לקנות כחול-לבן כדי לחזק את הכלכלה? הצחקתם אותי

ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא בהצהרה נרגשת לציבור - "קנו כחול-לבן", אמר נתניהו.  וואלה, באמת? אחלה תזכורת. לצערי, אני נאלץ לסרב. למה? כי זו סיסמה שאני מתעב, והאמת, בשפת רחוב, זה פשוט חרטא. עובדים עלינו ואז באים ואומרים לנו להיכנס מתחת לאלונקה. אז לא תודה, אני אקנה מה שבא לי וממי שבא לי.   אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה יש לי נגד התעשייה והיצרנים הישראלים? האמת, אין לי דבר וחצי דבר נגדם. בתנאים הלא פשוטים של הכלכלה הישראלית, הם, כמו כולם, מנסים להרוויח. זכותם. זה א'-ב' של עסקים. אז נכון שאנחנו במגפה עולמית וכביכול צריך לתת כתף, אבל מעולם לא ראיתי חברה כלכלית שבאמת הולכת לקראת הלקוחות – ההפך הוא הנכון. החברות הללו לרוב ינצלו כל תירוץ או אופציה להעלות מחירים או לדפוק את הלקוחות בניסיון לגרוף רווחים. אז למה שאני אלך לקראתם?   התאגידים עושקים אותנו ורוצים שנציל אותם אתן דוגמה. אני קונה קפה שחור במקום קטן יחסית ועולה לי 6 שקלים למאה גרם. כמה עולה קפה שחור של עלית 100 גרם? לפי אתר ZAP, לא פחות מ-10 שקלים.   עכשיו, איפה שאני קונה זו חנות קטנה ולא תאגיד בינלאומי ענק. אז איך אני קונה קפה ב-40% פחות מהמותג המוביל בישראל שקונה פולי קפה בסיטונות ובפועל העלויות שלו נמוכות בהרבה? הכל כסף - החברות מכוונת רווח, המטרה שלהם היא להרוויח ולא להתחשב בנו.בהתאמה - המטרה שלנו - צריכה להיות: לא לקנות כחול לבן אלא לקנות נכון ובזול. אם יש יבואן שמוכר את המוצר בזול למה שאקנה אותו ביוקר בכחול לבן?   בראיונות שעשו עם בכירים בחברות הגדולות במשק לאחר המשבר הכלכלי והמחאה החברתית, כולם נשאלו למה המחירים בישראל גבוהים ביחס ליתר העולם. התשובה שחזרה על עצמה בין השורות היא "כי אנחנו יכולים". זו האמת. הישראלים זה קהל שבוי ואין לו ברירה ל אלא לשלם כמעט כל מחיר שהחברות מדביקות למוצריהן. וכשיש קומץ של חברות ששולט על כל סקטור, את החשבון כולנו משלמים.   זאת הגישה שלהם. מהעמדה של החברות זה גם לגיטימי. ישראל היא שוק קטן וסגור, כך שהיצרנים הגדולים מצליחים למנוע מתחרות לצמוח. זה נכון אצל היבואנים, אבל גם אצל התאגידים הגדולים. יש יותר מדי חסמים לתחרות, מה שבסוף מחייב את המתחרים הקטנים יותר להעלות מחירים, בשל עלויות שהם נאלצים לספוג בכל פעם מחדש.   הממשלה אשמה, לממשלה לא אכפת בטרם פרצה המגפה, ישראל הייתה אחת מהכלכלות היציבות בעולם והשקל היה חזק בצורה לא פרופורציונלית בשל כך. העולם העסקי, שאוהב ודאות, העלה על קרנו את המטבע הלאומי שלנו ונהננו למעלה מעשור של פריחה כלכלית.   אבל זה לא משנה את העובדה שהממשלה מסרבת כבר עשרות שנים לשחרר חסמים חוקיים מה שגורם בעקיפין להעלאת המחירים. 

הממשלה צריכה לתת את הדעת למה כל כך יקר כאן. ולא רק דעת, אלא גם להביא פתרונות. כי רמת המחירים לא תוכל להישאר כזו ככל שהמיתון יימשך. אנשים לא יחזיקו מעמד. אם זה פתיחה לייבוא, אם זה הגנות ינוקא לחברות צעירות, אם זה ייעול של מערכת המס כדי להקל על ייבוא מוצרים שהכרחיים לשרשרת הייצור של מפעלים – כדי להפוך את המחירים של המוצרים הישראליים לתחרותיים יותר.   כי בסוף, אנחנו חיים בעולם תחרותי ומי שלא מצליח להתחרות, נופל. אנחנו קהל שבוי שבכל מקרה קונה המון ייצור ישראלי. רוצים שנקנה עוד, בבקשה, תעזרו לנו לעשות את זה. לא תעזרו? נקנה מסין, או מאירופה, או מארצות הברית - איפה שאחנוי באמת מקבללים תמורה בעד האגרה. אי אפשר לצפות מאיתנו לשלם עשרות אחוזים יותר על כל מוצר. זה לא יקרה. בטח לא במיתון.   אבל יותר מהכול, אני רוצה להרגיש שהממשלה שלי, שלנו, עושה כל שהיא יכולה כדי למצוא פיתרונות למשבר החמור הזה. להשתמש בסיסמה של תקנו כחול-לבן, לא גורם להזדהות עם היצרנים ועם העסקים. אז אנא, אל תבואו בסיסמאות ריקות, תביאו לנו פיתרונות אמיתיים, כי בינתיים לא התעשייה הישראלית שוקעת - כולנו שוקעים.