משבר? זמן לחשב מסלול מחדש

כשאנחנו במשבר, אחד הדברים שהכי מעצבן לשמוע הוא, שכל משבר הוא הזדמנות. משבר פיננסי, כמו כל משבר, מייצר הזדמנויות, רק שקשה מאוד, עד בלתי אפשרי לתזמן אותן. במישור האישי, היות שזהו אירוע שאינו בשליטתנו, הוא מחליש את הצורך לקחת אחריות אישית. אבל המציאות היא, שלצערנו הרב המשפט 'צרת רבים נחמת טיפשים', תופס גם באירוע שכזה ולכן אין לנו ברירה אלא לפעול.

נקודתית נראה שאנחנו בעין הסערה
באופן יחסי חזר השקט, וישנה אווירה של חזרה לשגרה. בשוק ההון הרגיעה משתקפת בכך שבאפריל עלה מדד ת"א 90 ב-17.7% ומתחילת השנה הוא ירד ב-7.42% בלבד. יש שיגידו שפספסנו את ההזדמנות, ויש שיגידו ההזדמנויות הגדולות לפנינו. לצערנו הרב אין לנו מושג מה יקרה מחר בבוקר. האם נראה התפרצות נוספת כבר במאי, רק באוקטובר או בכלל לא? האם נלמד להתמודד עם ההידבקויות מהקוריאניות, הניוזילנדיות ואחרות, או לא? האם הממשלה תתייצב ותצליח לייצב את המשק או לא?

מה יקרה מחר?
לא רק שאנחנו לא יודעים מה יקרה, אנחנו יודעים שאין בנמצא מומחים ומומחיות שיודעים לומר מה יקרה ומהן ההסתברויות הסבירות לתרחישים השונים שמסתמנים כאפשריים. יחד עם זאת, יש לנו מושג טוב ביחס למצבנו האישי ולגבי מה יהיו ההשלכות של תרחישים שונים עלינו.

אם להציג דוגמאות מהקצוות אזי, אם אני בחל"ת, הסיכון שגלום עבורי בתסריטים בהן הממשלה לא תייצב את המשק, או שנראה התפרצות חוזרת, הוא סיכון גבוה וצריך לקבלת משקל משמעותי בהתנהלות הפיננסית שלי. לעומת זאת אם אני עובדת בעבודה חיונית, כנראה שדאגתי העיקרית כרגע איננה מצבי הפיננסי.

הכלים הפיננסיים שעומדים לרשותנו
אפשר לחלק את הכלים הפיננסיים שעומדים לרשותנו לקטגוריות הבאות: הכנסה שוטפת, הוצאה שוטפת, חסכונות לטווח קצר - זמין ליום סגריר (מזומן למקרה של העדר הכנסה לטווח קצר), חסכונות לטווח בינוני וארוך, וחובות. האיזון בין המרכיבים הללו חשוב בכל זמן, אבל עין הסערה בעיני היא הזדמנות לבחון האם האיזון בין המרכיבים עמד במבחן התוצאה.

כלומר, כל הזמן אנחנו שומרים בצד ליום "הסגריר" והנה הגיע לא רק יום סגריר אלא סערה של חודש וחצי. האם הצלחנו לשמור על איזון, האם הכנסנו יד לחסכונות הקצרים? נאלצנו למשוך מקרן ההשתלמות בעין הסערה? האם החזקנו מעמד בירידות ולא ביצענו שינויים דרמטיים ברמות הסיכון?

אם למדנו משהו מהסיטואציה שאנו נמצאות בה זה, שיתכן ונצטרך לחיות מהחסכונות שלנו לא רק בפנסיה, אלא גם בהווה, ולכן עבור מרבית הציבור הצורך בכרית ביטחון פיננסית גם לטווח הקצר והבינוני נהייתה מוחשית.

איך להתייחס לכרית הביטחון?
שאלה קריטית היא האם להתייחס לכרית הביטחון הזו כאל חיסכון או כהשקעה. על אף שהיינו מאוד שמחיםות אם הייתה נוסחה שמייצרת תשובה סגורה לשאלה הזו - אין כזו. יש אנשים שכל השקעה תדיר שינה מעיניהם, ויש כאלו שייהנו מההימור ומפוטנציאל הרווח ויתנו משקל נמוך מידי לסיכון להפסד.

