מותק, העולם התכווץ - גלובליזציה ונגיף הקורונה

ישבו רבי יהודה, רבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון וישב יהודה בן גרים עמהם... פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים)! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות! ר' יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעַדֵּן בהן עצמם, גשרים - ליטול מהן מכס!" (בבלי: שבת לג ע"ב - לד ע"א).

לא צריך לשכנע אף אחד בכך שנגיף הקורונה מייצג תופעה גלובלית. תופעה שמתפשטת כל יום למקומות חדשים, כזו שבכל קצה של העולם עוסקים בה באופן אינטנסיבי. עם זאת, אולי כדאי לחזור ולהגדיר מהי הגלובליזציה הזו שכולנו מדברים עליה כעל עניין מובן מאליו ואיך נגיף הקורונה לא רק מיוצר על ידה אלא גם מייצר אותה.

אבל לפני שנפנה להגדרת הגלובליזציה, בואו נסגור את הפינה עם אלו ששוללים את רעיון הגלובליזציה בטענה שאין חדש תחת השמש. לדברי אלו, מאז ומתמיד היה מסחר בין עמים המרוחקים אלו מאלו ותמיד אומות חזקות כבשו אומות פחות חזקות מהן, כפי שאנחנו מוצאים בדברי המחאה של רבי יהודה כלפי הכיבוש הרומאי בציטטה שפותחת את הדברים.

כמו בתקופה הנוכחית, גם בתקופת הרומאים מרובת הכיבושים או בתקופת ימי הביניים, התקיימו מפגשים בין אנשים וסחורות עברו מיד ליד בין אנשים מקהילות מרוחקות אלו מאלו. למשל, הסחר שקיימה וונציה באגן הים התיכון במאה ה-13; מסעות וסקו דה גמה בסוף המאה ה-15; או מסעות המסחר הימי של הוויקינגים במאות ה-8–11 עם עמי אירופה.

מה נשתנה בגלובליזציה הזאת?
ובכל זאת, דומני שיש שינוי עצום בין הגלובליזציה העתיקה לזו הנוכחית. על מנת להבין את השוני בין השתיים אציע תחילה הגדרה לגלובליזציה העכשווית. הסוציולוג אנתוני גידנס, למשל, טוען שלמרות שבעבר היו מפגשים חוצי יבשות ואוקיאנוסים, הגלובליזציה כיום היא שונה.

זו מתאפיינת באינטנסיביות ובתאוצה חסרות תקדים של מפגשים בין אנשים, סחורות ותרבויות ממקומות שונים ברחבי העולם. ואם להיות יותר ספציפי, בניגוד לעבר, הגלובליזציה היום משקפת ריבוי של מפגשים לאורכו ולרוחבו של העולם בדרך של זרימת סחורות ומכונות על ידי ארגונים רב לאומיים ומדינות; של זרימת כסף בשוק המטבע ובבורסה; של מעבר אנשים, תיירים, מהגרים, פליטים, אנשים שהוגלו ועובדים זרים; של תפוצת דימויים ומידע המיוצרים על ידי עיתונים, מגזינים, טלוויזיה וסרטים; של זרימת רעיונות הקשורים לתנועות אידיאולוגיות המחזיקות באלמנטים מערביים כמו דמוקרטיה, חופש, רווחה, זכויות אזרח; וכפי שמראה לנו נגיף הקורונה, גם של זרימת מחלות ווירוסים, כפי שהראו כבר בעבר הלא רחוק נגיפי האיידס והסארס.

הבחנה נוספת בין "הגלובליזציה" העתיקה לזו המודרנית תסייע לנו להבין את תפקידו של נגיף הקורונה כתוצר וכיוצר של הגלובליזציה. לשם כך, נדמיין לרגע ילד או ילדה בשנת 2020 שבמקום כלשהו על פני כדור הארץ משתמשים בדמי הכיס שלהם על מנת לקנות פחית פפסי קולה (או כל אדם אחר שרוכש מכונית מסוג הונדה או מכשיר סלולרי קוריאני).

קניית פחית הקולה היא אפשרית משום שבעולם הגלובלי מוצרים שמיוצרים מצדו האחד של העולם נגישים באופן מיידי וקל יחסית לאנשים בצדו האחר (נזכיר שפפסי קולה נכנסה לישראל רק בשנת 1991). יחד עם התנועה הגוברת של אנשים, כסף וסחורות, תאגידים עסקיים משתמשים באמצעים טכנולוגיים חובקי עולם על מנת לחצות גבולות של זמן ומקום ולחדור גבולות של לאום, שפה ותרבות. הם מגיעים לכל עיר, לכל כפר ולכל שכונה בעולם ויוצרים מיזוג של טעמים בתחומי צריכה כמו מזון, קולנוע, טלוויזיה או אופנה. 

אבל ההשפעה הגלובלית על המקום (local), היא רק צד אחד של הגלובליות המודרנית. השפעת המקום על הגלובליות היא צדו השני. לשם כך, נחזור לילדה או לילד ולפחית הפפסי קולה. עצם רכישת הפחית, אני טוען, לא רק מתאפשרת הודות לגלובליזציה אלא גם מייצרת את הגלובליזציה עצמה.

