השכונות החדשות הן אסון תחבורתי - ככה לא פותרים את בעיית הפקקים

התחבורה בישראל לא הולכת להשתפר בשנים הקרובות. לצערנו, זאת פחות או יותר עובדה. ההשקעה בכבישים ובתחבורה ציבורית לא עומדת בקצב הנדרש, ולכן גם כשכבר מסיימים לבנות כביש או לסלול מסילה לרכבת קלה, מתברר שזה כבר לא מספיק.

מה שבכל זאת אפשר לעשות בתור עובדים שסובלים בפקק בדרך לעבודה, זה אחד משני דברים. הראשון, להצביע למפלגה שמבטיחה לשים את התחבורה בראש סדר העדיפויות, ואת כל שאר הדברים, הרבה מאחורה. השני, זה לנסות לצמצם נזקים. והדרך לצמצמם נזקים היא לא לקנות דירות בשכונות שנבנות בסגנון שמקובל היום. כי השכונות שמתוכננות היום פשוט לא מתאימות לצרכים. בשכונה אופיינית שנבנית בפריפריה של תל-אביב, יש המון בניינים עם הרבה קומות, ופחות או יותר זהו. במקרים היותר טובים, בשכונות הקצת יותר יקרות, יש קצת שטח ירוק.

>>>מה הקשר בין פקקים ובין מחירי הדירות, ולמה הממשלה לא ממהרת להוריד את המסים על הרכבים?

וכשבשכונה אין כלום חוץ מבניינים, אז חוץ מלנסוע כל בוקר לעבודה, זוג הורים צריך עוד קודם להסיע את הילדים לבית הספר או לגן. בערב, אם הם רוצים לעשות קניות בסופר, הם צריכים לנסוע לאזור תעשייה שבדרך כלל ממוקם במרחק של כמה קילומטרים מהבית. אם הם רוצים לבלות בבית-קפה או בפאב, הם שוב צריכים לנסוע. ומכיוון שהם לא גרים לבד בשכונה, אז חוץ מהפקק בדרך לעבודה, הם צריכים לעמוד בבוקר בפקק מעצבן במיוחד כשהם מסיעים את הילד לבית-ספר. בערב, כשהם חוזרים מהעבודה ורוצים לעשות קניות, הם צריכים לבלות עשר דקות בסיבובים כדי למצוא חניה, ובלילה, כשהם רוצים לשתות בירה כדי להירגע, הם שוב צריכים לעמוד באיזה פקקון בכניסה לאזור תעשייה.

אבל זה לא חייב להיות ככה. כי אפשר לתכנן שכונות כך שלא יהיה צורך בכל הנסיעות שהן לא הנסיעה לעבודה. כל מה שנדרש זה שכשמתכננים שכונה, המתכננים ייקחו בחשבון את הצרכים השותפים של מי שיגורו בה. אם בונים שכונה, אז צריך לבנות בתוך השכונה בתי-ספר וגנים שאליהם הילדים יכולים ללכת בלי לחצות כבישים. זה גם לא קשה לתכנן שכונה כך שהיא תכלול בפנים מרכז קניות קטן שיכלול את רוב הקניות של יום-יום. למה שבתוך שכונת המגורים לא תהיה מאפייה וחנות ירקות, ואפילו סופר קטן?

הרי רק לפני כמה שנים עשו בארץ מהומה גדולה כשהתברר שהמילקי בארץ עולה פי 3 או 4 מאשר בגרמניה. חלק גדול מהסיבה שבגללה המילקי הגרמני יותר זול, היא שבגרמניה לא עושים קניות בסופרים גדולים. רוב הקניות מתבצעות בסופרים קטנים, שכונתיים, שכדי להציע את כל המוצרים החשובים, הם מציעים מבחר קטן של מותגים, ורוב המוצרים הם של המותג הפרטי. כך שבהחלט אפשר לבנות בכל שכונה סופר קטן שלא רק שיספק את כל המוצרים שצריכים ליום-יום, הוא אפילו יעשה את זה במחירים נמוכים.

אבל כדי שזה יקרה, צריך שקוני הדירות יצביעו ברגליים. כי כל עוד אנשים רצים לעמוד בתור כשמגרילים דירות במחיר למשתכן, לאף אחד אין סיבה לתכנן נכון. הרבה יותר קל לבנות שכונת "מחיר למשתכן" מאשר לחשוב איך לתכנן נכון, למרות שההבדל בעלויות הוא מאוד קטן. לכן, כל מה שנדרש הוא שהציבור יבהיר לקבלנים מה הוא רוצה, וכשזה יקרה, הקבלנים יתכננו, והרשויות יתנו להם היתרים. אבל כל עוד אנשים מוכנים לקנות דירות בישוב כמו חריש, שבו המתכננים בחרו לשים את מרכזי הקניות הרחק מהבתים, שום דבר לא יעזור, ואנחנו נמשיך להיות תקועים בפקקים.

הכותב הינו ד"ר אביחי שניר, המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי