הקורונה היא רק פיגוע כלכלי, בחירות נוספות הן איום כלכלי

הכלכלה הסינית משותקת בגלל הקורונה וזה מחלחל למשבר גלובלי. אבל קשה ככל שתהיה, הקורונה היא לא איום כלכלי. היא פיגוע כלכלי והיא תשפיע קשות על הכלכלה העולמית למשך רבעון, אולי שניים. עם כל המחקר שיש בעולם וכל הכסף שיש בעולם, בקרוב נשמע על התקדמות בפיתוח חיסון לקורונה. כבר עכשיו מדברים על התקדמות ואפילו לישראל יש נציגות מעניינת במרוץ אחרי התרופה.

אז מאוד ייתכן שמהקורונה תישאר בסוף רק שפעת, אחרי הכל היא סוג של שפעת; רק אם אפשר לבקש – תיצמדו לשם המקורי, הסוחף, אפילו הסקסי – קורונה. זה שדרוג גדול ל"סתם" שפעת.

"איך אתה מעז", אומרים לי, "אנשים מתים, אנשים מפחדים, זה איום גדול על האנושות ועל הכלכלה", אז ראשית – אני ממש לא מקל ראש, ושנית – אני פשוט קורא הרבה ולא נדבק לכותרות מאיימות ומפחידות. וממה שאני קורא, עם דגש על מומחים שמדברים על הנגיף, אני מבין שיש סיכון להתפשטות המונית, ועדיין רוב המומחים אופטימיים. זהירים אך אופטימיים. אז אם ככה, למה שאני לא אשים את החרדות בצד?

ויש דבר נוסף – בואו נחשוב קר, מאוד קר. זאת חשיבה לא מקובלת, לא פופולרית, לא פוליטיקלי קורקט. אני יודע שאני אספוג ביקורת על זה, אבל בגילי כבר מותר לחשוב ולהגיד את זה – חברים יקרים, הקורונה פוגעת במבוגרים ובחלשים, הקורונה פוגעת פחות בצעירים - יש הבדל בין חולה מבוגר לבין חולה צעיר, יש הבדל בין מת מבוגר לבין מת צעיר.  כשאדם בן 85 נפטר מהקורונה, אז כמה שנים הוא "הפסיד" בגלל הקורונה – 5 שנים, 10 שנים? זה לא כמו מוות של צעיר שכל החיים לפניו. נכון, בשביל המשפחה, מת זה מת. אבל בהסתכלות מלמעלה, ובכנות – זה לא אותו הדבר. הקורונה מקדימה את המוות של מבוגרים חלשים. זה נורא ואיום, אבל היא לא פוגעת (בינתיים) בדורות הצעירים, וזה משמח.  

והאמת - יש כאן צדק פואטי. אנחנו (המבוגרים) מנצלים את הצעירים, משאירים להם מדינה ועולם מזוהם; אנחנו לא דואגים לכלכלה שלהם, אנחנו חיים על חשבונם ומשאירים להם חובות שאף אחד לא יודע איך ואם יהיה אפשר להחזיר אותם. להם קשה יותר, מסובך יותר. אנחנו "דופקים" את הצעירים, ומשחיתים את העולם (הרחבה - צעירים יקרים - המבוגרים עובדים עליכם); ועכשיו הטבע מחזיר לנו – העולם מסדר את המצב בעצמו. הברירה הטבעית.

כן, אני יודע - חלק גדול מכם לא מתחבר לתיאוריה הזו. אבל אני זוכר עוד מימי בית הספר היסודי (וזה היה מזמן) את יעקב המנהל והמורה להיסטוריה, שלימד אותנו שכל כמה שנים קורה משהו בעולם ואוכלוסיית העולם מידלדלת כי ככה זה בטבע – האוכלוסייה במגמת גידול, אבל אחת לתקופה אי אפשר שיהיו יותר מדי אנשים על הכדור ומגיע "פתרון". אז פעם זו מגפה, פעם מלחמה, פעם רעידת אדמה. מאז אני חושב שככה זה בטבע, וככה זה בבורסה – אי אפשר שכל הזמן היא תעלה, מתישהו היא נופלת, ולא משנה מה הסיבה – וירוס קורונה, מלחמת סחר, משבר סאב פריים ועוד. היא יורדת כי ככה זה בעולם – אי אפשר רק לעלות, התופעות הטבעיות וההתנהגויות האנושיות הן בצורת גלים - וזו אגב תורה בפני עצמה - תורת הכאוס. אם התיאוריה הזו ממש לא מדברת אליכם – זה לא אני, זה המורה יעקב.

