שבדיה וקורונה: מרתק, מוזר, מבהיל, מפליא

יצאנו מהבית. לא נעים להגיד את זה למבודדי ארץ ישראל, אבל, החלטנו ללכת לפארק הגדול. זה מקום ענק, חשבנו, וגם אם יהיו עוד אנשים – בכל זאת יהיה מספיק מקום לכולם בלי להתחכך. נראה קצת שמש ודשא ומגלשות וסוסים ונחזור הביתה לשטוף ידיים.

מה שלא ציפינו זה להגיע ולראות מאות(!) משפחות עם ילדים מתרוצצים, משחקים, נוגעים, עומדים קרוב, מחליפים מתקנים וכו' וכו'. אתה עומד ומשפשף עיניים (ביטוי מסוכן בימי קורונה) – ומחפש איפה אמצעי הזהירות. לא נצפו מסיכות פנים. ריח האלכוג'ל לא נישא באוויר, כפפות לטקס לא חולקו באלפיהם. אנשים ישבו בשולחנות הציבוריים לארוחה קלה ולנו רק נותר לתהות: שפיות, או הפקרות? מי המשוגע – השבדים (ואנחנו) שנוהרים למרחבים הציבוריים או הישראלים שמחמירים בכל יום את תנאי הסגר? הפער בין מה שאנחנו רואים ושומעים מהארץ לבין מה שראינו וחווינו פה בשבדיה הוא בלתי נתפס.

ההנחיות השבדיות דומות להנחיות בישראל שלפני פרוץ ההיסטריה: איסור התקהלות של מעל 500 איש, בידוד-עצמי מרצון למי שיש לו תסמינים, המלצה לאוכלוסיות בסיכון שלא לצאת והמלצה למעסיקים לאפשר עבודה מהבית. רק בשבוע שעבר נסגרו מוסדות ההשכלה הגבוהה וניתנה הוראה כללית למנהלי תיכונים "לשקול" לסגור את התיכונים. בלי עין הרע – בתי ספר יסודיים וגנים ממשיכים כרגיל, כמובן עם פיקוח חמור על תלמידים או אנשי צוות שמגלים תסמיני קורונה.

ההיגיון של הרשויות די פשוט: מיקוד המאמצים בהגנה על אוכלוסיה בסיכון – באמצעות בידוד-עצמי וניטור הידבקויות – והגבלות בסיסיות בלבד על שאר האוכלוסיה הבריאה. הם מעריכים שכך, מצד אחד, שבדיה לא תהפוך למסיבת קורונה ומצד שני, הכלכלה הפגועה-ממילא תוכל להתנהל עם כמה שפחות גזירות.

• אוטובוס אוטונומי ראשון יתחיל לפעול בישראל
• בקעת אונו: שירות התחבורה הציבורית יופעל על ידי חברת מטרופולין

כפועל יוצא מזה, שבדיה כבר לא עורכת בדיקות קורונה לכלל האוכלוסיה. כרגע מאובחנים מעל 2000 מקרים (כמעט חצי מהם בסטוקהולם הבירה) ונפטרו, לא עלינו, 25 אנשים. לפני כשבוע וחצי ויתרה שבדיה על בדיקות מקיפות ומתמקדת באבחון המחלה בקרב אוכלוסיות בסיכון. אני מניחה שהרשות הלאומית לבריאות בונה על חסינות העדר לבריאים ולא רואה צורך להשקיע בהם בדיקות, בהנחה שהווירוס ממילא לא מסכן חיים עבורם.

אנשים שאינם אוכלוסיית סיכון, גם אם הם מראים את כל תסמיני הקורונה, לא אמורים לבוא לבית חולים וגם לא בטוח "יזכו" לבדיקה – הם אמורים לבודד את עצמם בבית עד יעבור זעם (ויחזור חוש הריח), וממילא גם לא ייכללו במניין החולים. יצויין שגם בימים כתיקונם, "לך הביתה וחכה שזה יעבור" זו הוראה רפואית נפוצה במערכת העמוסה-תמיד.

