האם אורי יהודאי עקץ את IFF?

רגע אחרי שאורי יהודאי הצליח למכור את פרוטרום במחיר פנומנלי של 6.4 מיליארד דולר, התגלה שהנהלת החברה "שימנה" לכאורה גורמים ברוסיה ואוקראינה כדי שיקנו סחורה. הפרשה הזו תופסת את הכותרות ויהודאי נחשד כשותף למזימה. אבל הסיפור הגדול הוא לא אם יהודאי ידע או לא ידע, אשם או לא אשם; הסיפור הגדול הוא שפרוטרום נמכרה ל-IFF על סמך נתונים מוטים (במקרה הטוב), מבושלים (במקרה הרע).

פרוטרום נמכרה לפני כשנה כשהיא מוכרת בקצב שנתי של 1.6 מיליארד דולר ומכוונת לצמיחה משמעותית בשנים הקרובות. אך מרגע שהיא מוזגה לתוך IFF הקצב רק ירד, והחולשה הוחרפה ברבעון השלישי של השנה – איפה הצמיחה של פרוטרום, צמיחה שבעצם היתה אחראית לתמחור הנדיב שקיבלה מ-IFF? איפה היעד להגיע למכירות של 2.25 מיליארד דולר ב-2020? איך זה שחברה שצומחת 20 שנה ברציפות, יורדת במכירות מרגע הרכישה?

חשבונאות ליברלית?
יש כמה אפשרויות - אולי שיטת ההכרה בהכנסה של פרוטרום היתה ליברלית מדי, ואז במעבר ל-IFF התברר שהרוכשת שמרנית יותר ובאופן טבעי, תהליך המכירה הוארך, וההכרה בהכנסה נדחתה. זה קורה במיזוגים ורכישות, אבל אין לזה לרוב השפעה מתמשכת. כאן – כבר שנה אחרי העסקה וקצב המכירות ירד ל-1.4 מיליארד דולר.

אז אולי זה קשור לחשדות ולדיווחים של IFF לפיהם פרוטרום שיחדה אנשי מכירות ברוסיה ובאוקראינה (לפני הרכישה). IFF ציינה במסגרת הדוחות האחרונים כי אימתה את החשדות האלו וקבעה שאנשי מפתח בהנהלתה הבכירה של פרוטרום ידעו על תשלומים לא חוקיים לאנשי מכירות של לקוחות החברה ברוסיה ובאוקראינה. עוד מסרה הנהלת IFF כי ננקטו צעדים מתקנים לרבות החלפת ההנהלה הבכירה במדינות אלו. במקביל נבדקו דרכי המכירה של פרוטרום במקומות אחרים בעולם.

ברגע שמשחדים עובד אצל הלקוח לקנות סחורה, אז הוא קונה והרבה. מה אכפת לו אם צריך או לא צריך את הסחורה, שיהיה במלאי, העיקר שיקבל את התשלום. ברגע שבפרוטרום, כך על פי טענת IFF, נעשו מהלכים כאלו, אז המשמעות היא שהחברה מכרה יותר מאשר הלקוחות באמת רצו, כלומר המכירות היו מנופחות, הדוחות היו מנופחים.

ייתכן שזו הסיבה שפרוטרום בתוך IFF מאכזבת ויורדת במכירות – פשוט, שינו את ככלי המשחק, בלי לשמן את אנשי המפתח אצל לקוחות, בלי לדחוף סחורה. זה עדיין בגדר חשדות, יהודאי טוען (במילים אחרות) – "לא היה ולא נברא. אבל חייבים להודות שממש מוזר איך רגע אחרי הרכישה, אותה חברה לתפארת ישראל שהלכה וצמחה, עברה להתכווצות.

ובין השורות עולה בעיה נוספת – המשקיעים בפרוטרום הסתמכו על דוחות לא תקינים. הדוחות בעבר כללו על פי החקירה, ניפוחים - מכירות שככל הנראה לא היו צריכות להרשם. ברגע שהמספרים בדוחות מוטים כלפי מעלה והרווח האמיתי נמוך יותר, וחשוב יותר – שיעור הצמיחה שהוא פקטור מרכזי בשווי החברה, נמוך ממה שנראה בדוחות, אז מחיר המניה אמור להיות נמוך יותר. כנראה שעבדו על המשקיעים בדיוק כמו שעבדו על IFF – רק שהמשקיעים לא מתלוננים הם נהנו מהאקזיט ל-IFF.

צמיחה דרך רכישות – עובד עד ש...
פרוטרום צמחה בעשרים השנה האחרונות בעיקר דרך עשרות רבות של רכישות. יהודאי ידע לקחת חברה מנומנמת בשוק רדום – תמציות ריח וטעם לשוק המזון, ולהפוך אותה לענקית גלובלית. יהודאי שניהל את פרוטרום עשרות שנים, הכיר כל פיפס בתעשייה, והסתער כל פעם שגילה הזדמנות – חברה למכירה. הוא רכש ורכש, בלע ובלע, והפך את פרוטרום מחברה של עשרות מיליוני דולרים לחברה של מיליארדים – כל הכבוד, רק שיש כמה בעיות עם השיטה הזו.

