צעירים? המבוגרים דופקים אתכם; צרכנים? ספקי האשראי והרשתות מנצלים אתכם; שכירים? העצמאים עושים עליכם סיבוב

השאננות הכלכלית התהפכה בן רגע לחרדה כלכלית. אנשים שישבו פעמיים ביום בבית קפה – רק לקפה – טוענים שנגמר להם הכסף; אנשים שלקחו הלוואה כדי לקנות ג'יפ, באים בטענות למעסיקים שלהם שהוציאו אותם לחל"ת ושואלים למה המדינה לא תומכת בהם. התקשורת מלבה את הטענות האלו – זה מצוין לרייטינג. אבל האמת היא אחרת. האמת היא שחלק רחב מהציבור שלנו התנהל בצורה לא אחראית, עצם עיינים ושיחק אותה רוטשילד בשעה שחי על הלוואות. האמת היא שהמדינה מתנהלת באחריות. היא לא צריכה להיכנע לכל קבוצת לחץ – עצמאים, חברות ועוד. יש לה כספים מוגבלים שצריכים להיות מחולקים בין כולם.

עצמאים או שכירים – זו השאלה?
האמת היא שבשעה שאתם מתלהבים מהעצמאי שצועק בערוצי הטלוויזיה על הפרופסור וטוען – "אין לי כסף, הפסדתי, יש לי עשרות עובדים שלא יודעים מה יהיה..." רובכם מפספסים בגדול. כי אותו עצמאי פשוט רוצה עוד – עוד תמיכה (למרות שהעצמאים מקבלים תמיכה גדולה יחסית עם שלוש פעימות ופיצוי נוסף על ירידה בפעילות), ואם הוא יקבל עוד – אחרים יקבלו פחות. אז אם אתם שכירים שמוחאים כפיים על הטענות האלו, הרגע הבקעתם גול עצמי – העצמאי רוצה את הכסף שלכם. הפרופסור רוצה חלוקה שווה, הוא לא רוצה להיכנע לעצמאים. אז נכון – יש תקלות. הכסף מגיע באיחור, אבל הוא יגיע. עד יום שישי 216 אלף בקשות הוגשו ואושרו, 42 אלף שולמו, והיתר היום-מחר עם יום ערך קודם. תוך שבוע יקבלו רוב העצמאים את הכסף.

התמיכה בבעלי עסקים היא לא טריוויאלית. בעל עסק הוא בעל עסק לטוב ולרע – כשטוב הוא לא מתנדב לתת למדינה עוד כספים/עוד מסים. כשרע, הוא מבקש תמיכה. מגיע לו. הקורונה זה משבר מסוג אחר. אלו לא טעויות שקשורות לעסק, זה פשוט קיפאון מסוג אחר, לא כזה שהוא אחראי עליו. זה קיפאון משיקולים של מעלה – בריאות הציבור. אם סוגרים את העסק משיקול כזה, ההיגיון אומר שצריך להיות פיצוי, כמו שהוחלט מיד על פיצוי לשכירים שיוצאים לחל"ת. אז מגיע, אבל כפי שנראה כעת הפיצוי לעצמאים ולעסקים רבים, יותר מדי נדיב.

כותרת ראשית

סוף עידן ברשות לני"ע האמריקאית: גנסלר יפרוש עם כניסת טראמפ

גלובל | גיא אבטליון | 21:30

- כל הכותרות

הנאסד"ק עולה ב-0.2%; אלוט קופצת ב-15%, למונייד עם 10%

סוף עידן ברשות לני"ע האמריקאית: גנסלר יפרוש עם כניסת טראמפ

עסקת ענק: מדיהאושן רוכשת את אינוביד ב-500 מיליון דולר

ויתניה: עסקה בין בעלי שליטה - מה המשמעות למשקיעים?

בכירים באנבידיה מתכננים למכור מניות בשווי 34 מיליון דולר

פאלו אלטו עם דוחות מעורבים: מה החברה צופה לשוק הסייבר?

יזם הקריפטו רכש בננה מודבקת לקיר ב-6.24 מיליון דולר

ג'ון דיר מזנקת ב-8% למרות תחזית זהירה

הבנקים זינקו קרוב ל-2% - עוד שבוע טוב בבורסה בת"א

בנק ירושלים מצטרף למרוץ על ישראכרט - האם מנורה תעלה את המחיר?

סנופלייק מזנקת ב–30% – הודיעה על שת״פ עם אנת׳רופיק

וויז רוכשת את דאז בסכום שמוערך ב450-550 מיליון דולר

אנבידיה עוברת לעליות במסחר שלפני הפתיחה אחרי שירדה כבר מעל 3%

משנה למנכ״ל תדיראן: ״אנחנו שואפים, הצבנו לעצמנו יעדים ריאליים ואנחנ...

