תעשיית התיירות לא תצא מהמשבר בקרוב - אז למה הממשלה נותנת לה לקרוס?

אולי זה מזג האוויר האביבי הניבט מהחלון, אולי זהו גרף הנפגעים מהווירוס שמתחיל 'להשתטח', אולי הקלת מגבלות הסגר. אבל אני מתחיל לחוש את הרוח האופטימית הגוברת בימים אלו. כמו בסרט פוסט אפוקליפטי, ניצולי האסון מביטים קדימה, ורואים את האור בקצה המנהרה.

אבל מה יהיה ברגע שבו נצא אל האור? מי ייצא קודם, מי ייצא אחריו, ומה יהיה הנוף שיהיה לנגד עינינו ביום שבו נחזור, פחות או יותר, לחיי שיגרה? לצערי, אני רחוק מלהיות אופטימי.

הענף שבו אני פעיל מזה שנים רבות, ענף התיירות, היה ראשון הנפגעים מן הצונאמי שהביא עימו הווירוס שהגיע מסין. ראינו בעיניים כלות איך הטיסות מתבטלות בזו אחר זו, בתי המלון נסגרים, הגבולות נאטמים ונמל התעופה המרהיב שלנו, שהיה הומה אדם בכל ימות השנה, הופך ל'פיל לבן' שומם ונטוש. ההזמנות ירדו בהיקפים של 95% ונאלצנו, בכאב רב, להוציא לחל"ת, או לפטר, כמעט את כל העובדים בענף.   אצלנו איש אינו מאמין שנצא מן המשבר תוך ימים או שבועות. גם חודשים הם עניין לאופטימיים. ברור לי שבנסיבות הקיימות, וכל עוד לא יפותחו חיסון או תרופה לנגיף, כשם שהיינו הראשונים להיפגע מן המשבר, כך נהיה האחרונים לצאת ממנו. השיקום יבוא בהדרגה, וייקח זמן רב.

בארה"ב הוזרמו 2 טריליון דולר לשוק מתוכם 25 מיליארד דולר כמענק לחברות התעופה, על מנת לשמור את התעשייה עם הראש מעל המים. ממשלת גרמניה הכריזה על תוכנית סיוע של 750 מיליארד אירו.

• למרות המלחמה: חברות התיירות הפיקו לקחים מהקורונה וצלחו את השנה
• האטה ומלחמה: ירידה של 1.9% ביצוא השירותים באוגוסט

כך עשו גם מרבית מדינות אירופה. הממשלות הללו מבינות כי אם יקרסו החברות בענף, ישתלטו על התחום גורמים אחרים, ובעיקר - חברות ענק מחו"ל, התחרות תיעלם, והמחירים ימריאו לשחקים. ענף תיירות ללא תחרות יהיה בשורה רעה מאד לאזרחי מדינת ישראל שהיא אי מבודד בתוך מרחב לא סימפטי, ושעבור תושביה הנסיעות לחו"ל במחירים עממיים היו כאוויר לנשימה.   בכל יום שעובר, עוד ועוד חברות קורסות, והופכות את מלאכת השיקום העתידית לקשה יותר. בטווח הארוך – המשמעות תהיה אובדן מקומות עבודה, איבוד מקורות הכנסה ממיסים למדינה, הכנסת עשרות אלפי עובדים לאבטלה ממושכת, ושוק שיהיה תלוי בחברות תיירות ותעופה זרות. זו עלולה להיות בכיה לדורות.

אני מאמין גדול בעתידו של ענף התיירות. אני מאמין כי תוך שנה-שנתיים נשוב לראות את המוני בית ישראל יוצאים לנפוש, בארץ ובחו"ל, גודשים את בתי המלון, ונהנים שוב מיעדי התיירות שמעבר לים. אני משוכנע כי גם התיירים ישובו לישראל, ועוד נראה מיליוני תיירים פוקדים מדי שנה את האתרים הנפלאים שיש לנו כאן בארץ הקודש.

אבל, כדי שנגיע ליעד הזה כשאנו ניצבים על רגלינו-אנו, נדרשת הנהגה כלכלית שתדע להוביל אותנו כך שנצלח את התקופה הקשה. אנו שומעים את הקולות בדבר 'אסטרטגיית היציאה', ולמען האמת – אני לא רואה בהנהגה הישראלית שום התייחסות רצינית, שבאמת מבינה את עומק המשבר. במשך חודשיים מנהלים משרדי הממשלה דיונים עם אל על, ישראייר, התאחדות המלונות, סוכני הנסיעות ואתרי התיירות.

• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בפועל - דבר לא קרה.

מדינת ישראל, משרדי התיירות, האוצר והתחבורה חייבים להפסיק לגרור רגליים. יש לסייע לחברות התעופה, התיירות ובתי המלון באמצעות מענקים והלוואות לטווח ארוך, כפי שנעשה במרבית מדינות העולם. כך ניתן יהיה להגיע ל'יום שאחרי' כשתעשיית התיירות לא רק תתקיים, אלא גם תתרום תרומה משמעותית לתנופה הכלכלית של המדינה ולרווחת אזרחיה.

הכותב הינו רונן קרסו, מנכ"ל איסתא הולידייס וסגן יו"ר התאחדות סוכני הנסיעות