מה דוחף את המניות למעלה והאם מניות הן מוצר במחסור?

היא מוכרת בקצב של 4.5 מיליארד דולר בשנה ומרוויחה בקצב של 300 מיליון דולר. הפעילות שלה גדלה בעשור האחרון ב-7% בממוצע שנתי. תוצאות נאות, אבל כמה שווה חברה כזו? 5 מיליארד דולר, 6 מיליארד דולר, אולי 7 מיליארד דולר. החברה הזו – וורנר מיוזיק (WMG) - הונפקה בוול סטריט לפני ימים בודדים וגייסה כ-2 מיליארד דולר לפי שווי של 15 מיליארד דולר. לכאורה, שווי גבוה – מכפיל הרווח ההיסטורי הוא 50, אבל בהינתן הגידול בהמשך, הרי שמכפיל הרווח העתידי נמוך יותר. אניח באופטימיות מכפיל רווח 30-35. לכאורה גם לא נמוך, אבל כנראה הגיע הזמן "להחליף תקליט". בעולם של ריבית אפסית, גם מכפיל רווח של 30 שמבטא למעשה תשואה של 3.3% על ההשקעה נחשב טוב, במיוחד אם מדובר בחברת צמיחה שמגדילה רווחים ובהתאמה התשואה על ההשקעה תעלה בהמשך.

הביקוש למניות בשנים האחרונות הלך וגדל כתוצאה מההפנמה של המשקיעים כי אין אלטרנטיבות, ובהינתן כי ביחס לאלטרנטיבה האג"חית שנשענת על הריבית, המניות גם במכפילים לכאורה גבוהים, מספקות תשואה משמעותית יותר. ההפנמה של המשקיעים והעלאת המכפילים הן לא עניין של מה בכך. עשרות שנים התרגלנו לדבר על מכפילי רווח של בין 10 ל-20 תלוי בתקופה ובענף, כאשר בתחום הטכנולוגיה המכפילים גבוהים יותר. אבל בהדרגה חלה עליית מדרגה במכפילים, וההנפקה של וורנר מיוזיק מדגימה זאת.

לצד הביקוש הגדל למניות, יש מחסור במניות. שוק המניות כמו כל שוק מבוסס על ביקוש והיצע. הביקוש כאמור גדל, כספים רבים זורמים באופן שוטף לשוק המניות (פנסיות, חסכונות, השקעות), כספים רבים עוברים מהשקעות סולידיות להשקעות שמספקות תשואה, לרבות מניות. אבל מה עם צד ההיצע? הוא לא גדל באותו היחס. מניות הן מוצר במחסור. ולכן כשוורנר מיוזיק האגדית מנפיקה - מדובר על חברה שמבוססת על פעילות שנוסדה לפני 200 שנה שנהנית מיתרון לגודל ונחשבת לאחת מענקיות המוזיקה העולמיות - רבים רוצים לקחת בה חלק. אין חברות כאלו. אז מה זה משנה אם המחיר מבטא מכפיל 30 או 35 או 40? זה מותג על, חברה צומחת, מרוויחה, מספקת תשואה בעקיפין גבוהה מהאג"ח, ולכן המשקיעים מסתערים על המניות. ומי הרוויח מההנפקה המדהימה הזו?

כותרת ראשית

שעתן הרעה של הבנקים - שעתן הטובה של מניות הבנקים

בארץ | אבישי עובדיה | 12:41

- כל הכותרות

שעתן הרעה של הבנקים - שעתן הטובה של מניות הבנקים

אושרה התכנית להקמת קריית הממשלה בעכו

השוק יורד עד 1.5%; קדימהסטם עולה ב-10%, אנרג'יקס יורדת ב-6%

מג'יק מעלה תחזית לשנה כולה; ההכנסות ברבעון עלו על הצפי

ישרס: קפיצה ברווח מנדל"ן למגורים - 22.4 מיליון שקל; יציבות בהכנסות

הראל חתמה הסכם עם חברת ביטוח בינלאומית נוספת

בעקבות החלטת לאומי: מזרחי והפועלים פנו ליזמים; יגדילו נתח בשוק המשכ...

מניות לפי ענפים: האם הקרנות הענפיות מצליחות להתמודד עם המדדים?

