הנפקות האוצר האחרונות הן פצצת זמן מתקתקת

"הדו"חות הכספיים של המדינה לא היו עוברים בשום חברה עסקית" - כך קובע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן. המבקר שדואג לרכך כל דו"ח ולהעלים פרטים חשובים שעלולים לפגוע בתדמית מי שמינה אותו, לא יכול היה להתעלם מהתנהלותו החריגה של משרד האוצר. כנראה שלא לחינם הזדרז שר האוצר משה כחלון לשכור שירותי עורך דין, אולם לשמחתו הרבה מונה מבקר שכל תפקידו היה לרכך (אולי נכון יותר לומר לרטש) דו"חות ולרווחתו הגיעה הקורונה שהסיטה הצידה את תשומת לב הציבור והתקשורת.

לעניות דעתי, המבקר עדין מדי בהתבטאויותיו. בחברה עסקית היו המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים מפוטרים למחרת פרסום הדו"ח. אין ביקורת על התנהלות האוצר והחלטותיו טוען אנגלמן והוא צודק לחלוטין. דוגמה בולטת לכך היא הנפקות האוצר. מתחילת השנה גייס האוצר 13 מיליארד דולר - מדובר בהנפקות במטבע חוץ בלבד! סכום עתק המגדיל את חשיפת המדינה לשינויי מטבע מ-30 מיליארד דולר ל-43 מיליארד.

אין חולק על העובדה כי אנו חווים תקופת משבר והמדינה זקוקה לכסף על מנת להיחלץ ממנו ולעלות על דרך המלך כמה שיותר מוקדם. אין חולק על העובדה כי סכומים כה גדולים ניתן לגייס תוך פרק זמן קצר רק במטבע חוץ ולא בשקלים. הבעיה היא שעלות הגיוס גבוהה מאוד - הריבית אותה מתחייבת המדינה לשלם גבוהה משמעותית מהריבית המקובלת בשוק, ומהריבית ששולמה עד לאחרונה - הגיוס האחרון נעשה בריבית של 3.8% למרות שמדובר באג"ח ל-40 שנה. חמור מכך, האוצר חושף את מדינת ישראל לסיכון מיותר שהינו לא פחות מפצצה מתקתקת - סיכון שער החליפין.

קחו לדוגמה מה שקרה כאן רק בחודש מארס. השקל נחלש לעומת הדולר ב-10%. כשהחוב שלנו במט"ח עומד על 43 מיליארד דולר, פירושו של דבר שהחוב שלנו גדל ב-4.3 מיליארד דולר. לכולם ברור שלולא התערב בנק ישראל היה הדולר חוצה אפילו את מחסום 4 שקלים לדולר, מה שהיה מגדיל את החוב לממדים עצומים. האם בנוסף על כל הצרות שמתלוות למשבר כזה, צריכה המדינה לסבול גם מניהול מסוכן והימורי של החוב? בוודאי שלא.

עד לא מזמן עמדה הריבית על 2%. גם היום בישראל היא נעה סביב ה-1% (בישראל משלמים על דולרים ריבית גבוהה יותר מזו הנקובה בארה"ב). באמצעות כלים פיננסיים פשוטים למדי, יכול היה האוצר לקזז את עלויות החוב ובכך לחסוך למשק הון רב. ואם היה האוצר פועל כפי שמחויב כל גוף עסקי לפעול ומגדר את החוב, היה הורג שתי ציפורים במכה אחת - גם מוזיל את עלות הגיוס וגם מנטרל את הסיכון האדיר הנובע משינויי שער החליפין.

שוו בנפשכם שאתם הולכים לגייס חוב לעסק שלכם והבנק נותן לכם שתי אפשרויות - חוב דולרי בריבית 3%-4%, עם סיכון לשלם יותר אם הדולר יתחזק וסיכוי לשלם פחות במידה וייחלש או לחילופין חוב שיקלי בריבית 2% ללא סיכון מטבע. האם למישהו מכם יש ספק באיזה חוב צריך העסק לבחור? בוודאי שבחוב שקלי. ועם כל הכבוד לשיקולי האוצר בעניין פיזור והיקפים, הגיוסים האחרונים, כל עוד לא גודרו כיאות, הופכים את האוצר לקרן הגידור או המהמר הגדול ביותר בשוק המט"ח המקומי.

כולי תקווה כי מישהו באוצר יתעורר כל עוד רמת שער החליפין נוחה לביצוע הגידור המתחייב. שתיקתו של נגיד בנק ישראל בנושא מפתיעה גם היא. בהיעדר הפיקוח על פעולות האוצר, אותו דורש גם מבקר המדינה בין היתר גם לעניין התנהלות הימורית מסוג זה, מחויב נגיד בנק ישראל, לעניות דעתי, להשמיע את קולו.

הכותב הינו יוסי פרנק, מנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים