הנגיד משקיע במניות אמריקאיות ושם פס על הירידות בארץ

20 מיליארד דולר משקיע בנק ישראל במניות אמריקאיות. הבנק שלנו – של אזרחי ישראל, לא משקיע במניות בבורסה בתל אביב, במניות של חברות ישראליות, אבל במניות של אפל, אמזון, גוגל, פייסבוק מיקרוסופט, נטפליקס ושורה ארוכה של חברות אמריקאיות, הוא כן משקיע. למה? האם זה לא אמור להיות הפוך? 

בזמן שבנקים מרכזיים בעולם עסוקים בלהזרים כספים לשווקים ולנסות לתמוך במדדים, בארץ – כלום. הנגיד האמריקאי מזרים סכומי עתק לשוק האג"ח שגורמים לירידה בתשואה, להנזלה של סכומי עתק ולביקוש שוטף למניות. הבנק המרכזי ביפן רוכש באופן שוטף תעודות סל וקרנות סל על המדדים המקומיים והוא אחד מהשחקנים הגדולים בבורסה היפנית. ההתערבות של הבנקים המרכזיים בשווקים היא מגמה כלל עולמית. היא רחוקה מאוד מלהיות מושלמת, לכל התערבות בשווקים יש מחיר. אבל לפי המתודה הקיימת בבנקים המרכזיים ובבנק ישראל של התערבות בשוק המט"ח כדי לעזור למשק, ניתן היה לכאורה לצפות מבנק ישראל להתערב בשוקי המניות והאג"ח המקומיים, כדי לעזור ולתמוך במשק.

בבנק ישראל אובססיביים בהתערבות בשוק המט"ח – זה כבר הפך לעניין כרוני. הבנק מגדיל באופן כפייתי את רכישות המט"ח, ובחשבון שלו יש כבר 130 מיליארד דולר. הסכום הזה גרם להפסד ריאלי בסדר גודל של 100 מיליארד שקל, וזה עוד לא סוף החשבון. אמנם בתחילת הקדנציה הנגיד הנוכחי, פרופ' אמיר ירון, עשה קולות כאילו שיש לו "ראש אחר" ולרגע חשבנו שהוא לא נכנע למתודה המקובלת, אך מתברר שהוא מאותו העדר – הוא רוכש מט"ח בידיעה שזה מה שמצפים, זה מה שרוצים וזה מה שיחזיר אותו הביתה בשלום – ככה כולם עשו, אז אף אחד לא יכול להאשים אותו באחריות על הפעולות האלו. אבל זה לא עובד. אי אפשר לנצח שוק לאורך זמן. אפשר "לשדר" שיש כאן בעל בית שבשעת הצורך יתמוך, אבל לקנות פעם בכמה ימים זו בדיחה גרועה. זו הזדמנות לסוחרים ולספקולנטים למכור לבנק ישראל ביוקר, ולחזור לשוק במחירים נמוכים יותר.

