אלדד פרשר - איש השנה במערכת הבנקאית; הסיבות: ממשיך לסגור את הפער עם הגדולים; המניה זינקה, התוצאות טובות

אתם בחרתם – אלדד פרשר, מנכ"ל מזרחי טפחות, הוא הבנקאי המוביל בשנת 2019. הבחירות אמנם לא הסתיימו (אתם יכולים עדיין להצביע למועמד שלכם), אבל בשלב זה, מבין כל מנהלי המערכת הבנקאית נותר רק פרשר. רקפת רוסק עמינח, לילך אשר טופילסקי, אריק פינטו וסמדר ברבר צדיק לא עברו את השלב הקודם. ברבר צדיק, אגב, היתה שנייה לפרשר. אולי הסיבה היא העזיבה של השלושה הראשונים את תפקידיהם במהלך השנה. אולי המצביעים מחפשים יציבות, ואולי אלו פשוט התוצאות והביצועים של פרשר.

אז נכון, בנקים זה משעמם יחסית - לוקחים כסף מהציבור דרך הפיקדונות עם תשואה אפסית ומעבירים אותו לציבור (ציבור אחר) דרך הלוואות בריבית גבוהה. אבל הלוואי שיהיו למשקיעים עוד הרבה שנים משעממות כאלו. כל הבנקים סיפקו השנה רווחים נאים ותשואות חיוביות, אבל מזרחי טפחות ופרשר היו מעל כולם. אתחיל עם הערך לבעלי המניות – התשואה בשוק.

מניית מזרחי טפחות זינקה ב-50%
מניית מזרחי טפחות זינקה השנה ב-50% לשווי של 21.5 מיליארד שקל. מניית הפועלים עלתה ב-21.7% לשווי של 37.8 מיליארד דולר; לאומי עלתה ב-13.3% לשווי של 36.5 מיליארד שקל. בחודשים האחרונים, אגב, בנק הפועלים חזר להיות הבנק הגדול בכל המובנים. יש לזה מספר סיבות – התוצאות כמובן, חוסר היכולת של לאומי להציג רווחים בדיגיטל, וגם ההתייעלות היקרה בלאומי – פיטורים ופרישות מרצון מול העלאת שכר משמעותית לנשארים. בפועלים מנסים לעשות רה ארגון אמיתי יותר, אם כי גם שם העובדים יקבלו תנאי פרישה טובים והנשארים יזכו לסוג של הטבה (עדיין לא ידוע גובהה).

ומה עשו השנה מניות הבנקים האחרות? דיסקונט זינקה ב-37%, והבינלאומי זינקה ב-33%. תשואות מרשימות במגזר הפיננסים, אבל מזרחי טפחות מעל כולם.

מזרחי טפחות - תשואה מרשימה על ההון 
ולמבחן השני - ביצועים עסקיים. התוצאות הכספיות של בנקים נמדדות בעיקר דרך היכולת שלהם להפיק תשואה על ההון העצמי. ככל שהם מצליחים להפיק תשואה טובה יותר, משמע הם רווחיים ויעילים יותר. בנק מזרחי טפחות הפיק (על בסיס התוצאות לתשעה חודשים) תשואה שנתית של 12.4%. הוא מוביל גם בתשואה להון, משמע בביצועים. בנק הפועלים עם תשואה של 8.4%, לאומי 10.4%, דיסקונט 10.4%, והבינלאומי 10.6%. הפער של מזרחי טפחות מובהק, וזה גם פער מתמשך – בעשור האחרון בנק מזרחי טפחות ייצר תשואה גבוהה יותר מהבנקים האחרים, ולמעשה צמצם את הפער מול שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי. איך זה קרה? משכנתאות, הלוואות לשוק הדירות - הלוואות די בטוחות (שעבוד של הנכס) שמייצרות רווחים נאים. מזרחי טפחות מוביל את התחום, וכשהתחום בצמיחה, הבנק בצמיחה. 

הפער צפוי להמשיך ולהצטמצם. אחרי שרשות התחרות מנעה את מיזוג בנק אגוד לתוך מזרחי טפחות, בית המשפט קבע שאין מניעה למיזוג זה. זה עדיין לא סגור וייתכן שהסוגיה תתגלגל עד בג"ץ, אבל די ברור שמיזוג עם אגוד יועיל לתחרות ויגדיל את כוחו של השחקן השלישי בשוק, שיאיים על ההגמוניה של פועלים ולאומי. אם וכאשר זה יקרה, זה יהיה הישג לפרשר, שרק לפני שנה וחצי מעמדו במנכ"ל הבנק לא היה מובטח בגלל מעורבות לכאורה במעשים ובפעולות לא חוקיות שנעשו בבנק אליבא דחקירת משרד המשפטים האמריקאי.

ההתמודדות של פרשר מול החקירה של הרגולטור האמריקאי היא הישג נוסף שלו. מזרחי טפחות, לצד בנקים אחרים במערכת – פועלים ולאומי, הסתבך בחקירה של משרד המשפטים האמריקאי על הלבנות הון בסניפים בחו"ל ביחס לתושבים אמריקאים. זו בעיה גדולה וחמורה, שאיכשהו אין לה "אבא" – אין אשמים, לפחות לא כלפי חוץ, אבל בראייה של בעלי המניות מדובר במחדל גדול. הבנקים ביצעו עבירות חמורות של הלבנת הון (מדובר על אירועים שהתרחשו לפני שנים), והחקירה של משרד המשפטים האמריקאי העלתה ראיות לכך.