ברשתות החברתיות יש כעס גדול על הצעדים המינימליסטיים, אבל ברחוב לא נראה שאנשים ממהרים להסתגר בבתים. במוצאי שבת שלפני שבוע וחצי יצאתי לסיבוב (שבת בלי עירוב כבר אמרנו), ולא יאומן: השבדים נוהרים בהמוניהם, גם באוטובוסים, למסעדות ומקומות בילוי. ניכר שיש כאלה שנשארו בבית אבל מקומות הבילוי לא ריקים בכלל.

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אנשים מסתובבים בקבוצות בלי לשמור מרחק ובלי איזשהו אמצעי בטיחות נראה לעין. שבוע לאחר מכן, כלומר במוצאי שבת האחרונה, הרחובות כבר שקטים בהרבה. זוגות ויחידים הולכים בשקט ויש רושם של לילה מנומנם באמצע השבוע, לא ליל סוף-שבוע סוער. אגב, אנשים מאיזה מוצא לדעתכם מסתובבים בקבוצות גדולות, עומדים יחד במשך שעות, מעשנים ומדברים (וכשאני עוברת צועקים – שבדיה! קורונה!)? ניחשתם נכון. אחינו למזרח התיכון, תהיו בריאים.

זה לא שלציבור לא אכפת. ראשית, הרבה מאוד ארגונים וחברות כבר מרגישים היטב את המיתון. מעגלים הולכים וגדלים של עובדים נשלחים לחל"ת. בוסים מעודדים את העובדים לקחת את המחשב הביתה לסופי שבוע, כי אף אחד לא יכול להבטיח שעדיין תהיה להם עבודה ביום שני. אירועי תרבות מבוטלים. בקהילות היהודיות המרכזיות (סטוקהולם, גטבורג, מלמה), שיש בהם אחוזים גבוהים של חברי קהילה מבוגרים, ביטלו את התפילות ואת כל אירועי הקהילה, כולל את ליל הסדר, כך שיהודים רבים ימצאו את עצמם לבד בשולחן הסדר.

ייבוא הבשר הכשר נתקע ולא ברור בכלל שהמלאי יתחדש לקראת הפסח – וקחו בחשבון שלפחות בעיר שלנו, גטבורג, ההכנסות של החנות הכשרה בשבוע שלפני פסח שוות להכנסות של כל שאר השנה. אני לא יודעת אם אפשר להסיק מהקהילה היהודית לציבור הכללי (בוודאי שלא בתחום הכשרות), אבל למרות ההנחיות המקלות בהחלט אפשר להצביע על "הגדלת ראש" של גופים ספציפיים. בחלקים נרחבים של האוכלוסייה נרשמת שאננות אך בחלקים אחרים האווירה היא של הסתגרות, חשש כלכלי, אי-ודאות ודאגה למבוגרים. במקביל – כמו בארץ – זו גם שעתם היפה של שיעורים, התכנסויות ותפילות און-ליין (מוזמנים לפשפש פה בפיד שלי ולראות במו עיניכם), וגם הזדמנות להתחרט שלא השקענו בזמן במניות של אפליקציית "זום".

חזרה לתמונה הכללית: ראש הממשלה סטפן לופבן נשא שלשום נאום לא ארוך והכין את בני עמו לחודשים ארוכים של קשיים ומיתון. הוא התחנן בפני האזרחים שיגבילו את עצמם, שיחשבו על האוכלוסיה המבוגרת ויעשו מאמצים כדי לא להעמיס על מערכת הבריאות. והנה, לא עברו 24 שעות והיום אישרו מספר ערים גדולות למסעדות בשטחיהן להקדים ולהוציא החוצה שולחנות וכסאות, כדי לנצל את צאת השמש על מנת למשוך את ציבור הבליינים (הבריאים) לבוא ולהוציא כסף.