הפערים בין חדשות 12 למתחרים גדולים, אבל מצטמצמים

קבוצת גאון מציגה עליה ברווח הנקי בעקבות איחוד פעילות חדשה

אלביט זכתה בחוזים בסך 335 מיליון דולר ממדינה באירופה

אנרג'יקס: ההכנסות עלו ב-38% ל-216 מ' שקל, ה-EBITDA צמח ב-25%

קוצרת את פירות ההתייעלות: גולף עברה לרווח של 11.5 מיליון שקל

רון אבידן מסיים את תפקידו כמנכ"ל אזורים ויעבור לעזריאלי

ההכנסות של דלתא צמחו ל-290 מיליון שקל; זינוק ברווח הנקי

הרכישות של תורפז השתלמו: ההכנסות צמחו ב-50% ל-48 מיליון דולר

דיסקונט: תשואה על ההון של 14.9% ורווח של 1.14 מיליארד שקל ברבעון הש...

הרווח הנקי של פועלים עלה ל-1.9 מיליארד שקל; התשואה להון: 13.6%

מנכ"ל פיסיבי: "אין ספק שהתחום הביטחוני יגדל - זו מגמה עולמית"

האם ה-AI הגיע לתקרת הזכוכית: איך יראו השדרוגים הבאים בצ'אטים?

עוד תכניות

לן בלווטניק. מיליארדר יהודי שנולד באודסה והיגר בשנת 1978 לבריטניה. כשברית המועצות התפרקה מנכסיה, הוא חבר לשותף מקומי, רכש חברות גז וסחורות והפך למיליארדר על. לפני כשמונה שנים הוא רכש את כלל תעשיות ואיכשהו בדרך רכש גם את ערוץ 13. בזמן שעולות כאן ספקולציות שבלווטניק יקבל הטבות בתחום המלט לחברת נשר של כלל תעשיות ובתמורה יספק סיקור אוהד לראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא מראה לנו שישראל היא בשבילו סתם ביצה קטנה.

קשה להאמין שהוא אישית מחפש דילים מסריחים בין תקשורת לפוליטיקאים, בזמן שהתרומה להונו בדיל הכי מושחת עלי אדמות היא שברירי אחוזים בודדים במקרה הטוב. בלווטניק רכש בשנת 2011 את וורנר מיוזיק. את כולה. הוא שילם 1.3 מיליארד דולר עבור המניות וסיפק לה מימון של 2 מיליארד דולר. המימון הוחזר, והמניות שוות היום פי 10 – 13 מיליארד דולר. ככה זה כשיש מחסור בחברות טובות.

מניות הן מוצר במחסור
בעולם יש מחסור במניות, אפילו בוול סטריט. הזרמות הכספים לשוק נמוכות מהיצע המניות החדש (הנפקות). זו הסיבה שהכספים פונים בעיקר למניות המוכרות, זו הסיבה שהגדולות הופכות לגדולות יותר, זו הסיבה שמניות ה-FAANG הן כבר ישויות בפני עצמן (הרחבה כאן). אבל בוול סטריט המצב הוא עוד סביר לעומת מקומות אחרים בעולם, ובמיוחד לעומת הבורסה המקומית.

בבורסה המקומית יש 430 חברות. כמה היו לפני 10 שנים? מעל 500 חברות. כמה היו לפני 20 שנה? מעל 400 חברות. כמה לפני 30 שנה? סביב ה-400. 30 שנה וכלום לא השתנה. במקום לפרוח, הבורסה הפכה למדבר – 430 חברות זה כלום למדינה כמו שלנו, מדינה יזמית עם חברות טובות. ישראל היא יצואנית החברות הציבוריות הגדולה בוול סטריט עם כ-150 חברות ישראליות שנסחרות שם, ויש עוד עשרות חברות ישראליות שנסחרות בלונדון, פרנקפורט, אוסטרליה, סינגפור ועוד. 200 חברות ישראליות מעבר לים, לא חבל? אפשר גם וגם – ראיינו כאן השבוע את ליאור שמש, סמנכ"ל הכספים של ויקס, חברה ישראלית ששווה 12 מיליארד דולר, החברה הישראלית השלישית בגודלה בעולם (מתנדנדת בין המקום השני לשלישי). שאלנו, בהמשך לביקורת שמתחנו בעבר, למה הוא לא דוחף לרישום כפול בבורסה המקומית. הנה הראיון, התשובה לקראת הסוף. אבל אם נקצר – הוא טוען שאין לו כאן ערך מוסף.