מה עושים? אחרי החקירה מגיעים לשלב הקנס או לשלב התביעה – משרד המשפטים האמריקאי תובע סכום מסוים ליישוב העבירות. לרגולטור האמריקאי יש סמכויות רבות, כוח רב ויכולת השפעה גדולה – לא מתעסקים עם משרד המשפטים האמריקאי. אבל פרשר, בניגוד למצופה, לא הסכים לתביעה האמריקאית. התביעה דרשה קנס של 342 מיליון דולר, פרשר התנגד, ובשוק העריכו שהוא עשה טעות גדולה, את טעות חייו –"מי מעז להסתבך איתם, הקנס יכול בסוף לתפוח לפי כמה", חשבו בשוק, אבל בסופו של דבר פרשר הצליח. בתחילת 2019 הוא סגר עסקה בפשרה על סכום של 190 מיליון דולר – כסף גדול, אבל קטן לעומת הנזק שיכול היה להיות, ונמוך משמעותית מהדרישה של משרד המשפטים האמריקאי בתחילת הדרך.

ההתנהלות של פרשר הוכיחה את עצמה – גם היקף הפשרה היה סביר יחסית, וגם הפשרה הושגה במהירות. פועלים עדיין לא סגר את הפרשה, למרות הפרשות של יותר מ-2 מיליארד שקל עד כה.

וכך פרשר הרוויח פעמיים - ראשית, התשלום בסופו של דבר לא היה כזה שיכביד מאוד על הבנק, ושנית פרשר שלפני כשנה וחצי היו חששות שלא יוכל לתפקד כמנכ"ל הבנק על רקע ממצאי החקירה, לא רק מתפקד, אלא מתפקד בהצלחה גדולה. 

מי באמת אחראי לרווחים של הבנקים?
אם כן, פרשר מוביל מבין מנהלי הבנקים. אבל הוא וגם המנהלים האחרים יודעים שהזכייה היא לא באמת שלו. מי שבאמת אחראי לרווחים בבנקים הוא הפיקוח על הבנקים שבבנק ישראל. הפיקוח על הבנקים דואג, מאוד דואג, ליציבות הבנקים. אבל מה זה בעצם אומר לדאוג ליציבות הבנקים? זו דאגה לכך שהבנקים ימשיכו להרוויח, להרוויח טוב, וכך הם יהיו יציבים ואיתנים.

הפיקוח על הבנקים מונע הוזלה משמעותית יותר של העמלות, הפיקוח על הבנקים מאפשר תחרות אבל במינון נמוך יחסית; הפיקוח על הבנקים שומר על הבנקים מפני תחרות דיגיטלית. אלא שהפיקוח על הבנקים אמור לעבוד לטובת הציבור, לדאוג לציבור, אחרי הכל מדובר בגוף ציבורי. אבל לאורך השנים התבלבלו שם בהגדרות. תחת הטענה שהפיקוח על הבנקים דואג לציבור כי אם בנק יתמוטט זה יהיה אוי ואבוי לציבור כולו, שומרים בפיקוח על הבנקים על יציבות הבנקים.

זה מצחיק, כי לדאוג ליציבות הבנקים זה אומר למעשה לדאוג לעובדים של הבנקים, לדאוג לרווחים של הבנקים, ובמילים פחות יפות - לדאוג לפרנסה של הרבה אנשים שלא בהכרח עובדים קשה אבל מתפרנסים מאוד יפה, ולדאוג לרווחים לא נורמליים לבנקים. כן, בעולם שבו הריביות אפסיות, רווח שמבטא תשואה של 10% הוא לא נורמלי, לא בגלל שהוא לא אפשרי או גבוה מדי אבסולוטית. אלא בגלל שאין סיכון גדול בפעילות הבנקאית, אין סיכון בלהגיע לתשואה הזו; בהינתן הסיכון הנמוך היה אפשר לצפות לתשואה נמוכה יותר. המשחק של הבנקים, אזכיר, הוא מאוד פשוט - פיקדונות מהציבור והלוואות לציבור, וההפרש זה הרווח שלהם.

ההפרש הזה ברובו לא קשור להון העצמי של הבנקים (שבגדול מהווה כ-10% מהמאזן). כלומר, יש כאן חברה ממונפת מאוד, הרבה יותר מחברות הנדל"ן הממונפות, שעושה סיבובים על הכסף של הציבור, ועל כל זה מפקח בנק ישראל באופן שוטף כדי לוודא שלא יהיה סיכון גדול של פגיעה ביציבות וברווחים. 

לא היה קורה כלום ליציבות הבנקים אם הם היו מרוויחים פחות על הלוואות ועל עמלות, הם לא היו מתמוטטים. בנק ישראל והפיקוח על הבנקים לא חייבים להגדיר להם תשואה של 10% בשנה, גם 7% וגם 5% זה לא רע.