"כניסה מתחת לאלונקה" - על חברי הכנסת לקצץ משכרם

מדינת ישראל עוברת טלטלה בחודשיים האחרונים בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, אבל לא טלטלה בריאותית - את המשבר הבריאותי הממשלה מנהלת טוב מאוד. למרות הביקורת והקיטורים, באופן יחסי, והמבחן צריך להיות יחסי - מצבנו טוב מאוד. המשבר הגדול הוא ניהולי, מנהיגותי. ערכים שאמנם נשחקו אבל עדיין היו בחברה הישראלית כמו דוגמה אישית, ערבות הדדית, נמעכים על ידי נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת. הם מצפצפים על ההוראות (נפגשו עם בני משפחה), הם מקבלים הטבות (בדיקות מהירות לנגיף הקורונה) והם רואים מאות אלפי ישראלים יושבים בית בחל"ת או בלי פרנסה, ולא מוותרים על השכר שלהם ולא עושים דיאטה למגזר הציבורי השמן. לא דוגמה אישית, לא ערבות הדדית - אדם לאדם זאב. 

המשבר הכלכלי וחברתי מתפתח במהירות, אם כי, ההקלות בסגר כמובן מתחילות להקל ועדיין - לרבים זה מאוחר מדי ולרבים אחרים זה לא מספיק. המשבר הכלכלי יהיה נוכח כאן עוד תקופה ממושכת לאחר שתימצא תרופה לנגיף. אז איפה המנהיגים שלנו - למה הם לא פעלו כמו מקומות אחרים בעולם והפחיתו את שכרם, לאות הזדהות, שותפות גורל, דוגמה אישית, ערבות הדדית?  

מוכר הפלאפל - "אין כסף" בין שלל האירועים ביממה האחרונה בלטו 3 מקרים שממחישים עד כמה מורכבת ומסוכנת הסיטואציה הנוכחית. האירוע הראשון התרחש באשדוד. כתבת חדשות 13, נגה ניר נאמן הגיעה למרכז מסחרי במטרה לראיין את יעקב הלפרין, מרשת אופטיקה הלפרין שממשיכה להיות משותקת לנוכח ההגבלות הרבות על הציבור. אך עם כל הכבוד להלפרין, מי שהצליח למשוך את תשומת הלב ולרגש אלפי משפחות בישראל היה יובל כרמי, מוכר פלאפל שמסעדתו ממוקמת באותו מרכז מסחרי. כרמי תיאר בפני נאמן כיצד בתוך כחודש אחד נהרס מפעל חייו אחרי עשרות שנים. 

נדמה כי אף אחד לא יכול היה להישאר אדיש לנוכח הכאב בדבריו. כרמי גם טען כי "פשוט נגמר הכסף והוא לא יודע מה לעשות. יש לו ילדים בבית. לא אבקש שקל מאיש, בא לי לשרוף את עצמי". תוך מספר שעות הפך הסרטון וויראלי ברשתות החברתיות ועם ישראל הוכיח שוב את חמלתו בעת צרה כאשר המסעדה קיבלה אלפי הזמנות למשלוחים.  

• סיכום עקרוני על ממשלת אחדות שכולל גם הישארות של הנגיד בתפקידו; שרה נתניהו: "אחדות היא צו השעה"
• נשיא המדינה נחת בארץ ונסע לפגישה עם נתניהו בשיבא "פועל להגיע להסכם בין הצדדים"; הרמטכ"ל באגרת לכל חיילי המילואים: "אם לא נהיה צבא חזק ומלוכד - לא נוכל להתקיים עוד כמדינה באזור"

הסרטון המדובר מאשדוד – קשה להישאר אדישים לכאב. קרדיט: יעקב הלפרין

חשוב להדגיש כי בעוד המסעדה של כרמי ניצלה ככל הנראה בזכות החמלה של עם ישראל, מדובר במקרה בודד בלבד. יש כיום אלפי עסקים קטנים בישראל שנמצאים בסיטואציה דומה וככל שההגבלות נמשכות כך המצב ידרדר עוד יותר. 

אין ספק שקפיטליזם היא השיטה הכלכלית היעילה ביותר והתערבות ממשלתית בכלכלה/שווקים הפיננסים היא יוצרת ברוב המוחלט השפעות כלכליות שליליות לטווחים הארוכים. יותר מכך, אנו מתנגדים בתוקף לפיזור כספי ציבור לריק. עם זאת, סגירה של בתי העסק בכפייה (בגלל הקורונה) זה לא קפיטליזם. לכן הממשלה צריכה לדאוג לפתרונות לאותם עסקים שנפגעו. 