הקריטריונים שחשוב להתייחס אליהם בקבלת ההחלטות הן בראש וראשונה הנזילות - אם אנחנו יודעים שביום בו נצטרך את הכסף הזה, נצטרך אותו זמין, עדיף שלא להשקיע אותו בדירה או בשוק המניות. ככל שאנחנו יודעים שיש לנו מקורות מימון לתקופות ביניים, כך ניתן להגדיל את רכיבי ההשקעה ואת רכיבי הסיכון על חשבון רכיבי החיסכון בתוך ההשקעה.

איפה שיש כלל שמומלץ לאמץ זה בחיסכון ארוך הטווח. הכלל אומר שהכסף האחרון שנפנה אליו בעת הצורך הוא הכסף הפנסיוני שלנו משתי סיבות עיקריות: ראשית, הכסף הזה נהנה ממגן מס, דהיינו אם נפדה אותו לפני הפנסיה נפסיד בערך 35 אגורות על כל שקל לטובת מדינת ישראל.

הסיבה השנייה, היא הריבית דה-ריבית שגלומה בחיסכון ארוך הטווח ונקטעת אם פדינו את ההשקעה ולמעשה איתחלנו את החיסכון מחדש. במילים אחרות, חיסכון ארוך טווח שמנוהל במסגרת גמל או פנסיה נהנה ממגן מס וברובו "נעול" לגיל הפרישה (למעט פיצויים) ואם נפדה אותו לפני, נשלם קנס של 35% משווי הפנסיה שלנו.

מרכיב החובות הוא המרכיב המשבש במשוואה
כפי שלמדנו מהמחקרים של פרופסור דן אריאלי ואחרים, העובדה שאנחנו נותנים משקל יתר לטווח הקצר ומשקל חסר לטווח הארוך, גורמת לנו בהלוואה להתלהב מהנגישות לכסף היום ולא להעריך נכון איך נרגיש כשנצטרך לשלם על השימוש בו בעתיד. בעיה!

בעיית החוב התעצמה בשנים האחרונות, כי יש הרבה מאוד גופים ששמחים לתת לנו הלוואה ומספרים לנו כמה כדאי לנו לקחת אותה דווקא מהם. ככלל, עדיף לא להתפתות להלוואות ולהסתדר עם החסכונות אבל אם אין ברירה עדיף ללוות מה'אני' העתידי קרי מקופת הגמל או קרן הפנסיה שלי. "ללוות מהאני העתידי" זו איננה משיכת הכספים אלא לקיחת הלוואה שהחיסכון ארוך הטווח מהווה את הבטוחה, כלומר משועבד לטובתה.

היתרון הגדול של הלוואה שכזו היא שעלותה זניחה. אף אחד חוץ ממני לא לוקח סיכון ולכן אף אחד חוץ ממני לא צריך תמריץ כספי. הלוואה מקופת הגמל איננה אירוע מס ואינה פוגעת ברצף החיסכון.

החיסרון בהלוואה שכזו הוא שאם פשטתי רגל נשארתי בלי כלום גם בעתיד. על מנת להגן על הציבור מעצמו, המדינה הגבילה את היקף ההלוואה שאנחנו יכולים לקחת מעצמנו העתידי ל-30% משווי הקרן. מבחינתנו ייתכן ולפעמים עדיף ללוות מאחרים ולפזר סיכון גם אם העלות גבוהה יותר.

שורה תחתונה
יש יתרון להימצאותנו בעין הסערה. אפשר לרגע להפסיק להתמודד עם הרוח, לעצור, לנשום, לחשוב ולתכנן מסלול מחדש. משבר פיננסי הוא זמן טוב לרענן את החשיבה הפיננסית ועם כל כמה שזה מעצבן, עדיין אפשר לנסות לנצל את ההזדמנות לשיפור עמדות לעתיד. 

הכותבת, הינה אלה אלקלעי, יו"ר IBI קרנות נאמנות.

* לאי.בי.אי בית השקעות בע"מ ו/או חברות קשורות לה עשויה להיות אחזקה ישירה/עקיפה בקרנות המוזכרות בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ או שיווק המתחשבים בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.