גם בשוק המניות והאג"ח, התערבות היא רק התערבות. היא לא יכולה להשפיע מאוד על המחירים, אלא אם עושים את זה באופן שיטתי ומשדרים שבעל הבית המשוגע תמיד נמצא שם כדי לתמוך בשוק. במצב כזה השחקנים מפנימים שכדאי להם להיות בצד של המנצחים – והשווקים עולים. זה מה שקרה בשנים האחרונות – התשואה שאתם רואים בעולם הגדול היא בזכות הנגידים שם שרוכשים ניירות ערך ובמקביל מפחיתים ריבית שהיא "עוד דלק למדורה", למעשה היא הדלק החשוב ביותר למדורה. אז נכון – זה באופן חלקי מלאכותי, רק שיש הבדל גדול בין משחק בשוק המט"ח למשחק בשוק המניות, הבדל שמגדיל את סיכוי ההצלחה בשוקי המניות.   בשוק המט"ח, מול בנק ישראל ניצבים שחקנים עם אינטרסים מנוגדים והם רבים. זו הסיבה שבסופו של דבר הדולר יורד למרות מאמצים עקשניים ושוטפים של הבנק. במניות זה לא כך – יש אמנם כאלו שמעוניינים שהשוק יירד (שורטיסטים), אבל רוב השחקנים רוצים עליות וקל להם מאוד להתחבר למדיניות של בנקים מרכזיים בעולם שמשדרים תמיכה בשוק. תחשבו על זה – מספיק שבנק ישראל היה מודיע שהוא מתכוון, רק מתכוון, להשקיע בשוק המניות, וזה היה מתורגם לעליות או מגביל את הירידות של המיני-מפולת האחרונה.   בנק ישראל מפסיד כסף – מי ישלם?         ההפסד של בנק ישראל בשוק המט"ח הוא הפסד בריבוע – גם הפסד נומינלי כתוצאה מירידת שער הדולר ביחס לשקל, וגם הפסד ריאלי – השקעה של הסכומים במשק המקומי היתה מניבה תשואה גבוהה בהרבה. ההפסד הכלכלי הכולל עשוי להסתכם בכ-100 מיליארד שקל – זה המחיר של ההרפתקה של הבנק המרכזי בשוק המט"ח. אז נכון שזה עשוי להשתנות – אם הדולר יזנק למעל 4 שקלים, ההפסד יתכווץ כמעט לגמרי. אבל אם לא?     

• "שרי החינוך באים והולכים ובשביל שלא תהיה שביתה הם נותנים עוד כסף"
• טסלה מבקשת לאשר חלוקת מניות הטבה בשיעור של 3 ל-1: איך תגיב המניה?

תתפלאו – לבנק שלנו זה לא משנה. בזכות חוק בנק ישראל, ההפסד לא מורגש בתקציב. הבנק שלכבודו חוקק חוק מיוחד, מפסיד כספים שמייצרים מאזן שלילי (גירעון גדול), אבל להבדיל מכל גוף אחר - אין תאריך פירעון להסדרת הגירעון. הבנק המרכזי לא צריך להחזיר חובות, הוא עצמאי לחלוטין בפעולותיו, הוא בפועל שם פס על הפסד – זה רק מספר. מדי פעם איזה עיתונאי קטן וחצוף מסביר שמדובר בגירעון שיעבור לצעירים ושאי אפשר לחיות עם חובות עד אינסוף, אבל למי אכפת מהצעירים? כל עוד החוק מאפשר, והביקורת שקטה יחסית, הבנק בשלו – רוכש מט"ח כדי לעצור את ירידת שער הדולר. זה לא עוזר, וזה לא קשור לרכישות. אבל בבנק ממשיכים – מה אכפת להם, זה לא הכסף של אבא שלהם.

רק כדי להבין את העיוות הגדול – כשאתם בגירעון אתם בצרות צרורות – לוקחים לכם את העסק, את הרכב, משעבדים לכם את הנכסים. אתם לא יכולים להיות בגירעון. כשחברה/ עסק בגירעון הם לא יכולים להתקיים – פשיטת רגל, הסדר חוב, כינוס נכסים. כשבנק ישראל בגירעון – אז מה?

הגירעון של בנק ישראל, למרות שהם טוענים שזו טעות, שקול להדפסת כסף. כדי לממן גירעון כזה מגייסים מק"מים או מדפיסים כסף. בנק ישראל שמשמש כבנקאי של הממשלה קובע מתי וכמה מק"מ לגייס (במקביל לאספקת הלוואות לבנקים). זו הדרך שלו לממן את הגירעון הדולרי – מגייסים שקלים ורוכשים דולרים. אבל מה זה בעצם אומר? שאם הבנק לא היה מגייס מק"מים, הוא לא היה מייצר חוב כה גדול למימון הגירעון, ואז לא היה למדינה חוב גדול במק"מים – כלומר הבנק מעביר גירעון בדולרים לחוב בשקלים. חוב בשקלים אפשר להחזיק במאזן (כחלק מהגירעון השוטף), אבל מתישהו צריך לשלם אותו – או דרך גלגול חובות או דרך הדפסת כסף. איך שלא מסתכלים על זה, בנק ישראל יצר לכם חוב והוא גדול מאוד – כשמתרגמים את זה לחוב פר אזרח וחוב למשפחה, מגלים שמשפחה ממוצעת חייבת בעקיפין 40-50 אלף שקל בגלל ההרפתקה של בנק ישראל.