הקורונה היא פיגוע כלכלי; בחירות נוספות הן איום כלכלי
ולעיקר – הקורונה היא פיגוע כלכלי. יהיו חברות שלא ישרדו את המשבר, יהיו כלכלות שלא יצמחו. הקורונה הופכת את 2020 לשנה אבודה, אבל יש סיכוי גבוה שבעוד כמה רבעונים השווקים יתייחסו לקורונה אחרת – הם יפנימו שמדובר באירוע חד פעמי, הם יגלמו אותה במחירים, אבל הם יסתכלו קדימה – כי ככה זה שווקים, הם מתמחרים את העתיד, ואז הם יחזרו לתמחר צמיחה וגידול בהכנסות וברווח, וזה צפוי להתבטא לטובה במחירי המניות. עם זאת, במציאות לא ניתן כמו בטור לבודד ולנטרל משתנים נוספים. אם יהיו סיבות נוספות וטריגרים נוספים עם השלכות על השווקים, אז כמובן שנהיה במשחק אחר. הקורונה לבדה היא לא תהיה אישו גדול. האמת היא שהקורונה היא דווקא הזדמנות – הזדמנות לחזקים להתחזק עוד יותר – גם זה מהטבע, והזדמנות לחברות לעשות ניקוי אורוות ברבעון הראשון ואולי בשני, לנקות מאזנים ולהכשיר את המספרים להמשך צמיחה עתידית.

ובעוד שהקורונה היא פיגוע, הבחירות בפרט והמצב הפוליטי המשתק בארץ הם באמת איום כלכלי. אנחנו מתנהלים בלי הנהגה כבר שנה. אנחנו מתנהלים על תקציב בכאילו כבר שנה, אף אחד לא באמת מתעניין בשנה האחרונה במחירי הדירות הגבוהים, בגירעון בתקציב, בריבית, בכמות המיטות במערכת הבריאות, ברפורמות בבנקאות, בהטלת מסים על המחצבות. אף אחד לא שואל מה עם אלפי העסקים שנשענים על כסף ציבורי וכסף כזה לא מגיע. אף אחד לא שואל למה משלמים הרבה כסף ל-120 אוכלי חינם שלא עובדים. הכל קפוא. אין לנו ממשלה אמיתית, אין לנו הנהגה כלכלית, יש לנו שלוש מערכות בחירות ברצף, והפחד הגדול, לא סתם פחד באמת חרדה – הוא שנלך לעוד מערכת בחירות. איזה באסה, איזה טמטום, ואיזו הנהגה אגואיסטית.

וזה לא קשור לימין או שמאל. זה קשור לעובדה הפשוטה שהם – נתניהו, גנץ, לפיד, ליברמן, מחזיקים אותנו כבני ערובה ובינתיים הם משחקים בפוליטיקה מכוערת שעולה לנו גם הרבה כסף – מימון מפלגות, יום שבתון לרגל הבחירות ובעיקר משק משותק.

זה לא עניין של ימין ושמאל, זה כבר עניין של הכרעה. אם לא תהיה עכשיו הכרעה ונלך לעוד חודשים של שיתוק, נרגיש את זה בכיס ובגדול. משק משותק, משק שהחוב שלו עולה, משק חולה עם מכרזים תקועים, זה משק שקשה לרפא, ככל שהרשלנות וחוסר המעש ממושכים יותר, יהיה קשה יותר לטפס בחזרה למצב הנורמלי.

הסקרים לא מעודדים – הם מדברים על חוסר הכרעה. אם כך יהיה והפוליטיקאים שלנו לא ידעו לסגור דיל ביניהם ולהוביל את המדינה, הם יובילו אותנו לכלכלה מתפוררת. זה הרבה יותר מפחיד מהקורונה. כבר עכשיו הגירעון התקציבי עלה לאזור ה4% פלוס (וזה עוד עם טריקים חשבונאיים), כבר עכשיו פרויקטים של תשתיות במיליארדים נדחו, וכבר עכשיו יש שורה של עסקים קטנים ובינוניים שסגרו להם את הברז התקציבי - ככה אי אפשר לנהל מדינה, ככה אי אפשר לנהל כלכלה בריאה.