נתניהו טוב לתפוזים

לואיס קרול, הסופר שכתב את אליס בארץ הפלאות, כתב גם ספר נפלא בשם "ציד הסנרק." בספר הזה, הוא המציא את חוק השלוש, שלפיו כל מה שאומרים שלוש פעמים הוא נכון. חוק השלוש התחבב מאד על הנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט, ונראה לי שגם על פוליטיקאים רבים מאז.

אחד מהאנשים שמשתמשים בחוק השלוש, הוא יאיר נתניהו. בשבוע האחרון, למשל, נתניהו הודיע שישראל בשנות ה-90 היתה מדינה עם כלכלה "בסגנון סובייטי, סוציאליסטית פרימיטיבית, ובלי ייצוא  – חוץ מתפוזים או משהו כזה".

אז לידיעתו של יאיר נתניהו: כלכלת ישראל מעולם לא נבנתה כמשק בסגנון סובייטי. וזה לא בזכות אבא שלו. זה בזכות החלטות שקיבלו בסוכנות היהודית, שנים לפני הקמת המדינה. באותה תקופה, חלק גדול מההנהגה היהודית אכן האמין ברעיונות סוציאליסטיים. אבל הם גם הבינו שאם הם רוצים להקים מדינה, הם יצטרכו הון, ושאת ההון הזה הם יצטרכו לגייס מיהודים שיש להם כסף.

לכן הם נאלצו להתפשר, כי יהודים שיש להם כסף לא משקיעים במקומות שבהם הם מפחדים מהממשלה. בתקופות מסוימות הממשלה אכן התערבה באופן משמעותי במשק, גם באופן ישיר וגם דרך ההסתדרות. אבל כל הזמן המשק הישראלי היה פתוח להשקעות של בעלי הון, וההתערבות של הממשלה במשק החלה להעלם החל מאמצע שנות ה- 80 בעקבות תוכנית הייצוב, בתקופות שבהן לראשי הממשלה קראו יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין.

עד כמה ישראל לא הייתה מדינה "בסגנון סובייטי" אפשר ללמוד מאי-השוויון. כבר ב- 1980, מדד ג'יני לאי שוויון בישראל היה כ-0.34, רק קצת פחות מהרמה בארה"ב באותה תקופה. זה ממש לא אופייני למשק בסגנון סובייטי שבו כולם די שווים, כי לכולם יש מעט מאד.

ודבר נוסף, אכן היו ימים שבהם כלכלת ישראל התבססה במידה רבה על ייצוא תפוזים. ב- 1950, כ-70% מהייצוא הישראלי היה חקלאי. אבל ב-1990 החקלאות כבר היוותה רק 16% מהייצוא. למעשה, כפי שאפשר לראות מהגרף המצורף, שמראה את התמורה לייצוא חקלאי במחירים קבועים, הייצוא החקלאי קטן באופן משמעותי בחצי הראשון של שנות ה- 1990. דווקא אחרי שבנימין נתניהו נבחר ב-1996, הייצוא החקלאי החל לגדול. כך שנתניהו דווקא טוב לתפוזים.

אני חושב שיש חשש אמיתי שאם יפרסמו את יאיר נתניהו אומר את מה שהוא אמר שלוש פעמים רצוף, למרות שהוא מודה שהוא לא כלכלן גדול, יהיו כבר לא מעט אנשים שיאמינו שזה אמת, למרות שלואיס קרול התכוון שחוק השלוש יתקיים רק בעולם שבו אין בכלל הגיון, לא בזה שבו אנחנו חיים.