האטה כלכלית ידועה מראש - ככה לא מנהלים מדינה

הכתובת רשומה על הקיר, שחור על גבי לבן – הכלכלה החזקה שלנו נחלשת. נגיד בנק ישראל אומר את זה כבר כמה חודשים, ובשבוע האחרון הוא גם סיפק נתונים לא פשוטים לעיכול – בקצב הנוכחי הגירעון עלול לעלות על 4.5% בעוד חמש שנים; בקצב הנוכחי החוב יגדל ל-75% מהתוצר, לעומת 61% כיום. הפתרון אליבא דנגיד – הגדלת הכנסות, צמצום הוצאות.

האם יבוטל הפטור על שכר דירה? הגדלת הכנסות יכולה להגיע מהעלאת מסים. הנגיד אומר במפורש שבשלב הראשון צריך לבטל את הפטורים שיוצרים עיוותים. הוא מתכוון ככל הנראה לפטור על הכנסות משכר דירה, פטור שיוצר עיוות בעולם ההשקעות – בעוד שעל רווחים בבורסה (גם רווחים מהשקעות סולידיות, לרבות רווחים על ריבית) משלמים מס, על רווחים/הכנסות משכר דירה בפועל כמעט שלא משלמים. זה לא צודק, וככל שיתוקן העיוות הזה, כך עדיף. אגב, מאוד ייתכן שהתיקון צריך להיות הפוך – החזרת הפטור על רווחים בבורסה. זה יגביר את הגיוסים בבורסה, את העניין ואת המסחר בבורסה, את כל הפעילות הפיננסית סביב הבורסה ואת ההשקעות במשק. זה דווקא עשוי להיות הפתרון למשבר או להאטה המתקרבים. אבל צריך להיות חזקים ואמיצים כדי להחליט על החזר הפטור. לא בטוח שאם וכאשר תקום ממשלה, היא תורכב מהחומר הזה.

אז פרופ' ירון אמיר מדבר על ביטול פטורים והעלאת מסים. זה הצד של ההכנסות. אבל זה לא מספיק. לגישתו, צריך לעבוד גם על הצד של ההוצאות, להתייעל ולצמצם בהוצאות. הוא כמובן צודק. כל עסק, ומדינה זה עסק, צריך לשאוף תמיד לעבודה רזה ויעילה. אבל כאן יש בעיה – המטיף לצמצומים הוא בעצמו אחד הגופים הכי בזבזנים ולא יעילים במערכת. בנק ישראל הפך להיות דוגמה קלאסית לגוף ציבורי שמן ולא יעיל. זה מתבטא בכמות העובדים, זה מתבטא בשכר. פרופ' ירון צריך להתחיל בבית – סוג של דוגמה אישית, וזה יספק תוקף חזק יותר, אמת, רצינות ואמינות למהלכיו ולגישתו. אז נכון - מדובר על הסכמים קודמים ויש עוד הרבה תירוצים למה אי אפשר לצמצם. אבל הנגיד יכול. אם הוא רוצה הוא יכול.

לצמצם את המגזר הציבורי בנק ישראל הוא דוגמה, אבל הגופים הציבוריים אצלנו מלאים בעובדים לא יעילים (ובכל זאת ממורמרים), בעובדים שמגיעים לעבודה, אבל לא באמת עובדים. האבטלה הסמויה חוגגת, ואנחנו משלמים את החשבון. זה מזכיר לי את ביבי במיטבו. ביבי כשר אוצר דיבר והמחיש את האיש הרזה שמרים על כתפיו את האיש השמן –"האיש הרזה הוא המגזר הפרטי שמרים את המגזר הציבורי השמן" – אל תתפסו אותי במילה, אבל זה היה המוטו של ביבי. הוא צדק, וזה נכון עד היום.

• מה יבקש נתניהו מטראמפ ומה יענה טראמפ?
• שר הביטחון יואב גלנט פוטר מתפקידו - איך זה ישפיע על הבורסה?

המגזר הציבורי השמן צריך להיות הראשון לשלם את המחיר על המחדלים של הממשלות האחרונות, ובעיקר על המחדל שעוד יילמד בספרי ההיסטוריה – בחירות שלישיות, ולכו תדעו איפה זה ייגמר.