הרציונאל נשאר זהה: אוכלוסיות בסיכון יישארו בבית ויגנו על עצמם, והצעירים והבריאים יצאו החוצה ויניעו את הכלכלה. הפלג הזועם של שבדיה זעם שוב כשהתברר לו שלופבן לא מכריז על עוד צעדים משמעותיים של מניעה. ההאשטאג בטוויטר #CoronaVirusSverige ("וירוס הקורונה בשבדיה") מלא בטענות. מורים מתלוננים שהם חשופים להדבקה בבתי הספר, נוסעים מעלים תמונות מתחבורה ציבורית צפופה בערים הגדולות (עם כיתובים "אני רוצה לחיות!") ויש כעס גדול על כך שהממשלה מעדיפה "כסף ולא חיים" (שיא העלבון למדינת רווחה!). אפילו אנגליה, טוענים, שגם היא נופפה בתחילה בדגל חיסון העדר והובילה מדיניות הפוכה משאר האיחוד – קיפלה את הדגל, סגרה את בתי הספר ומחילה סגר כללי.

הדבר המרתק הוא שדווקא שבדיה, שרגילה להתערב באופן עמוק ועקבי בחיי תושביה ושיש בה מעקב די צמוד אחרי האזרחים (בין השאר בעקבות מדיניות של אי-שימוש בכסף מזומן) – לא נוקטת בצעדים מגבילים. בנימין נתניהו עומד ערב אחרי ערב ומנחית על הציבור הישראלי עוד ועוד גזרות מגבילות כשלנגד עיניו שואה וחורבן הבית; סטפן לופבן מדבר שש דקות לפני האומה ואומר ש"חשוב לשמור על עצמינו" ו"בואו נהיה חזקים יחד".

ישראל, שההמנון הלאומי שלה הוא "יהיה בסדר", יושבת בבית וברשתות החברתיות משפדת את מי שמפר את הוראות הבידוד; שבדיה, שלוקחת חופשת מחלה על כל אפצ'י, מרחיבה את המסעדות. ישראל הסטארטאפיסטית דוחקת את השיקולים הכלכליים למטה בסדר העדיפויות ושבדיה מואשמת שהיא מציבה את הכלכלה מעל חיי האדם.

לפני שנפנה להסברים, אני חושבת שיש פה עדות לעומק המימד הבלתי-צפוי של הסיפור הזה. הקורונה באמת משדדת מערכות; היא לא מתיישבת על התבניות המקובלות והיא גורמת להרבה אנשים, גופים וגם מדינות לנהוג בצורה לא בהכרח צפויה. עולם בניסוי.

חבר קהילה ותיק ציטט רופא יהודי-שבדי שטוען שהשאננות היחסית של שבדיה היא "נזק שנובע מהעדר מלחמה לאורך שנים רבות". שבדיה, נייטרליותה-אומנותה, איבדה את חוש הסכנה ולא תופסת איומים בסדר גודל לאומי. באופן פרדוקסלי, דווקא בגלל שלא קרה בה משהו יותר מדי נורא כבר מאות שנים, היא זו שבטוחה ש"יהיה בסדר".

טענה ששמעתי מכמה מקורות היא שגם אין לה אספקה משמעותית לשעת חירום ושהיא סומכת על העתודות של האיחוד האירופי – בלי לקחת בחשבון שיש מצב למשבר שמכה בכל אירופה בו-זמנית. ייתכן וזה גם ה"לאגום" השבדי הממכר: הרצון שלא להגזים, ללכת בדרך האמצע, לא לנקוט צעדים שנראים חריפים מדי. השבדי הטיפוסי מוכן בהחלט להשקיע בשביל "להיות בסדר" אבל, במחילה, לא לצאת מדעתו. הורים מתלוננים שהמדינה עדיין "מכריחה" את הילדים להגיע לבית הספר (החוק מחייב נוכחות של תלמידים באופן די נוקשה, כל עוד יש לימודים) אבל לא שמעתי על תנועת "מרד" של הורים שקוראת להשאיר את הילדים בבית.

ועדיין, החידה גדולה מהניסיונות להבין אותה. נבואות החורבות מצטברות לפתחה של שבדיה ומזהירות את הממשלה שהדרך מובילה לאסון. הממשלה, בשלה, מנסה לשמור על האיזון העדין בין שמירה על הציבור מפני הנגיף לבין שמירה על הכלכלה. ימים יגידו.

לפוסטים של ליאורה לויאן