במה להשקיע - קרנות סל או ישירות במניות, והאם מניות הקמעונאות מעניינות?

בסוף 1975, לפני 44 שנים, יצר ג'ון בוגל, את קרן המדדים הראשונה שעקבה אחרי מדד ה 500-P&S. הקרן הצליחה לגייס רק 11 מיליון דולרים והתקבלה בלעג ע"י הפרשנים דאז שנתנו לה הכינוי, “Bogle’s Folly” ("השטות של בוגל"). אבל בוגל, כרגיל, צדק. בסוף 2018 עבר סכום הניהול הגלובלי שצמוד לקרנות וסלי המדדים את ה-10 טריליון דולרים, כאשר 80% מהסכום מושקע בקרנות המדדים בארה"ב.

השקעה בסל עדיפה  ההגדרה "סל" (ETF -  Exchange-Traded Fund) הגיעה כ-18 שנים מאוחר יותר, ב-1993 ושוב בהובלת מר בוגל האגדתי שהבין כבר אז את ההתפתחויות וכיצד לייצר את מכשירי ההשקעה שיתאימו להן. בוגל נפטר בתחילת השנה והשאיר אחריו אימפריית השקעות שמנהלת  (נכון לסוף הרבעון השלישי של השנה) 5.6 טריליון דולרים עבור 30 מיליון לקוחות ב 117 מדינות.

המשקיע האמריקאי, מוסדי כפרטי, של המאה ה 20 לא קנה מניות אלא לאחר בדיקות עומק והתייעצויות עם יועצים. הם עוקבים אחרי פרסומים, נפגשים עם ההנהלה, מקבלים מחקרים, משווים למתחרים וכו'. הם עשו שימוש במדדי ערך ואיכות שפותחו במהלך המאה כמו ה-E/P, ה-Enterprise Value, ה-Debt/Equity, ה-Current Ratio, תזרימי המזומנים ועוד.

 יצא לנו לעבוד מול משקיעים, פרטיים ומוסדיים, בארה"ב של המאה שעברה וגילינו שכאשר לא הבינו את ההשקעה לא השקיעו. בשנות השמונים החלה מהפכת הטכנולוגיה לחלחל למיין סטריט וגם לוול סטריט. מי שניסה, כמונו, לשכנע משקיעים אמריקאים של שנות השמונים, לנסות ולהשקיע חלק קטן מכספם בחברות הביו טכנולוגיה החדשות (ב-AMGN במקום ב-PFE כדוגמה) או בחברות הטכנולוגיה שצצו כפטריות לאחר הגשם (כמו סיסקו או "הישראליות" סייאטקס או ECI, במקום נניח בחברות טכנולוגיה וותיקות כמו HP או T&AT), לא יבין מה זה "משימה בלתי אפשרית". כבר סיפרנו בעבר שבאותם ימים ניסינו להפיץ, בדרום מזרח ארה"ב, 4 מניות ישראליות (טבע, ECI, סאייטקס ואלסינט). במשך כשנתיים נפגשנו עם קבוצות משקיעים, יהודים ואוונגליסטים, במדינות הדרום, מפלורידה ועד טקסס. מכרנו אינספור TEVA ואפילו לא מניה אחת משלושת האחרות. למה? המשקיעים לא ידעו איך מעריכים חברות כאלו, מה סיכויי הצלחתן? "מי יגע ב-CT או MRI של אלסינט אם GE מייצרת כאלו?"

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל

"מה, לכול הרוחות, עושה ECI? פקס רב כיוונים? בשביל מה?". את TEVA קנו כי הבינו את התעשייה ואת המוצרים, כי רצו לתמוך בישראל וכי התאהבו באלי הורוביץ ז"ל שהיה מופיע מפעם לפעם בכנסים שעשינו.

זה לא שהמשקיעים לא הבינו שהמהפכה הטכנולוגית מתקדמת או שהגלובליזציה מתפשטת. הם פשוט לא  יכלו לדמיין לעצמם על איזה סדרי גודל מדובר. התפשטות החלום הטכנולוגי בין 1996 ל-2000 ואפילו התפוצצות הבועה בוול סטריט יצרו 2 מגמות בוול סטריט. הראשונה את העניין שהלך וגדל בטכנולוגיה (למרות ההפסדים בבורסה) והשנייה ההבנה שהיכולת לזהות מניות מנצחות בעולם גלובלי שמתערבב במהירות עם מהפכת טכנולוגיה היא כמעט ובלתי אפשרית.

בזוס צדק, אמזון היתה השקעה נהדרת - מה אפשר ללמוד מזה על השקעות?  בקיץ 2001 היינו בכנס משקיעים של AMZN. בזוס היה ממנהלי החברות היחידים שהעזו לכנס משקיעים לאחר ההתרסקות. "מה? אתה מייעץ לקנות AMZN ב 5 דולר? השתגעת? קניתי לפני פחות משנה ב-95 דולר וכל המומחים אומרים לי שלא תעבור את השנה", צעקו משקיעים מאוכזבים. "כן, כך אני מייעץ", אמר בזוס, "תבדקו את החברה ואת פוטנציאל השוק העתידי שלה, היא נסחרת בחינם ממש".

