עזבו את השנה החדשה, ישראל בדרך לעשור שיא

"כשהייתי ילדה, הכסף אף פעם לא היה דבר חשוב ואף פעם לא דיברו עליו במשפחה", אמרה פעם סאיטנה פיטץ-סטוארט, הדוכסית ה-18 מאלבה ספרד, ומי שהחזיקה בכמות התארים האריסטוקרטיים הגדולה בעולם - 50 תארי אצולה אם תהיתם - עד שנפטרה ב-2014. "אצלנו במשפחה דיברו על נכסים", אמרה.

אז נכון, קל לה לדבר. לפי אומדנים מסוימים, העושר הפרטי שלה נאמד ב-3.5 מיליארד אירו, כשלפי הסיפורים בספרד, היית יכול לחצות את המדינה מבלי לרדת מאדמות השייכות לה. מבחינתה, הכסף הוא אמצעי, לא מטרה.

צריך להתייחס לחלק השני של האמירה. הנכס הוא העיקר. הוא זה שפותח דלתות. כסף פיאט הוא פיקציה הכרחית שכולם מסכימים עליה. זה מה שהופך את השטרות ואת שוויים לברי שינוי. הנכס אמיתי וקבוע. זהב, יהלומים, מחצבים, אדמות, ידע - הם אמיתיים. השליטה בנכסים מעניקה כוח בזירה למי שיודע להשתמש בהם נכון ולקדם את ענייניו מבלי לוותר עליהם. 

לשמחתנו, בשני העשורים האחרונים נוצרו לישראל לא מעט נכסים. כאלה שעוזרים למצב אותנו כמדינה חזקה בתחומים רבים. אבל גם המצב הרעוע של שכנותינו מחזק את המיצוב של המדינה, למרות פוטנציאל לבערה נקודתית, בעיקר בגבולות הצפון.  

• תדיראן השקיעה 60 מיליון שקל בטכנולוגיית טיהור אוויר מזגנים עיליים
• ג'נרל מוטורס: ירידה של 35% בהכנסות הרבעון בסין אבל לא הכל שחור

הגז הוא הרבה יותר מתשובה השבוע חתם שר האנרגיה יובל שטייניץ על הסכם גג אזורי חשוב. מדובר בהסכם על הקמת פורום הגז הים תיכוני שבו שותפות גם מצרים, ירדן, הרשות הפלסטינית - כן, למרות כל הרעש אחרי הסכם השלום עם האמירויות ובחריין - איטליה, יוון, קפריסין, צרפת ועל תקן המשקיפות החברות, כלומר העדים בחופה, האיחוד האירופי וארצות הברית. 

ההסכם הזה חשוב לא רק בגלל היוזמה הישראלית-מצרית המשותפת. הוא חשוב כי אין הרבה ארגונים אזוריים שישראל היא שותפה-מייסדת. זה אולי נשמע תואר של כבוד, כמו הד"ר שמתעקש שיקראו לו ד"ר, אבל יש לזה חשיבות אמיתית וזה פותח דלתות לשותפויות נוספות. אגב, גם חברות הגז יקחו חלק ונציגי החברות הגדולות ישבו בוועדה מייעצת ויוכלו לסייע בעיצוב מדיניות אנרגטית שתהיה גם ריווחית עבורם. 

מהסתכלות על הרשימה המכובדת של מדינות חברות, שם אחד בולט בהיעדרו. טורקיה כמובן. המהלך האחרון, הוא עוד אחד בניסיון למגר את טורקיה הארדואנית, שנמצאת על הקצה - הן ביחסיה המדיניים והן במצבה הכלכלי העגום. זה גם משהו שיכול להכניס מקלות בגלגלי ההסכם, רק בשל העובדה שטורקיה חברה בנאט"ו. 

• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• האם אנחנו צריכים מאסק או מיליי משלנו ומה הסיכוי שזה יקרה?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אבל ההסכם הזה הוא רק סימפטום של המציאות. כלומר, הוא מבורך והיה צריך ליזום אותו, אבל עדיין, רק סימפטום. הגז לכשעצמו הוא הנכס. נכון שכרגע המשק העולמי נמצא בחוסר איזון, אבל הגז, כגז, לא יסולא בפז - מתנצל על החרוז. הגודל של המאגרים והצורך הקבוע באנרגיה, הופך אותו לבסיס לשיתופי פעולה. זה הופך את המאגרים בהרבה מאוד מובנים לעוגן של ביטחון מדיני לשנים קדימה. נכון שעוגן גם יכול להכביד, אבל הסיכויים לכך במקרה הזה קלושים. וזה ממש לא קשור לתשובה, במקומו היה יכול להיות מישהו אחר. 

בכל מקרה, מדובר בנכס חשוב, אבל עדיין לא כזה שמעניק עצמאות אנרגטית. אנחנו עדיין צריכים נפט ממקורות חיצוניים. כך או כך, יחד עם ההתגברות בייצור אנרגיה מתחדשת, ישראל, בסך הכול בדרך למקום טוב מבחינה זו.

לחיי העצמאות בתחום המים הגז הוא משאב שייגמר מתישהו. צריך לנצל את היתרונות שלו עכשיו. מנגד, עצמאות בתחום המים זה משהו קבוע. זה נכס אפילו חשוב יותר ברמה הקיומית. ההתפלה היא אולי אחת מההמצאות החשובות אי פעם. זו לא הגזמה בכלל. לראשונה בהיסטוריה הפכו מי ים לראויים לשתייה. בעולם שהמשאב הכי חשוב בו הוא מים, באזור יחסית שחון עם אוכלוסיה הולכת וגדלה, אנחנו לא צריכים אף אחד. אפשר לשאוב מספיק גם לשתייה, גם לחקלאות, גם לתעשייה וגם ליתר הצרכים של המדינה. 

העצמאות הזו מייצרת לא מעט פוטנציאל. רק צריך להפעיל קצת את הדימיון. אם רוצים להשקיע בתשתיות, בהחלטה אחת אפשר להקים עוד כמה מתקני התפלה, להתחיל להזרים מים לנגב ולייצר נווה מדבר סטייל אבו דאבי. עיירת קייט בדרך לאילת אם תרצו, עם אגם, מלונות, פארקי שעשועים ואטרקציות. 

אפשר גם, כמו הסכם הגז האזורי, לייצר הסכם מים אזורי. לא מעט מדינות ערביות שחונות ישמחו להצטרף. ישראל צריכה להוביל את המהלך ולפזר את הטכנולוגיה לבעלות בריתה, תוך שימור סודות מסחריים וטכנולוגיים, כדי להשאיר את ישראל רלוונטית בתוך הזירה. זה גם קלף מנצח ושימוש חכם בו לא רק ימצב אותנו כמדינה חיונית, אלא יפתח לנו לא מעט דלתות שהיו סגורות עד כה.

המילה שלנו היא נכס  אז נכון, יש לא מעט דברים שאפשר לראותם כנכסים. היחסים המיוחדים עם הממשל בארה"ב הוא אחד מהם. אבל לעיתים הוא תנודתי ותלוי בכימיה בין מנהיגים. יש גם את הנכסים הטכנולוגיים, הצבאיים ובחקלאות מדברית. כולם מעניקים לנו יתרונות מסוימים על פני מדינות אחרות, בעיקר אלה הנמצאות במעגל הראשון והשני סביבנו - כאלה שבעבר איימו על קיומנו. מצד שני, יתרונות אלה לא הבשילו עדיין בקידום שלנו בזירה העולמית. ישראל עדיין מדינה מנודה במקומות רבים בעולם - גם אם לא באופן רשמי. 

אבל בזירה שבה אנחנו חיים, אנחנו כנראה הכי יציבים. סוריה מתפרקת כבר עשור, לבנון בדרך תלולה מטה, ירדן לא יציבה ומצרים עסוקה בלא מעט בעיות. רק סעודיה עם עתודות הנפט האדירות שלה גם יציבה באמת.