הראשונה שהיא מטשטשת את המצב האמיתי של הפעילות. כשרוכשים ומגדילים מכירות דרך רכישות, אז ברור שיהיה גידול בדוחות החשבונאיים – בין מה שדווח אחרי הרכישה לבין מה שדווח לפני. אבל, זאת לא השוואה נכונה כי אחרי הרכישה כבר מדובר בשתי חברות ולפני בחברה אחת – ברור שיהיה גידול, והבעיה שלא ניתן לדעת מה הצמיחה, אם בכלל של החברה המקורית.

הבעיה השנייה היא ארגונית, תרבותית. לקנות חברה רוסית, צרפתית, אנגלית, זה לא רק להוסיף את המכירות שלה לשורה העליונה, זה להטמיע את החברה הנרכשת לתוך הארגון הקיים גם מבחינה תרבותית – זה נשמע פשוט, אבל זה לא. רוב המיזוגים והרכישות בעולם נכשלים, חלק גדול מהם בגלל הבדלי תרבות. ההצלחה של יהודאי היתה באמת נדירה, חבל שאקורד הסיום שלו בעולם העסקי יהיה מזוהה עם עקיצה.

IFF – החברה הגדולה בבורסה
IFF היא ענקית מוצרי טעמים וריחות, שהנהלתה החליטה (וכאן המקום להיות ישראלים נחמדים ולהגיד תודה) לרשום את מניותיה בבורסה המקומית במקביל להשלמת רכישת פרוטרום. החברה היא הגדולה ביותר בבורסה המקומית – 50 מיליארד שקל.

IFF אמנם לא במיטבה מבחינת ביצועים עסקיים גם בגלל החולשה של פרוטרום, ועדיין מדובר על חברה שהכניסה ברבעון השלישי 1.27 מיליארד דולר והרוויחה תפעולית 201 מיליון דולר ובשורה התחתונה 127 מיליון דולר. השווי בבורסה מבטא לה מכפיל רווח עתידי של 20.

גיל שוויד והמסים
בשבוע שעבר ביקרתי את גיל שוויד, זוכה פרס ישראל בעבר שמרוויח על חשבוננו – הצבא סיפק ועדיין מספק לו כח אדם איכותי מאוד ועם ידע וניסיון ששווים הרבה כסף, ו"בתמורה" שוויד בא בטענות שהמס כאן גבוה ובעבר איים שצ'ק פוינט תעזוב.

לקריאה נוספת: גיל שוויד מתעשר על חשבוננו ומקבל על זה את פרס ישראל

אז אני שמח לבשר שלא – צ'ק פוינט לא תעזוב, גיל שוויד לא מאיים לעזוב אם המס לא יהיה נמוך יותר. הוא סבור שצריך להיות מס תחרותי והוא מסביר שהמס על חברות טכנולוגיה המתאגדות בישראל עלה בהדרגה, ויש חשש כי הן יוציאו את הכנסותיהן לחו"ל - כך הוא אמר ביום העיון השנתי של אגף התקציבים, לזכר אנשי האגף שנפלו במלחמת יום הכיפורים.

טוב אני שמח שהוא חזר בו מהאיומים, אני רוצה להזכיר שצ'ק פוינט משלמת מס בשיעור נמוך במיוחד, שיעור הרבה יותר נמוך ממה שרוב הקוראים כאן משלמים. אני רוצה להזכיר שבמקום להעיר ולהדריך את הממשלה איך להתנהג מול חברות הטכנולוגיה, הוא עצמו יכול לעזור הרבה יותר – במעשים לא דיבורים.

צ'ק פוינט הישראלית עם אלפי עובדים ישראלים ועם גיל שוויד אחד – ישראלי שזכה בפרס ישראל, יכולים לעזור באקט מאוד פשוט – לרשום את מניות החברה בארץ. אין לזה שום עלות, אין בזה שום נזק לחברות, גם לא הטיעון המגוחך שהמסחר בתל אביב יפגע במסחר בוול סטריט – המסחר בצ'ק פוינט, בימים טובים עולה על המסחר בכל המניות בבורסה שלנו.

אין באמת סיבה – אולי תדמית? אולי צביעות – בארץ התנהג כישראלי, בחו"ל שכח מאתנו, זה טוב לעסקים? כנראה שלא, העסקים כבר לא נפגעים מזיהוי ישראלי (בטח שלא בתחום הסייבר) – אז למה? במיוחד אחרי שבשנתיים האחרונות הרישום הזה הפך לעניין טכני בלבד (מה שלא היה בעבר)?