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

"בדקנו בעבר ותראה מה קרה", ענו המשקיעים, "איך בודקים דבר כזה? אנחנו מאמינים כמובן שהקמעונאות תמשיך לצמוח אבל למה אמזון? נראה לנו שהרשת תהיה דבר גדול אבל איך אנחנו יודעים שאמזון היא שתנצח? איך הדבר הזה יעבוד. לא אדוני, נישאר עם וולמארט".

לאי-פון, שיצא לשוק באמצע משבר 2008 היתה, לצד ההצלחה העסקית הגדולה, גם השפעה אדירה על קבלת החלטות ההשקעה של המשקיעים שהתחילו להבין שההתקדמות הטכנולוגית וה IT משנים לחלוטין את משקל ומבנה המשתנים שמובילים את החלטות ההשקעה בוול סטריט. המשקיעים הבינו שאחוזי "ההצלחה" של בחירת מניות באמצעות המחקר הפונדמנטלי של המאה ה 20 יורדים בהתמדה עם ההתקדמות הטכנולוגית וזאת למרות שהכלים לביצוע מחקרים אלו השתפרו משמעותית.

לפלטפורמת ההערכה של המשקיע (אפילו ההגיוני ביותר) נכנסו משתנים כמו מעורבות התקשורת, "תרבות הכותרות",  קרנות ההדג' ומכונות ההשקעה מונחות האלגוריתמים שלהן, שמנצלות את העיוותים הקצרים  בשוק שנוצרים מהצירוף הלא בריא בין מיליוני משקיעים חדשים, חסרי ידע בסיסי בהשקעות, שחודרים לשוק באמצעות הרשתות לבין מנהלי השקעות גדולים בעלי מוניטין שלמדו לנצל את האפיקים השונים של העברת האינפורמציה לצורך שיפור הביצועים שלהם.

קשה להצליח בהשקעה במניות בודדות המשקיע ההגיוני מבין היום שלמרות כל הכלים שעומדים לרשותו היכולת שלו להצליח בהשקעה במניה בודדת לא רק שהולך ויורד אלא הפך למסובך מאוד ואפילו יקר ולכן המעבר המסיבי, בשנים האחרונות, לניהול, פסיבי (קרנות/סלים) או אקטיבי (ניהול ע"י מומחים). למשקיע ההגיוני הממוצע אין פשוט ברירה והוא נסחף לכיוון הניהול בעיקר הפסיבי (מנהלי השקעה  רציניים מקבלים לניהול רק  משקיעים גדולים).  נכון, אין משהו ששווה לתשואה שמניבה מניה מנצחת אבל מה הסיכוי לזהות כזו? במקרה של קרנות/סלים המשקיע גם נהנה מחברות שמצליחות ומה שהולך ונעשה חשוב יותר הוא מוריד את רמות הסיכון הגבוהות של המניה הבודדת במקרה שהחברה שאותה היא מייצגת אינה עומדת בקונצנזוס.