השקל חוזר להתחזק? כך אפשר להגן מפני ירידה בשער הדולר

פנינסולה: עלייה של 18% בהכנסות; תחלק דיבידנד של 9 מיליון שקל

"דלק ממוקדת בהשבחת נכסי הליבה, אבל בוחנים גם הזדמנויות אחרות"

י.ח. דמרי: ההכנסות צמחו ב-36% - 458 מיליון שקל

מנכ"ל קסטרו: "קשה להעריך את השפעת חזרת הטיסות לחו"ל"

דוראל מכריזה על הפעלה מסחרית של פרוייקט בעל הספק של 480 מגה וואט

עוד תכניות

האם תרבות הצריכה תשתנה?
לחיות על חשבון הלוואות זה ממכר – אנשים רוצים עוד ועוד, ומה בעצם הבעיה? הרי כל עוד נותנים, אפשר לעשות הכל. המצב הזה הוא Win-Win לכולם – המלווים (בנקים, חברות כרטיסי אשראי, חברות חוץ בנקאיות) מרוויחים את הריביות. הצרכן נהנה היום והוא לא דואג להמשך – מקסימום הוא ייקח הלוואה נוספת ויגלגל את ההלוואות הקיימות; והרשתות והגופים שמוכרים לו את הסחורה – להם זה מצוין, זה מנוע צריכה. אז מה אם זה מבוסס הלוואות? רק תבואו, רק תיכנסו, רק תקנו. גם אנחנו – הרשתות, ניתן לכם אשראי – "מה, לא מכירים את כרטיס המועדון שלנו?".

זה בלון של חובות. אבל הוא לא חייב להתפוצץ כל כך מהר. בארה"ב חיים על הלוואות גבוהות יותר מאשר אצלנו. תדמיינו שמאפשרים לכם עכשיו, לכל משפחה, עוד 300-400 אלף שקל של הלוואות. תיקחו? רובכם תיקחו בכיף. למה לא? יש הרבה מה לעשות בכסף - תיסעו לחו"ל (כשהשמיים ייפתחו), תשתו עוד קפה בבתי קפה, תקנו רכב לילד, תקנו יותר גאדג'טים בעלי אקספרס ותשדרגו לכל המשפחה את הסמארטפון. איזה כיף – אתם מקבלים את מה שאתם רוצים, הגופים שמוכרים לכם מקבלים את מה שהם רוצים (רווחים), הגופים שמלווים לכם מקבלים מה שהם רוצים (רווחים). זה יכול להיות? האם אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? לא. אתם פוגעים בילדים שלכם.

תרבות הצריכה יצאה קצת משליטה – תמיד מסתכלים על הדשא של השכן, חושבים שהוא ירוק ורוצים גם. זה הטבע האנושי, רק שפעם היה איזון בין הצורך ליהנות היום לבין הצורך לדאוג למחר ולדאוג לילדים. זה לא תמיד הולך ביחד. מפתים אתכם לצרוך היום כי ככה המפתים מרוויחים יותר, אבל כשאתם צורכים היום אתם פוגעים בעתיד שלכם ופוגעים בילדים שלכם. אתם לא חוסכים להם, אתם משאירים להם חובות.

מי זה "אתם"? אתם זה כולנו, כמעט כולנו. תסתכלו במראה – כמעט כולנו חוטאים בצריכה מופרזת. זה בא באופן טבעי, זה מלווה אותנו כל הזמן. אתם יודעים למשל שמעל 15% מהקניות שלנו בסופר נזרקות לפח? השאלה הגדולה היא האם זה ישתנה. האם נצרוך פחות? בחודשים הבאים – כן. בעוד שנה? ממש לא בטוח. אולי אנשים יפנימו שצריך לחסוך, אבל הם תמיד יסתכלו על הדשא של השכן...