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בנק ישראל לא אוהב להפסיד, במיוחד כשמול ההפסד אין באמת תועלת – המשחק בשוק המט"ח לא עוזר. אז הוא מצא טריק לצמצום ההפסדים. בבנק החליטו כבר ב-2012 לרכוש בדולרים שהם קונים איגרות חוב ומניות – הם קונים איגרות חוב ממשלתיות, קצת קונצרניות וגם... מניות. בנק ישראל מהמר על הכסף שלכם במניות אמריקאיות. זה התחיל בקטנה – 3% מהתיק (היום כאמור התיק הוא 130 מיליארד דולר), עלה בהמשך ל-12% מהתיק ולפני שנה התקבל אישור להעלאה (תיאורטית) ל-17.5%. פרופ' ירון הוא לא הראשון שדוגל במניות אמריקאיות, אבל הנגיד שחזר מארה"ב  אחרי גלות מאוד ארוכה הוא כנראה יותר אמריקאי מישראלי, והוא מכיר את אפל ואמזון יותר מכיל וכלל ביטוח. ובכלל - מניות אמריקאיות זה הבון טון אצל "המבינים" - זה נתפס מכובד יותר, רציני יותר, רווחי יותר, גלובלי יותר.        

על כל פנים, הבנק לא מדווח באופן שוטף על החזקותיו במניות, אלא פעם בשנה, אבל אפשר להניח שמדובר בסדר גודל של 20 מיליארד דולר.

הרכישות האלו הניבו לבנק רווחים ואז הוא טרח לנפנף בכך, להשוויץ, להדליף – מעניין מה  יעשו בבנק עכשיו כשמדובר בהפסדים גדולים. אבל הרבה יותר מעניין לדעת איך זה שהבנק המרכזי שלנו "רועה בשדות זרים" במקום במגרש הביתי. נכון, זה כאילו אילוץ – יש לו דולרים והוא משתמש בהם להשגת תשואה (לכאורה), אבל עצם הפעולה של רכישת מניות היא הכרזה, הכרזה דרמטית, ואין ממנה דרך חזרה. בנק ישראל הכריז שהוא שחקן גם בשוק המניות וזה לא רלוונטי באיזה סוג מטבע. הכרזה כזו שהיא גם הבעת אמון במניות כמכשיר שמפיק תשואה עודפת, צריכה להתבטא בפעולות גם בשוק המקומי – הבנק לא יכול לעשות איפה ואיפה. להיפך, הוא חייב לקנות כחול לבן. זה מתבטא גם במטרות ובתפקידים של הבנק על פי חוק, במיוחד במטרות שהן למעשה המסגרת הכללית הכוללת תפקידים שונים ומגוונים (גם כאלו שלא מתבטאים ישירות בחוק):        אם בנק ישראל ירכוש מניות בבורסה, יהיה שמח. ושוב - לא בטוח שהתערבות בשווקים נכונה, אבל בהינתן ההתערבות של בנקים מרכזיים בעולם ובהינתן המתודה של בנק ישראל, זה צעד אפשרי. אתם יודעים מה 20 מיליארד דולר היו עושים לבורסה המקומית שלנו? אתם מפנימים כמה עזרה ותמיכה מקבלות הבורסה הזרות מהבנקים המרכזיים שלהם ואצלנו לא? כמה מיליארדים בודדים של הזרמה בשבוע שעבר ולא היו ירידות של כ-10%. אחרי הכל – "עניי עירך קודמים". טוב, לא בדיוק עניים – "משקיעי עירך קודמים".