לא מבינים בתחום, תשקיעו בקרנות סל מאות חברות מעניינות "משחקות" במגזרי ההשקעה המעניינים כמו תתי המגזר השונים של הביו טכנולוגיה הרפואית (תאי גזע, מחלות מרכז העצבים, פעילות התא, חיסונים וכו'), הבריאות, המוליכים למחצה (אפליקציות, IOT, AI, AR ועוד), הטיפול במים, אנרגיה חילופית וכדומה. היכולת לבחור מנצחות הולכת ונעשה קשה יותר ככול שהמדע מתקדם ולכן, לדעתנו, אין למשקיע ברירה אלא להתרכז בקרנות/סלים ממוקדי סקטורים כאשר החלק הארי של ההשקעה יהיה בסלי/קרנות המדדים מהסוג של SPY, QQQ, IOO וכמותן. לקח לתעשיית הסלים האמריקאית כ 10 שנים, עד 2009-10, להגיע לטריליון דולרים ותוך עשור לאחר מכן לעבור את 4 הטריליון דולרים (בתשעת החודשים הראשונים של 2019 נכנסו למעלה מטריליון דולרים לסלים לבדם). סל ה-500 P&S, ה-SPY, שהונפק בסוף ינואר 1993 נכנס למסחר עם פחות מ-10 מיליון דולרים שווי ומחיר של 26 דולר מתואם להיום כאשר מחזורי המסחר אז היו בין 200,000 ל 500,000 יחידות ליום. הסל שווה היום 290 מיליארד, מחירו 318 דולרים (שיא כול הזמנים), מחזור יומי ממוצע של 60 מיליון יחידות ומחלק דיווידנד של כ 5.5 דולר ליחידה, תשואה של % 1.75 כרגע.   "פאנג שמאנג", טארגט (סימול:TGT) מניית השנה עם התשואה המובילה בקמעונות  "מי חלם שמניית השנה ל-2019 תהיה חנות מכולת", אמר השבוע לו דובס בכיר פרשני וול סטריט של רשת פוקס בעודו מציג את הגרף השנתי של מנית TGT לצד הגרפים של כל המתחרות ולצד הגרפים של מניות ה-FAANG, ה-SOXX, ה-QQQ ולהיטים אחרים. "מה קרה כאן?", אמר בחיוך, "איפה האינטרנט? איפה אמזון? והרי הבטיחו לנו המומחים שאמזון תסלק את כולם מהביזנס". אבל, כך מסתבר, קמעוניות הכלכלה הישנה, בהובלת וולמארט, טארגט וקוסטקו, התאימו עצמן לשינויים וכולן פורחות. טארגט בת ה-117 ממינסוטה מגדירה עצמה כ general merchandise retailer שזו בעצם ההגדרה לחנות המכולת השכונתית רק שהנהלת טארגט, כמו המתחרות הגדולות שלהCostco  (סימול:COST) ווולמארט (סימול:WMT) לקחה את החנות השכונתית בויסקונסין ובעזרת ניהול נכון וניצול מהפכת הטכנולוגיה הפכה אותה לענקית גלובלית שמנהלת ומפעילה קרוב ל-2000 "חנויות", מעסיקה קרוב ל-400,000 עובדים ושתסיים את 2019 (אצלה בסוף ינואר 2020) עם מכירות של 79 מיליארד דולרים ורווח למניה של 6.4 דולר (מכפיל עכשווי של 20) - עלייה של כ % 19 לעומת 2018. טארגט וחברותיה הבינו שעל מנת לשרוד בתחרות מול אמזון ושאר חברות הרשת הן חייבות להתרכז במוצרי צריכה מובילים, להיות תחרותיות במחירים וחדשניות במוצרים, להתנהל ביעילות המרבית, לנהל מערכות שיווק חכמות, לנצל עצמתן מול הספקים והכי חשוב לנצל הטכנולוגיה על מנת לעשות זאת. החברות האלו הגיעו לרמות הגבוהות ביותר של פיקוח, ניהול מלאים, שינוע מוצרים ומערכות פיננסיות ממוחשבות,  רמות של ענקיות הטכנולוגיה. מה שמעניין אצל טארגט הוא שהצמיחה וההתייעלות התפתחו למרות שמבחינת הפעילות על הרשת היא מפגרת משמעותית מול חברותיה/מתחרותיה. החברה רק מתחילה השנה לעלות על הרשת ברצינות. וול סטריט התחילה להתייחס לחברה רק בשתיים-שלוש האחרונות וכשלוש שנים לאחר כניסתו לתפקיד היו"ר-מנכ"ל של בריאן קורנל שקודם  לקבלת התפקיד ניהל את חברת הבת של וולמארט, Sam's Club שמפעילה מרכזי קניות למינויי ענקית הקמעונות ולאחר מכן את פפסיקו ארה"ב.   ב-2017 שכנע קורנל את מועצת המנהלים להשקיע 7 מיליארד דולרים ב"חידוש פניה ותדמיתה של טארגט" וההצלחה גדולה, כל חנויות טארגט עברו שיפוץ יסודי ושודרגו טכנולוגית. עם ההצלחה הגיעו גם האנליסטים הבכירים של הקמעונות. 10 מתוך 11 בתי ההשקעות שסקרו את החברה מאז תחילת אוקטובר, ממליצים ב"קניה", אחד מהם, ריימונד ג'יימס, אפילו ב"קניה חזקה". האנליזה האחרונה  יצאה ב-4.12, מבית ההשקעות Cowen, שממליץ ב"קניה" עם מחיר יעד של 150 דולר וזאת לאחר עלייה של 87% במנייה מאז תחילת השנה.    TGT עלתה אמנם בצורה משמעותית אבל גם מתחרותיה, COST ו-WMT עלו בעשרות אחוזים.  TGT "תפסה גובה" מאז הודיעה באוגוסט על הפעלת פלטפורמת הרשת וכניסתה לתחום המזון הבריא המוכן.  מדוע לפתע התאהבו האנליסטים בחברות הקמעונאות הוותיקות? הסיבה העיקרית לכך הוא בצירוף שבין יכולתן המוכחת לעלייה לרשת, חדשנותן והתייעלותן המרשימה אל מול המחשבה שהכלכלה האמריקאית מתגברת על החששות ממיתון ותמשיך לצמוח ללא אינפלציה וללא העלאות ריבית, צמיחה שתאפשר  לקמעוניות להמשיך ולספק את צרכי הצרכן - מוצרים במחירים נוחים. רמות המחירים הנוכחיות של מניות הקמעונאות או הסלים המייצגים כמו XLY, VCR או RCD (יש הרבה סלים מייצגים) גבוהות מידי לדעתנו, למרות האופטימיות של האנליסטים. הן משקפות גם את עונת הקניות שתסתיים באמצע ינואר; לפיכך מתחייב לדעתנו תיקון בקרוב, אבל לטווח הארוך הן משקפות היטב את תנועת הכלכלה האמריקאית ולמי שמאמין (כמונו)  שהכלכלה תמשיך לצמוח כדאי להמתין לתיקון ואז לקנות. התיקון של סוף 2018 לא היה "התיקון האחרון".