדי המניות לשבור שיאים, האחרון ביולי 2019.

אין אנו חלילה מזלזלים באיתותי המדדים אבל חשוב למשקיע להבין שמה שבאמת מוביל מדדים מסוג זה הם מצב הרוח ורמת האופטימיות (Business optimism level) בעולם העסקים ברגע נתון. רמת האופטימיות למשל חשובה מאוד בדוחות התעסוקה שם ההחלטה לשכור עוד מועסקים או לפטר תלויה בעיקר ברמת האופטימיות של המעסיקים. התעסוקה כמובן היא אינדיקטור חשוב בהרבה לפרשנים מה-PMI וה-IHS יחדיו, כך שאל תופתעו אם למשל יסתבר ביום ו' שדו"ח התעסוקה לספטמבר 2019 המשיך במגמה השלילית שראינו בחודש אוגוסט וכבר ראינו סימנים לכך בדוח המעסיקים הפרטיים שפורסם ביום ה'.

קחו את המדדים בעירבון מוגבל ההתדרדרות באופטימיות העסקית, שמתפתחת בחודשים האחרונים מזכירה מאוד את המצב שהיה בחודשי הקיץ והסתיו של 2016 וכמו אז כך גם הפעם הסיבות האמיתיות לכך קשורות, בצורה אירונית למדי, בנשיא טראמפ. אז, בתחילת קיץ 2016, כאשר החל להיראות שהוא "עלול" לנצח וכתוצאה (אליבא מתנגדיו) כלכלת ארה"ב ובהובלת הבורסה תקרוס, החלה הפסימיות להשתלט על הבורסה שצנחה.

• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אלא שהחששות דאז התבדו והאופטימיות חזרה ועלתה ככול שהמשקיעים הבינו וראו שלמרות הגסות בהתבטאויות שלו מעשיו תרמו לצמיחת הכלכלה ולתוספת המועסקים. האווירה העסקית הנוכחית הופכת פסימית ומשפיעה גם על המשקיעים. עיקר החשש קשור בנושא התארכות מלחמת הסחר מול סין (וזאת למרות שרוב  האמריקאים תמכו בהן בתחילתן), שאר הבעיות, כולל ניסיון ההדחה, בעיות ההגירה ואפילו איראן וצפון קוריאה, שוליים בהקשר לשוק. למעשה, עד כמה שזה מפתיע, הבעיות האלו עובדים לטובת טראמפ והדבר נראה היטב בהתנהגות מדדי המניות ששוברים שיאים. זה קרה למרות מלחמות הסחר, למרות התיקון העז בסוף 2018 שלדעת הפרשנים אותת על סוף הגאות ולמרות סימני ההאטה שלא יורדים מכותרות התקשורת מאז תחילת 2018.

המשקיע צריך להתייחס בכבוד אבל לא פחות מכך בזהירות לכול המדדים שמצביעים על האטה שמסתמנת שהרי כולם, מהתעסוקה ועד העקום המתהפך, הם "מדדי מצב רוח" שבדיוק בדומה למדדי מצב הרוח של קיץ 2016 יכולים להתהפך. מבחינת המציאות ישנו התוצר האמריקאי שעלה מ-18.71 טריליון ב-2016 ל-20.49 טריליון ב-2018 וצפוי לעלות ל-21.3 טריליון השנה ול-22.2 טריליון ב-2020.

מה הסכנה האמיתית? אם הקיפאון בשיחות עם סין, בליווי מלחמות טראמפ בדמוקרטים, יימשך והפסימיות תמשיך לצבור מומנטום יתחילו חברות הענק להקפיא השקעות ולצמצם ההוצאות. מצב כזה ייצר תגובת שרשרת ולבטח יביא להאטה כלכלית ולמיתון. אבל הסיכוי שזה יקרה שווה כרגע (בעובדות) לסיכוי שזה לא יקרה.