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה
הצריכה המוגברת פוגעת בילדים שלנו. אז אולי זה המצב שצריך להיות – מי אמר שצריך לדאוג לילדים? מי אמר שצריך להשאיר להם כסף, בית, חסכונות? שידאגו לעצמם. כל אחד חופשי לעשות כטוב בעיניו. אבל אנחנו כמכלול, כמדינה, לא יכולים לעשות את זה לדורות הבאים. למה הכוונה? אם משפחת כהן מחליטה לא להשאיר כספים/ נכסים לדורות הבאים – סבבה, זה עניין שלה. אבל היא בכל מקרה לא משאירה להם חובות – חובות לא עוברים בירושה. אם מדינת ישראל מחליטה לא להשאיר כספים לדורות הבאים – זה גם סבבה. אבל להבדיל ממשפחה, מדינה יכולה להשאיר חובות לדורות הבאים – וכאן הבעיה הגדולה, לא גדולה – ענקית. מדינה יכולה להתנהל עם חובות עתק כי קיימת אמונה שהיא תתקיים לעד. אם היא תתקיים לעד, אז יש לה זמן להחזיר חובות; יש לה אפשרות לגלגל חובות. החובות לא מוחזרים במשמרת של נתניהו, או של גנץ, והם לא הוחזרו במשמרות של ראשי ממשלה קודמים – החובות מתגלגלים.

טור: צעירים יקרים, הנה העתיד שלכם: חובות גדולים, מחירי דירות בשמיים ופנסיה נמוכה
עכשיו, על רקע המשבר החובות יזנקו. החוב של ישראל מסך התוצר היה באזור 60%, זה נחשב בעולם המודרני לסביר יחסית. למרות שעולה שאלה עקרונית – למה מדינה צריכה לחיות על חוב? ובכל מקרה – החוב יעלה בצורה מאוד דרמטית בחודשים הבאים ובשנה הקרובה. מדברים על גירעון שוטף שיתנפח. גירעון במילים פשוטות הוא ההפרש בין ההכנסות להוצאות של המדינה. הגירעון השוטף מצטרף לחוב של המדינה וכך החוב של המדינה הולך וגדל.

החוב של המדינה הוא החוב שלנו, האזרחים. אנחנו אמנם לא צריכים לשלם את החוב הזה, אבל מתישהו כן נצטרך. לכאורה אין בעיה. תיאורטית זה יכול להימשך לעד. אבל אין "חיה כזו". אין מצב שבו החוב הולך וגדל בלי הפסקה. מתישהו החשבון מוגש. זה מתרחש במקרים רבים כאשר היחסים הפיננסיים של המדינה נחלשים. אז אי אפשר להמשיך בחגיגה, צריך לשלם את החשבון. איך משלמים את החשבון? תלוי איזה כלכלן שואלים. יש כאלו שיגידו לכם שצריך דווקא להוריד את שיעור המס, כי אז ההון השחור יהפוך ללבן וכי אז עסקים יפרחו ויצמחו והרווחים יגדלו, ובסה"כ היקף המס יעלה. מנגד, הגישה השולטת דווקא היא הגדלת מסים. כדי להקטין חובות וגירעון צריך לגבות יותר מסים שהם מקור ההכנסה העיקרי של המדינה.

ככל שדוחים את העלאת המסים, כך הם נופלים יותר על צעירים ופחות על מבוגרים. אנחנו המבוגרים לא צריכים לשלם את החשבון. איזה כיף, הילדים שלנו והילדים שלהם – ישלמו. אז אומרים לי – נו אז מה, מי יודע מה יהיה בעוד 20 שנה, 30 שנה. הם צודקים למרות שזה יכול להיות גם בטווח קרוב יותר. הם צודקים, אף אחד לא יודע, וזה בדיוק העניין – צריך להיערך לתרחיש הזה בגלל שאנחנו לא יודעים מתי ובאיזו עוצמה הוא יגיע.

עוד אומרים לי – נו, אז מה אתה דואג, גם הילדים שלנו יגדילו את הגירעון וזה ימשיך עד אינסוף. נו באמת – זה מה שאנחנו רוצים? מדברים הרבה על ערבות הדדית בזמן האחרון. אז בשעה שהצעירים לא יצאו מהבית כדי שקשישים לא יידבקו וימותו מהקורונה וגם כשהם יוצאים הם עוטים מסכות (לא כולם כמובן), אנחנו דופקים את העתיד שלהם ושל ילדיהם? איפה הערבות כאן?

דרך נוספת לפתור את הגירעון היא הדפסת כסף. ככה יש עוד כסף במערכת, ערך הכסף נשחק – קוראים לזה אינפלציה. הכסף שלכם שווה פחות, זה בעצם סוג של מס מוסווה. אז מסים יכולים לעלות באופן ישיר, ויכולים לעלות באופן מוסווה – בכל מקרה, מס זה מס – הציבור משלם אותו.

מה גודל הגירעון והחוב שלנו?
לפני כשנה הגירעון היה בקושי 3% (גירעון שנתי במונחי תוצר). שר האוצר משה כחלון וחוסר התפקוד הכולל בשנה האחרונה העלו אותו למעל 4% בשנה, ועכשיו הוא ידלג בקלות למעל 10% בשנה. אנחנו תוך שנה-שנתיים יכולים למצוא את עצמנו בחוב אדיר של מעל 80% מהתוצר. זה עוד מבלי להתחשב בחוב שיצרו לנו הגאונים של בנק ישראל דרך רכישות מט"ח לא מרוסנות בהיקף של מעל 100 מיליארד דולר.