השיתוק של ההנהגה בתקופה כזו הוא אולי מובן – הם הרי מתעסקים בבחירות, אבל הוא לא צריך להתקבל בשלווה. יש כאן מדינה לנהל, יש כאן עסק. האם הנהלת טבע יכולה להיעלם לכמה חודשים? טוב, אולי זו לא הדוגמה הכי טובה. אם טבע היתה ללא ההנהלה הקודמת שלה – המנכ"ל ארז ויגודמן וסמנכ"ל הכספים אייל דשא, היא כנראה לא היתה מגיעה למצב הנוראי שבו היא נמצאת כיום, אבל הרעיון ברור – אי אפשר (לרוב) לנהל עסק, במיוחד עסק גדול, בלי הנהלה. שר האוצר, מנהל האוצר, האיש שאחראי על הכסף שלנו, כבר לא באמת שר אוצר במשך תקופה ארוכה. שר הכלכלה - לא יודע בדיוק מה הוא עשה ומה הא עושה בחודשים האחרונים, אבל בלי לפגוע, לא נראה לי שסקר של המשרד על המחירים הנמוכים ברשת Be לעומת רשת סופרפארם זה הישג מאוד חשוב.

ומה עם שרת השיכון והבינוי? כתבתי משהו ומיד מחקתי, כי באמת באמת שהיא לא אשמה. היא קיבלה איכשהו את התפקיד היוקרתי הזה, רק כדי להחזיק בו כמה חודשים וזה פשוט מתגלגל בינתיים לתקופה יותר ממושכת, בגלל הבחירות החוזרות.

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

ומה עם היתר? ראש הממשלה ויתר השרים עסוקים מאוד בלהיבחר מחדש, אין להם זמן לדאוג לאזרחים, אין להם יכולת להעביר רפורמות, החלטות. ועדת הכספים משותקת. הכל משותק ויוצר נזק כלכלי עצום.

הנהגה בשיתוק – מה יקרה ביום שאחרי? הנזק למשק הוא לא רק ימי השבתון המיועדים להצבעה בקלפי - זה כסף קטן. הנזק הגדול הוא בקיפאון, בפרויקטים תקועים, בחוסר יכולת לקבל החלטות, לנהל, ליישם. פקידי האוצר הבכירים מתריעים על זה בחודשים האחרונים. הם צודקים. מתפתח משבר שאנחנו במו ידינו יצרנו אותו. אנחנו מתגלגלים במודע לגירעון גדול יותר, אנחנו מתגלגלים במודע לחוב גדול יותר. אנחנו פשוט לא מתפנים לזה עכשיו. מה זה אנחנו? נכון, זה הם, הפוליטיקאים, המנהיגים, אבל הם שלנו. אנחנו בחרנו בהם, והמשבר הכלכלי שיהיה – הוא 100% שלנו.

שוק הדירות הוא דוגמה טובה למצב הקפוא ולמשבר המתפתח. מספרים לכם בחודשים האחרונים שהמחירים לא עולים. זה לא ממש נכון, זה יותר מהכל אמירה פוליטית של השרים האחראים. בפועל, יש מקומות שהמחירים בהם לא עולים בגלל ההשלכות של תוכנית מחיר למשתכן, בעיקר הצפת אזורים שמלכתחילה לא היו אזורי ביקוש, באלפי דירות. נו, מה אפשר לצפות? כשמציפים את השוק, זה מה שקורה, אבל זו לא המטרה. המטרה היא להילחם במגמת עליית מחירי הדירות, ולא להוריד מחירים בנהריה, בעכו ובאופקים. המטרה היא לספק ל-כ-ו-ל-ם יכולת לרכוש דירה, לא לצעירים עם מזל שזכו לדירה בהנחה משמעותית.

אם כבר אני ואתם מממנים את תוכנית מחיר למשתכן (כן זה מכספי המסים שלנו) בסכום לא נתפס של 6-7 מיליארד שקל, אז לפחות שיחלקו את זה כמו שצריך – לכולם, לכל מי שצריך דירה; ואם הממשלה בכל זאת מחליטה לחלק לצעירים, אז ניחא, למרות הבעייתיות. אבל יש גם צעירים שלא צריכים. איך אני יודע? זוגות צעירים קיבלו במסגרת מחיר למשתכן (וזו רק דוגמה אחת) דירות בהרצליה היקרה ב-2 מיליון שקל במקום ב-2.7-2.8 מיליון שקל. אם יש להם 2 מיליון שקל לדירה, הם לא צריכים את מחיר למשתכן. התוכנית לא נועדה לספק דירות יקרות בזול ולהעשיר את העשירים. היא נועדה לספק יכולת לקנות לדירה למי שאין לו, אז מלכתחילה היה צריך ללכת על עסקאות במחירים נמוכים יותר.

וזו לא הבעיה היחידה של תוכנית מחיר למשתכן, שרק בגלל הקיפאון הפוליטי, הממשלה האריכה אותה. אתם מבינים? כולם יודעים שהיא צריכה להיקבר, אבל אין משהו אחר, אין זמן להתעסק עם משהו אחר, כולם משחקים בפוליטיקה, אז הם עשו מעשה – החליטו להאריך בשנה את התוכנית ודבררו את זה כאילו מדובר בהחלטה הרת גורל. בפועל, זה פשוט כי אין זמן למשהו אחר, אז מגלגלים את הבעיה לממשלה הבאה. שמישהו אחר כבר ישבור את הראש.