האווירה הזו, של פסימיות שהולכת ומתגברת, התחילה כבר בקיץ 2018 וזו הסיבה שמאז שיאי יולי 2018 אנחנו מזהירים מתיקון משמעותי ומייעצים "לשבת על מזומן", לא בגלל המצב הכלכלי כמו בגלל ההצטברות, שתופשת תאוצה, של ציפיות פסימיות כאשר כל זה קשור בנשיא טראמפ ויכול להשתנות במהירות. חשוב להבין, גם לאלו ששונאים את טראמפ, שבמעשיו בפועל (להבדיל ממה שטוענות הכותרות) הוא ממלא את הבטחותיו במסע הבחירות שכולן, אם יתממשו בפועל, יתרמו משמעותית לצמיחה הכלכלית בארה"ב ובעולם כולו מה שיוביל להמשך הגאות במניות.

הנשיא מודע היטב לעובדה שהמשך מלחמת הסחר, במיוחד מול סין עלולה לא רק להוביל למיתון אלא גם להפסד אישי בסבוב הבחירות בנובמבר 2020. אבל הוא גם מודע לעובדה שזו כנראה ההזדמנות האחרונה לתיקון המצב המעוות בסחר העולמי ובמיוחד מול סין (כל עוד הצריכה האמריקאית כה חשובה לסינים ומעמד הביניים שלהם לא גדל לממדים ש"מאיימים" על הצורך בצריכה האמריקאית) ולכן הוא לוקח כאן סיכון מחושב. כל מי שאי פעם סחר מול סין (במיוחד חברות הטכנולוגיה) יודע שהנשיא צודק (ולא רק בעניין הסיני אלא בכול מלחמות הסחר האחרות כולל מול ידידים).

מניות דיבידנדים - האם זה זמן טוב לקנות? המשקיע נמצא במצוקה, בתוך מלחמת עצבים שבמהלכה אין לו שום יכולת לחזות את ההתפתחויות. מילא זה אבל חוסר הוודאות הגדל נוכח מלחמות הסחר אינו הבעיה היחידה של המשקיע. סביבת ההשקעות כולה מהווה בעיה כרגע, האלטרנטיבות. המניות "בסכנה", מצב אגרות החוב לא ברור, המתכות, במיוחד הזהב, אינן אלטרנטיבה ריאלית וגם הן "יקרות מידי ומסוכנות מידי" ומצב הנדל"ן גם הוא לא ברור (למרות שלפי הודעת ענקית הבניה לנר (סימול:LEN)מאתמול המצב בתחום דווקא הולך ומשתפר).

מצב כזה, היסטורית, מוביל לצבירת מזומן אלא שהפעם, להבדיל מרוב המצבים הדומים בעבר, המזומן הוא אמנם המלך אבל ללא תשואה ריאלית ואפילו שלילית וזה משנה את התמונה.

אלטרנטיבה מעניינת לרגע המתאים לכניסה למניות (שעדיין, לדעתנו, לא הגיע) בעזרת המזומן שמצטבר תוכלו למצוא ב"אריסטוקרטיות הדיווידנד": חברות חזקות (צומחות, בעלות חפיר רחב וכו) שגם מחלקות דיווידנד נדיב שעולה ברציפות ולאורך שנים. אלו הן חברות מובילות מכל התחומים שמעלות דיווידנד ברציפות למעלה מ-25 שנים רצופות.

כיוון שאין אדם בעולם שיכול לקבוע זמן כניסה מדויק לכול סוג של השקעה, לבטח למניות, הרי חוק האצבע של וותיקי וול סטריט אומר שכאשר המשקיע שוקל כניסה למניות בתהליך של ירידות עדיף שיתחיל לאט ויתמקד באריסטוקרטיות הדיווידנדים, ומדוע? גם בגלל הסיכון הנמוך יותר בהשוואה (כי למניות האלו, בגלל הדיווידנד, יש "בלם ירידות" חזק יותר מאשר לכל המניות, אפילו המובילות ביותר שאינן משלמות דיווידנד, והוא "התשואה" שעולה ככול שהמניה יורדת) וגם בגלל העובדה שהכסף של המשקיעים השמרנים "מעדיף" מניות כאלו בהערכות כלכליות להשקעה לטווח הארוך.