המצב הזה מייצר אנומליה – מחסור גדול במניות טובות, בעיקר בארץ. מה קורה למוצר במחסור? המחיר שלו עולה. רגע - מעדכן בעקבות שאלות בטוקבקים - אם המניות הישראליות במחסור למה הן לא עולות? ובכן לא מדויק, הן עלו הרבה, אם כי זה נכון שבאופן יחסי הבורסה שלנו זולה לעומת ארה"ב ומקומות אחרים. העניין הוא שבגלל שיש כאן מחסור במניות אזי גופים כמו אלטשולר שחם (הרחבה כאן) ובכלל - כל הגופים שמנהלים את הכסף שלנו עברו ועוברים לבורסות בחו"ל.     

איך מונעים מחסור במניות? חוזרים לשנות ה-90
במקום לשרת את המשקיעים ואת הכלכלה הישראלית, הבורסה בעבר שירתה את מנהליה שפחדו לקחת סיכונים. הרי המטרות של הבורסה הן לגוון את אפשרויות ההשקעה למשקיעים לצד הגדלת מקורות המימון של החברות במשק. המטרות האלו לא הושגו, אם כי בשנתיים האחרונות על רקע העברת סטטוס הבורסה מגוף ציבורי לחברה ככל החברות עם מטרת רווח, העניינים מתחילים לזוז. רק מתחילים.

הנהלת הבורסה מנסה להביא את החברות הגדולות לבורסה ויש לה הצלחות. בשנה שעברה הנפיקו בבורסה שלוש חברות פיננסיות משמעותיות – אלטשולר שחם גמל, הבורסה עצמה וישראכרט, וגם רשתות המזון רשמו את מניותיהן – פרשמרקט ויוחננוף. אלו חברות גדולות, ומדובר בהחלט בהצלחה ובכיוון הנכון – הנפקות של חברות גדולות וחזקות עדיפות על חברות קטנות וחלשות. אבל למה להיצמד רק לחברות הגדולות? זה אולי יותר בטוח, אבל הבורסה צריכה לכלול את הכל.

אחזור לשנות ה-90. מאז כאמור לא גדל מספר החברות בבורסה. השנים ההן היו התקופה הטובה ביותר של הבורסה מבחינת גיוסים וגידול בכמות החברות הנסחרות. מאז הבורסה סגרה את שעריה לחברות הקטנות. אף מנהל לא רצה שיתקפו אותו על כך שהוא מכניס "זבל" לבורסה, למרות שבין ה"זבל" הזה היו לא מעט "תכשיטים" שאלמלא הם הבורסה היתה היום עוד פחות מעניינת. בורסה היא פלטפורמה, היא לא צריכה לדאוג ולחנך את המשקיעים במה להשקיע. היא לא צריכה להכניס רק את "החברות הטובות". בכלל, מה זה "חברות טובות"? ראינו הרבה חברות טובות שמחקו את כל הכסף למשקיעים. אפילו טבע הגדולה, למרות העליות בשנה האחרונה, מחקה ב-3 השנים האחרונות 80% מערכה. לכן צריך שיבואו כולם, פשוט כולם. המשקיעים מספיק אחראים כדי לדעת שיש סיכונים. תנו להם להחליט באילו חברות ובאילו מנהלים להשקיע. אל תסגרו את השערים ואל תכווצו את השוק. תייצרו תנועה, תייצרו אקשן, תחזרו לשנות ה-90. אז, כל יומיים היתה הנפקה של חברה חדשה. נכון, היו נפילות, היו חברות לא ראויות, היו הרצות של מניות, היה פיקוח חלש, רק שבמבחן העלות-תועלת, התועלת עלתה על העלות.

זה אולי יישמע לכם מוזר, אפילו מעט מנותק, אבל לדעתי בורסה חייבת את המניות הקטנות-בינוניות, את הסיפורים על חברות החלום, את האקשן, את השיחות בין החברים על המניה שתמצא את הגז, את ההערכות והספקולציות, את הטיפים. ככה הציבור נחשף באמת לבורסה. ככה הוא באמת לומד מה זאת בורסה. אפשר לנסות לחנך את הציבור וללמד אותו מה זאת מניה, ואפשר לגרום ולהוביל את הציבור להשקיע בבורסה וזה שווה יותר מכל קורס אקדמי. כשהכסף שלך בפנים, אתה לומד כי אתה דואג לכסף שלך.