מה הקשר בין פחית הפפסי לדונאלד טראפ?
כפי שהייתה טוענת הסוציולוגית לסלי סקלייר, רכישת הפחית היא פרקטיקה טראנס-לאומית (חוצת לאום) שתורמת לכך שהעולם עובר תהליכים מואצים של האחדה. לטענתה, כיום כשאדם (קבוצה, ארגון, או כל סוכן אחר) רוכש מוצר בכל חלק של העולם, הוא מעורב במקרים רבים בפרקטיקה כלכלית, פוליטית ותרבותית גלובלית.

כלומר, ברכישה של פחית הפפסי קולה הילדה או הילד (או כל אדם שרוכש מחשב אישי, מכונית, או מוצרי מזון ולבוש, המיוצרים על ידי ארגון בינ"ל) מחזקים את חברת פפסיקו האמריקאית מבחינה כלכלית ואת ארה"ב מבחינה פוליטית ויוצרים מצב של תלות הדדית. בו בזמן הילד והילדה חושפים את עצמם להשפעה תרבותית, כמו פיתוח של הרגלי צריכה, טעם, סגנון, ערכים ורצונות שמקורם בתרבויות מרוחקות, שמייצרת את ההומוגניות הגלובלית בטעמים ואפילו בתפישה עצמית ובזהות.

הטענה כאן היא, אפוא, שבניגוד לעבר שבו מסחר או מלחמות עם גורמים מרוחקים שימשו לחיזוק ולביצור מקומי, בגלובליזציה הנוכחית מפגשים עם גורמים מרוחקים מייצרים מציאות על- מקומית, גלובלית, בעלת חיים משלה, כזו שהיא נפרדת במידת מה מהמציאות המקומית.

למען הדיוק צריך להזכיר שיחד עם הגלובליות של דמיון וטעמים, כלומר עם הפיכתו של סגנון החיים ליותר הומוגני, גוברת גם הנטייה להיאחז, ואולי אף להגן, על ערכים מקומיים עמוקים כמו דת, שפה, אומנות וספרות.

למשל, המסע לעידוד השפה המנדרינית בסינגפור, לאחר שנים של הטמעת השפה האנגלית במערכת החינוך; הענישה שהונהגה בקוויבק לעסקים המפרסמים את עצמם באנגלית; המאבק המתמשך בעולם לעצמאות לאומית, שהדוגמא המובהקת ביותר לכך היא בריה"מ לשעבר; או ההתנגדות לחדירת הארגונים הרב לאומיים למדינות שונות כמו שקרה בשבדיה עם כניסתה של מקדונלדס או ההתנגדות להצבת הקשתות המוזהבות של מקדונלד בצומת גולני בישראל (כשאלו ניצבים גבוה יותר מאנדרטת הזיכרון לחלליי גולני).

חזרה לנגיף הקורונה
התפשטות נגיף הקורונה פועלת בתוך ועל הגלובליזציה בדיוק כמו הרכישה של פחית הפפסי קולה. כלומר, גם היא תוצר של הגלובליות אבל גם יצרן שלה. היא מתאפשרת הודות לגלובליות של אמצעי התחבורה, של העסקים ושל צליינות (ואולי של עוד מרכיבים שטרם נחשפנו אליהם) אולם בתורה היא גם מייצרת את הגלובליות הזו בדיוק.

ראו שילוב הידיים הגלובלי בניסיון לפתח חיסון במהירות האפשרית. חוקרים ביפן ובתאילנד מנסים להשתמש בתרופות נגד האיידס, חברה מטאיוואן מתכוונת לשתף פעולה עם מרכזי מחקר בארצות הברית לצורך פיתוח חיסון הולם, ומדענים מאוניברסיטת אוקספורד משתפים פעולה עם יצרנית איטלקית כדי לייצר מנות של חיסון לצורכי מחקר. ובישראל, ד"ר עמוס דניאלי מאוניברסיטת בר-אילן עוסק בפיתוח של טכנולוגיה חדשה לקיצור זמן האבחון של חולה קורונה משעה לכ־15 דקות (מעריב, 19.2.2020).

התפשטות הקורונה מראה לנו, אפוא, שהעולם לא רק מתכווץ מבחינה מעשית (אנשים נדבקים במקומות רבים בעולם) אלא הופך גם למקום שיושביו מחזיקים בתודעה גלובלית משותפת הרואה בו (בעולם) מקום אחד. מבחינת התודעה הגלובלית הזו, נגיף הקורונה הוא לא נגיף "סיני" שכפוף לגבולות הלאומיים הסינים או לטיפול על ידי הרשויות הסיניות בלבד, אלא נגיף גלובלי שמחייב פעולה משולבת ומאורגנת ברמה הגלובלית משום שהוא חוצה במהירות גבולות לאומיים שהוא אינו מכיר בהם.

 
הכותב הינו פרופ' ברוך שמעוני, מייסדה והעומד בראשה של התוכנית לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת בר-אילן.