למה חברות טכנולוגיה ממעטות לחלק דיבידנדים? חברות הטכנולוגיה הגדולות הצטרפו לקטגוריה רק בשנים האחרונות, הן לא חילקו דיווידנד כלל אפילו כאשר רווחיהן בהחלט הצדיקו השתתפות בעלי המניות ברווחים. גוגל (סימול:GOOG) עדיין אינה מחלקת דיווידנד. מדוע? כי הדעה הרווחת היתה ש"חברה טכנולוגית אסור שתחלק דיווידנד בשל ההשקעות הגדולות שהיא חייבת לבצע על מנת להמשיך ולצמוח".

טענה זו, שלא תפסה בתחום הרפואי למשל שם ההשקעות לצורך המשך הצמיחה אינן פחות חשובות מאשר בטכנולוגיה, התקבלה כחוק בל יעבור בחברות הטכנולוגיה. בעוד שחברות כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון (סימול:JNJ) או מעבדות אבוט (סימול:ABT) מחלקות ומעלות הדיווידנד ברציפות מזה 56 ו-46 שנים ברציפות.

גוגל, שרווחיה גדולים יחסית משתי החברות הרפואיות הנ"ל טוענת שאינה משלמת ולא תשלם כי "המזומן נחוץ לפעילות A&M שבלעדיו תתקשה לצמוח" כאילו ש-JNJ ו-ABT לא מבצעות A&M לאותה הסיבה בדיוק.

עד כדי כך הייתה הדעה שחברות טכנולוגיות אינן צריכות לשלם דיווידנד שהצעות לתשלום דיווידנד בחברות טכנולוגיה, שהועלו למועצות מנהלים שם ע"י בעלי מניות מובילים, נדחו על הסף בשל טענה זו וללא דיון כלל. מייקרוספט החלה לשלם ב-2006 (התחילה עם 16 סנט למניה וכיום 2.04 דולר למניה) וכיום חלק גדול מחברות הטכנולוגיה המובילות נמצאות ברשימת האריסטוקרטיות (עדיין בתחתית הטבלה). רשימת האריסטוקרטיות המעודכנת תמצאו ב http://dividendvaluebuilder.com/dividend-aristocrats-list/ או ב https://cabotwealth.com/daily/etfs/dividend-aristocrats-etf/ והמדד עצמו, שסימולו  SPDAUDP ב-  https://us.spindices.com/indices/strategy/sp-500-dividend-aristocrats .

יש שמשקיעים באריסטוקרטיות בשל הדיווידנד (הכנסה שוטפת) ויש שמאמינים שהמיזוג בין חברה טובה לדיווידנד גבוה ייתן תשואה עדיפה אבל במציאות זה לא נכון, סלי ה-500 S&P, הדאו והנאסד"ק מכים את האריסטוקרטיות בטווח הבינוני והארוך.

סיכום: הזמן לכניסה, לאלו ששמעו לנו וצברו מזומן, עוד לא הגיע. בין מלחמות הסחר לבעיות הנשיא האמריקאי, הריבית, הברקזיט ושאר מריעין בישין כולל התאווה לכותרות שליליות וסנסציוניות שמובילה את המדיה, נחזה בעוד זעזועים לא קטנים שלא לדבר על האפשרות שקיימת להתדרדרות למיתון. אבל שני דברים חשוב לזכור. הראשון שעדיין אין מיתון ושינוי ציפיות יכול להתבצע ובמהירות והשני שלטווח הארוך אין השקעה טובה מהמניות לבטח לא בתקופת מהפכה טכנולוגית אז לא "להירדם בשמירה".

** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.