הבעיה היא שבפועל, למרות הסיסמאות שנזרקות לאוויר כשמנתחים את הנתונים על שוק הדירות, מקבלים תמונה ברורה – מחירי הדירות לא יורדים. ההיפך – יש מגמה של עלייה (איטית) במחירים. אבל מה שמפחיד יותר, ובזה אין מי שיטפל – כמות העסקאות גדלה (מה לעשות, אנשים צריכים דירות), והיצע הדירות יורד. כן, היצע הדירות יורד, ואם תוסיפו לכך את קצב הבנייה הבינוני בחודשים האחרונים – כי גם הקבלנים קצת מחכים, תקבלו שמול ביקוש קבוע בעתיד, צפוי מחסור בדירות. הביקוש ממשיך להיות מעל ההיצע, ובגלל הקיפאון של החצי שנה-שנה האחרונה, בהמשך הפער הזה יגדל. כשהפער הזה גדל – כשהביקושים עולים משמעותית על ההיצע, המחירים עולים.

הנזק הזה – כולו – נזקף לחובת הפוליטיקאים שלנו. כשיחקרו בעוד כמה שנים למה המחירים עולים, תחזירו אותם לשנה הזו, שנה שבה נוצר היסוד לפער בין הביקוש להיצע. אגב, זה קרה גם מספר פעמים בעבר במתכונת אחרת. זוכרים את תוכנית מע"מ אפס של שר האוצר דאז יאיר לפיד. לפיד הקפיא את שוק הנדל"ן במשך תקופה ממושכת – הוא זרק רעיון וגלגל אותו באוצר ובכנסת, והציבור המתין על הגדר: למה לקנות אם המע"מ יירד? בהתאמה הקבלנים חיכו ולא בנו דירות. ככה נוצר מחסור, ואז התוכנית נקברה, הציבור חזר בגדול לשוק הדירות, והמחירים זינקו. כאשר מקפיאים את שוק הדיור, כאשר יוצרים מחסור מאולץ בשוק הדיור, סובלים בהמשך מעליות מחירים.

הנזקים האלו - הגירעון בתקציב והעלייה במחירי הדירות משפיעים בעיקר על הצעירים. הם אלו שיצטרכו לסגור את הגירעון בתקציב, הם אלו שיסבלו מעליית מסים, הם אלו שסובלים מעליית מחירי הדירות (הרחבה - צעירים יקרים, המבוגרים עובדים עליכם). 

אבל יש תקווה. באמת בלי ציניות. יש שתי סיבות שיעזרו למנוע עליית מחירים בשוק הדירות. הסיבה הראשונה היא חוסר יכולת של הציבור לקנות דירות במחירים כאלו. אומנם הציבור מתגלה בכל תקופה מחדש כ"ציבור עשיר" ואיכשהו ממשיך לקנות דירות גם כשהן מתייקרות, אך היכולת שלו על פני זמן יורדת. יותר משכנתא, יותר מההורים, אבל גם לזה יש סוף.

והסיבה השנייה היא פשוט "נס משמיים". אם הנגיד צודק, והנגיד שלנו לא רק חכם (כל הנגידים חכמים), אלא גם לא מפחד להגיד את האמת שלו, אז הכלכלה הולכת להאטה, אפילו האטה משמעותית, ואז מחירי הדירות יתקשו לעלות. האטה משמע פחות הכנסה, יותר אבטלה, פחות משכנתאות (הבנקים זהירים יותר), ופחות ביקוש לדירות. כן, יכול להיות שהמשבר שנוצר על ידי הפוליטיקאים עוד יעזור להם להכריז בעוד כמה שנים שהם ניצחו את העליות בשוק הדירות.

ויש עוד גורם שעשוי לשנות את התמונה - אקזיטים. אקזיטים עוזרים להעשיר את קופת המדינה ממסים. היקף האקזיטים עולה בשנים האחרונות, ומספיק כמה אקזיטים גדולים בשנה כדי לשנות לגמרי את התמונה.   בשורה התחתונה – אני לא מתיימר להיות נביא. אף אחד כמובן לא יודע מה הולך להיות בשוק הדירות. יש סימנים מדאיגים, אבל מה שהכי מדאיג אלו הנתונים הכלכליים החלשים שמצטברים. זה לא צחוק, ניהול מדינה זה עסק רציני, ומישהו צריך לצעוק, אחרת כבר יהיה מאוחר מדי.