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

האירוע השני היה ההתייחסות של שי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר, במהלך שיחת ועידה שקיים עם בכירי ענף הקמעונאות ברקע למצוקת הנזילות של העסקים. באב"ד טען כי "לא יזיק אם תתנו לנו רוח גבית על הבנקים, באגרסיביות, לא בעדינות. אתם חייבים בכל ראיון שאתם נמצאים בו להגיד שהבנקים חייבים להבין את גודל השעה. תגידו שזה בגיבוי מלא של משרד האוצר". דבריו של באב"ד מגיעים ברקע למצוקת הנזילות של הסקטור העסקי. לנוכח הסיכונים הגבוהים בשוק, הבנקים מקשיחים עמדות בנוגע למתן אשראי לחברות ולטענתם הערבות שמעניקה המדינה להלוואות אלו נמוכה מידי.

הטענות של באב"ד מגוחכות, כיוון שהוא תוקף את הבנקים על כך שהם עושים את עבודתם כראוי – נותנים אשראי בהתאם לסיכון.  מראייתנו, נראה כי משרד האוצר מנסה כעת למצוא "שיער לעזאזל" בשביל להסיט את האש של העסקים – שום גוף עסקי לא צריך "לספוג" הפסד ביודעין.

האירוע האחרון התרחש באולפן חדשות 12 והוא קשור גם הוא לניסיון למצוא "שעיר לעזאזל" במשבר הנוכחי. במהלך "ראיון טלוויזיוני" תקפו יונית לוי, קרן מרציאנו ופרופסור ברבש את מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד על כך שהמורים "לא נכנסים תחת האלונקה" ולא רוצים לעבוד בחינם במהלך חודש יולי.

אינני מכיר את יפה דן דוד ואינני מתכוון לסנגר על אופן העברת המסר שלה, אך שימו לב לאירוניה הגדולה: 3 "המראיינים" שמרוויחים כל אחד פי 5-6 ואף יותר ממורה ממוצע בישראל, ולא נדרשו לבצע קיצוצים בגלל המצב החדש, טענו כי המורים מתנהגים בחוסר מוסריות על כך שהם לא עובדים בחינם. נראה כי "נאה דורש נאה מקיים" הוא הביטוי המתאים ביותר לאירוע זה. 

3 אירועים אלו ממחישים בצורה די מושלמת את הסיטואציה הבעייתית כעת בישראל. מצד אחד, יש לנו כאב גדול ובחלקו צודק מאוד של העסקים הקטנים בישראל שנכפה עליהם המצב. מנגד, נראה כי המתיחות הכלכלית מתורגמת לניסיון לתייג ציבורים שלמים כ"אחראים למצב הרע". בהיעדר מנהיגות כלכלית שמסמנת את הדרך, הקוטביות בחברה רק מחריפה.

קשה שלא לתהות על אופן ניהול המשבר ע"י מקבלי ההחלטות לנוכח האירועים בימים האחרונים. האם יש כאן תוכנית פעולה מסודרת ליציאה ממשבר? כיצד מתכנים בממשל לגשר על הפער הכואב בין הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי? האם תהליך ניהול ההחלטות הנוכחי בכלל תקין? האם הממשלה משמשת רק כחותמת גומי להחלטות של נתניהו ומנכ"ל משרד הבריאות? 

קיצוץ נרחב בסקטור הציבורי לנוכח הבעיות בסקטור הפרטי הוא מהלך מתבקש. זה בדיוק המקום והזמן שנבחרי הציבור שלנו צריכים להראות מנהיגות סולידריות ודוגמה אישית. על הפוליטיקאים להיות הראשונים להוות דוגמה אישית ולהיכנס "מתחת לאלונקה" - וויתור על חלק משמעותי בשכר (20%-40%) – לא ייתכן סיטואציה בה משקי בית רבים לא יודעים איך הם עוברים את הלילה וח"כ בישראל יקבל לא פחות מ-45 אלף שקל בחודש. שמענו בימים האחרונים על "טיפטופים" של מספר חברי כנסת שהודיעו על קיצוץ בשכם, אך זה עדיין לא מתרחש באופן גורף. 

נכון, צעד זה לא יפתור את כל הבעיות במשק, אך זה לפחות יכול לתת את הלגיטימציה המוסרית לדרוש קיצוצים נוספים בסקטור הציבורי. ובמילים פשוטות: "כניסה מתחת לאלונקה" מתחילה מלמעלה, מהמנהיגים.