מי את אורלי לוי-אבקסיס - בוגדת או נאמנה לעקרונות?

החלטתה של אורלי לוי-אבוקסיס שלא לתמוך ביוזמה של כחול לבן להקים ממשלה בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת מעוררת תגובות רבות, מכאן ומכאן. מצד שמאל לוי-אבוקסיס מואשמת בחוסר קולגיאליות לשותפיה, ובעיקר לעמיר פרץ, וכמובן בבגידה בבוחריה - האתיקה שלה בעיניהם היא לא משהו. מצד ימין, היא נתמכת על ידי טענות שהיא במו ידיה מצילה את ישראל מאבדון שמביאים עליו השמאל הישראלי שרוצה לחסל את אופייה היהודי של המדינה והערבים "תומכי הטרור" שרוצים לחסל את המדינה עצמה.   תרשו לי לא להיכנס לוויכוח הזה אלא להציע לראות בהתנהגותה של לוי-אבוקסיס במערכות הבחירות האחרונות מהלך די מתוחכם מבחינתה שמשתמש בשתי אסטרטגיות קלאסיות בהתנהגות פוליטית של מנהיגים, ריאל פוליטיק ומקיאווליזם.   למה הכוונה במושג ריאל פוליטיק? רעיון הריאל פוליטיק פותח במדעי המדינה ובמחקר שעוסק ביחסים בינ"ל על ידי איש מדע המדינה היהודי-גרמני הנס מורגנטאו. לפי מורגנטאו, מדינות נוהגות בהתאם לאינטרסים הספציפיים שלהן ולא  בהתאם למערכת מוסר אבסולוטית. בשונה מיחסים בינאישיים, שם נאמנות וקיום הבטחות הם מרכיב מחייב, יחסים בין מדינות מבוססים בעיקר על כוח ועוצמה, גם צבאית, שנועדים להקנות להם יתרון על פני מדינות אחרות. התעלמות מהצורך לצבור כוח ולהתעצם משמעותה התנהגות לא ריאלית של מדינות. התעצמות היא כמובן לא רק פנימית. גם בריתות עם מדינות אחרות מהווה התעצמות ומייצגת התנהגות ריאלית.   למה הכוונה במושג מקיאווליזם? את המושג מקיאווליזם פיתח המדינאי והפילוסוף הפוליטי האיטלקי ניקולו מקיאוולי.  לפי מקיאוולי, הנוסחה להצלחה של מנהיגים פוליטיים היא היכולת שלהם לייצר יציבות שלטונית שתביא לשגשוג כלכלי מתמשך. לשם כך, לפי מקיאוולי, כל האמצעים כשרים, גם אם המימוש שלהם אינו תואם ערכי מוסר ואתיקה סבירים. יותר מכך, לפי מקיאוולי גם אם התנהגותו של המנהיג אינה מוסרית בטווח הקצר, השמירה על יציבות ושגשוג הופכת את התנהגותו בטווח הארוך למוסרית משום שהיא מאפשרת להעניק לנתיניו חיים של יציבות וביטחון אישי וקולקטיבי.   בואו נחזור ללוי-אבוקסיס. אני רוצה לטעון שמבחינתה של לוי-אבוקסיס עצם הכניסה לשותפות עם עמיר פרץ מגלמת התנהגות ריאלית לחלוטין. כדאי להזכיר לקוראי ביזפורטל. לוי-אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה בבחירות הקודמות. במונחים פוליטיים היא הייתה מחוסלת ולכן היא עשתה את השיקול הקר, הריאלי, שיתכן שהפך להיות חלק מנטיותיה הפוליטיות האינסטינקטיביות של מי שגדלה בבית פוליטי כל כך.  לפי השיקול הזה, גם כניסה למפלגת שמאל היא הגיונית - העיקר לשמור על הישרדותה. זר לעולם הפוליטי לא יבין את השיקול הזה, אבל מבחינת לוי-אבקסיס אין סיכוי שהיא תעלם מהמפה הפוליטית ולכן הצטרפה למפלגה שערכיה וערכיהם של המשתתפים בה שונים משלה במאה ושמונים מעלות. מה שאני בעצם אומר הוא שמבחינתה של אורלי לוי-אבקסיס, הכל אפשרי על מנת לשרוד פוליטית. שאלת הבגידה-לא-בגידה בעמיר פרץ היא לא על הפרק אלא שאלת ההישרדות הפוליטית ואת זה היא השיגה בצורה מושלמת כשלהפתעת הכול שובצה במקום השני ברשימת עבודה-גשר-מרץ, אחרי עמיר פרץ.   ולמה התנהגותה של לוי-אבקסיס היא מקיאווליסטית. משום שלאחר ששרדה ומצאה את מקומה בין 120 חברי הכנסת, היא חזרה לאמונתה הראשונית. לוי-אבקסיס היא לא מרץ, היא ישראל בתינו. היא לא שלום עכשיו ולא ג'ומס אלא סיפוח, טרנספר וליברמן. ונדמה שכמי שמאמינה בזכותנו על ארץ ישראל השלמה היא בטוחה גם שלטווח הארוך היא ממלאת את חובתה המוסרית. במילים אחרות, ללוי-אבקסיס אין כנראה שום בעיה לפרק את גוש השמאל או לפגוע בהבטחתה לעמיר פרץ לאחר ששרדה את החיים הפוליטיים ונכנסה לכנסת משום שבעיניה מה שהיא עושה הוא מוסרי בטווח הארוך. היא רק ממלאת את חובתה להציל את מדינת ישראל מהאבדון שאליו מובילים (לדעתה) אלו שהכניסו אותה לכנסת. התנהגותה של לוי-אבקסיס מגלמת אפוא מקיאווליזם צרוף לפיו לגיטימי להצטרף אפילו למרץ על מנת לשרוד ולהמשיך בחיים הפוליטיים ולהוציא אל הפועל את המשנה הלאומית-לאומנית שלה.   חשוב להגיד! בטור זה אני לא שולל את עמדותיהם של אלו שמבקרים את לוי-אבקסיס על בסיס מוסרי ואתי. היא הרי לא עמדה במילתה לקולגה שלה ואפילו לא בהצהרותיה המוקדמות שתתמוך במהלך ההקמה של ממשלה צרה בסיוע הרשימה המשותפת. צריך לבקר אותה וכל מנהיג שנוקט בדרך שבעינינו לא מייצגת אמות מידה מוסריות ראויות.   עם זאת, אני מבקש בטור זה להרחיב את הסרגל הפרשני שלנו בכל הקשור בהתנהגות של מנהיגים ומדינות. בסרגל הזה שיקולים מוסריים הם רק חלק מהשיקולים של מנהיגים, לעיתים אפילו מהשוליים שבהם. המרכזיים בשיקולים שמרכיבים את הסרגל הזה קשורים ככל הנראה להישרדות ולאינטרסים כפי שמלמדות אותנו הריאל פוליטיק והמקיוואליזם שמנחה את הרוב המוחלט של מנהיגנו הפוליטיים (ובטח את אלו ששרדו).   פרופ' ברוך שמעוני הוא מייסדה והעומד בראשה של התוכנית לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת בר-אילן