הפתרון נמצא מתחת לאף
אז מה עושים? תראו, יושבים אנשים באמת חכמים באוצר, במנהיגות המדינה, והם צריכים לקבל החלטה מאוד ממוקדת – איפה משקיעים כדי לייצר מנוע צמיחה. הבעיה של האנשים החכמים ושל המנהיגים שלנו היא לא שהם לא יודעים מה צריך לעשות, אלא שיש להם אינטרסים שונים ומנוגדים. הם רוצים לשמור נתחים לקהל שלהם, הם רוצים לתגמל את המילייה שלהם, הם לא תמיד מקבלים את ההחלטות הכלכליות הטהורות. יש שני דברים שחייבים לעשות כדי להיות חברה מתוקנת, ואנחנו נמשיך לכתוב על זה בלי הפסקה, אנחנו נמשיך להציג את המחדל, לפעמים החזרה משתלמת.

דבר ראשון – לקצץ את המגזר הציבורי. יש עכשיו על רקע המשבר הזדמנות פז להוריד שומנים. המגזר הציבורי מעיק על החוב שלנו, הוא לא יעיל, הוא רווי באבטלה סמויה, ויש בו אנשים רבים שמרוויחים הרבה יותר ממה שהם צריכים להרוויח. מערכת הביטחון צריכה דיאטה. אין שום הגיון בכך שאנשים יוצאים משירות קבע בגיל 45+ עם פנסיה תקציבית ושכר חודשי גבוה. אין שום סיבה שרבבות אנשים במגזר הציבורי – שופטים, פרקליטים, רופאים, מנהלי אגפים - יזכו לשכר שוטף של 50 אלף שקל פלוס (חלק מהם גם מעל 100 אלף) ובמקביל ייהנו מפנסיה ששווה מיליונים רבים. צריך גם לחסל את האפשרות לעבור ממגזר ציבורי לציבורי אחר ולשמור על כל הזכויות – יש חברי כנסת, שרים שמקבלים משכורת/ פנסיה מהצבא במקביל שלכר חברי כנסת. אלו רק דוגמאות, בפועל מדובר על מחדלי ענק היסטוריים שעולים לנו הרבה כסף.

מנהיגות צריכה לקבל החלטות גם נגד קהלים גדולים וחזקים. יש עכשיו הזדמנות – בשעה שבמשק 1 מיליון איש נמצאים בחל"ת, זאת תהיה שערורייה אם השכר במגזר הציבורי לא ייפגע.

דבר שני – להתרכז בהייטק. כולם יודעים שישראל מפוצלת לשתיים, אלו שעובדים בהייטק או בסביבה התומכת בהייטק, והאחרים. נכון זה מאוד בגדול ומאוד כוללני, אבל זו המציאות ממבט על.

כולם גם רואים עכשיו עד כמה ההייטק חזק – זה מתחיל בנאסד"ק. חברים, הנאסד"ק עלה מתחילת השנה, הנאסד"ק קרוב לשיא של כל הזמנים. משבר? אולי מכה קטנה בכנף.

 
הטכנולוגיה המקומית הוכיחה את עצמה בענק בשנים האחרונות בשני אופנים – יש לנו תעשיית אקזיטים מרשימה שמכניסה הרבה כסף למדינה, ויש לנו גם אלפי חברות מצליחות שגדלות וימשיכו לגדול למרות משברים בדרך.

המדינה הצליחה בעשור האחרון להגדיל משמעותית את לימודי המחשבים והמתמטיקה בתיכונים וזה מייצר כוח אדם איכותי שישתלב בתעשייה. אבל יש גם צורך בעובדים מסוגים שונים שאותם ניתן להכשיר גם בקורסים קצרים יחסית. אז נכון שחלק מבתי הספר האלו הם גופים שבעיקר רוצים את הכסף שלכם, אבל אם יהיה מהלך מוסדר מלמעלה ובשיתוף החברות המובילות בתחום, המדינה תוכל להכשיר אלפי אנשים שיהיה להם ביקוש בתעשייה. במקום מובטלים יהיו עובדי הייטק. וכן – זה אולי לא מתאים לכולם, אבל זה מתאים לרבים, במיוחד שזה כסף טוב.

 טור: צעירים יקרים, הנה העתיד שלכם: חובות גדולים, מחירי דירות בשמיים ופנסיה נמוכה