כן, פשוט תכניסו אנשים לבורסה, והדרך לעשות זאת היא להרחיב מאוד את מעגל החברות, פשוט להכפיל, לשלש, לרבע את כמות החברות בבורסה. זה לא מבטיח הצלחה. הבורסה השתנתה – היא אוהבת מדדים, היא אוהבת חברות גדולות. המוסדיים לא נמצאים בקטנות-בינוניות. אבל יש צורך, יש דרישה שמגיעה מלמטה. הציבור רוצה להשקיע גם באופן ישיר. זה מתבטא בצמא גדול למידע, בביקושים ללימודים בתחום ולקריאה בתחום. זה גם מתבטא בהצלחות של הנפקות פרטיות – אנשים משקיעים בחברות פרטיות קטנות יחסית ומדובר באלפי אנשים ואפילו כבר רבבות, אז הם לא ישקיעו בחברות נסחרות?

בתקופה שהייתי סטודנט (כן, זה היה בשנות ה-90), כל הכיתה היתה משקיעה במניות. היום אני מרצה באקדמיה, ואני מתקשה להאמין שהם לא מכירים את החברות בבורסה ולא יודעים איך להשקיע בבורסה.

רק אם הבורסה תהיה שיחת היום ויהיו אנשים רבים שידברו על המניה שעלתה ב-100% וזו שירדה ב-50%, הבורסה תהפוך להיות מוקד משיכה גדול. נכון שבהשקעות ללא ניתוח יש את הרכיב של "הקזינו". הרבה אנשים לא משקיעים באמת כי הם מבינים, במיוחד בשלבים הראשונים. אבל רבים מהם מתמקצעים תוך כדי תנועה, קוראים, מנתחים, ונשארים.

אני לא מזלזל בסיכונים שבחברות הקש ובהפסדים של הציבור שייכנס ללא הבנה. חלק מהסיפורים של החברות באמת מתברר כקשקוש, כחלומות שווא. אבל חלק אחר מתברר כהצלחה. אף אחד לא יודע מאיפה תצמח טבע הבאה, אף אחד לא יודע מי תהיה צ'ק פוינט הבאה. לצד פתיחת השערים, צריך לדאוג לפיקוח ולשקיפות וזה כבר קיים – רשות ניירות ערך והבורסה מפקחות ודואגות שתהליך ההנפקה, רישום והמסחר יהיה תקין ועד כמה שאפשר נקי.

ואם כבר חזרנו לשנות ה-90, הנה אנקדוטה קטנה. בשנות ה-90 המאוחרות מחק טדי שגיא חברה ציבורית קטנה שהוא החזיק יחד עם אליעזר פישמן. הוא השקיע מיליוני שקלים בודדים בחברת הטכנולוגיה הזו שאחרי כמה שנים הונפקה בלונדון תחת השם פלייטק בשווי של מיליארדי דולרים. אז נכון, היה גם "זבל", אבל קחו את כל "הזבל" הזה, תעלו אותו בריבוע ותכפילו פי 10, ולא תקבלו את הצפת הערך של חברה אחת שנמחקה ויכלה להיות פלייטק.

במקום הנפקות יש מחיקות
איך זה שהבורסה נותרה עם אותו מספר של חברות במשך 20 שנה, אפילו 30 שנה? בעיקר בגלל מחיקת החברות. מדי שנה יש הנפקות של חברות חדשות (מעט יחסית), ויש גם מחיקות של חברות. בחישוב גס, נמחקו ב-20 השנה האחרונות מעל 200 חברות. איך זה קורה? רכישות של חברות ומחיקות. יש הבדל גדול כמובן בין רכישות למחיקות. רכישות זה סיבה למסיבה. לרוב מדובר באקזיט – משלמים פרמיה על חברה שגם ככה נמצאת במקום טוב, והמשקיעים כמובן נהנים. בטווח הבינוני-ארוך זו בעיה – ככה נעלמו חברות חזקות וטובות מהבורסה המקומית.

מחיקות, להבדיל, הן ממקום "חלש". המניות לא מעניינות, נסחרות בהיקפים נמוכים, ובהדרגה חלה שחיקה במחיר המניה, עד שמגיע "המשיח" – בעל השליטה משלם פרמיה ומוחק את החברה. הוא בפועל מנצל את עיוות השוק – את השיטה השלטת שלפיה הגופים המוסדיים לא מסתכלים הצידה ומשקיעים בעיקר ב-150-200 החברות הגדולות ושוכחים שיש עוד 200 חברות שחלקן לא רעות. ככה נותנים לטורף לחסל את הטרף בנזיד עדשים. מאות חברות נמחקו על ידי בעל השליטה שלהן, רובן הגדול שוות היום פי כמה וכמה.