בישראל, המוסדות חזקים באופן יחסי. למרות תקופות של חוסר ודאות פוליטית, הרציפות השלטונית מאז קום המדינה היא חשובה ומעידה על חוסן, אבל גם שהסכם שנחתם יכובד. המילה, והאמון במילה הזו, זה לא חשוב כשעושים עסקים. זה הבסיס. המילה שלנו היא הנכס שלנו. במרוצת עשרות שנים הוכחנו לבעלי בריתנו שאפשר לסמוך עלינו בלא מעט תחומי עניין משותפים. הדמוקרטיה והמוסדות שלה, הם שמאפשרים לנו לפרוח כלכלית ומדינית. צריך לשמור על זה.

טכנולוגיה מתקדמת - הנכס הגדול שלנו הנכס הגדול שלנו הוא ידע טכנולוגי. ביחס לגודל שלנו אנחנו מעצמה טכנולוגית וזה הולך ומתעצם. הטכנולוגיה עוזרת לכולנו. היא הופכת את החיים לפשוטים וקלים יותר. היא מפרגנת במיוחד למי  שמביא אותה לעולם - הערכים של חברות הטכנולוגיה עצומים ביחס לחברות הכלכלה המסורתית. שתי חברות ישראליות גייסו בחודשים האחרונים בוול סטריט לפי שווים של מיליארדים והמשיכו להאמיר - למונייד שווה מעל 3 מיליארד דולר ג'ייפרוג שווה 7 מיליארד. יש לנו 120 חברות שנסחרות בוול סטריט, רובן חברות טכנולוגיה. אנחנו למעשה במקום השני ביצוא חברות טכנולוגיה לבורסה האמריקאית. אחרי קנדה.

הערך של החברות הישראליות הוא אדיר, צ'ק פוינט ב-17 מיליארד דולר, נייס ב-15 מיליארד דולר, וויקס ב-14 מיליארד דולר ויש עוד רבות וטובות, כשהשווי המצרפי המוערך הוא מעל 100 מיליארד דולר.

זה לא הכל. יש גם ערך גדול באקזיטים. נכון - יש דילמה עמוקה: האם ישראל צריכה להיות בית חרושת לאקזיטים או להקים בעצמה את הגורילה הבאה. בפועל, אנחנו מאוד טובים בייצור אקזיטים, אז למה לשנות מודל מצליח? אקזיטים במיליארדים רבים נעשים כל שנה והמגמה הולכת ועולה. 

לסיכום - אנחנו על המפה הטכנולוגית, ואנחנו במקום די גבוה. זה הנכס הגדול שלנו והוא אומנם עלול להיפגע כתות במצבן של חברות הטכנולוגיה המובילות בעולם ועם תלות ישירה במדד הנאסד"ק המבטא מניות טכנולוגיה, ועדיין - הטכנולוגיה כאן כדי להישאר ואנחנו צפויים ליהנות מכך.     

ומה זה אומר? נכון, יש את הקורונה ואת כל חוסר הוודאות המתלווה אליה. אבל המגפה תסתיים. נקווה שתוך 12 חודשים יהיה חיסון אפקטיבי למרבית הציבור בעולם. גם נכון שעדיין יש אופציות רבות להתלקחויות בעולם, מרביתן לא ישפיעו על הביטחון האישי של הישראלי הממוצע. עם הרבה שכל וקצת מזל, ההיגיון ינצח והאש לא תוצת, כך שנוכל להתגבר על פצעי המגפה יחד בשיתופי פעולה מעמיקים עם האזור כולו. 

במושגי שוק ההון, על פניו, המניה של ישראל, כמו של חלק ניכר מהעולם, כרגע בסטגנציה יחסית. הפצעים הכלכליים כואבים, אבל לא ייחודיים וחשוב יותר - הם עוד ברי תיקון בחלקם. בקיצור, כשמנקים את רעשי הקורונה, בפועל, בשל הנכסים שלנו, ישראל זו מניית צמיחה והיא נמצאת לפני זינוק משמעותי. שווה להשקיע בה. אנחנו נכנסים לשווקים חדשים וגדולים, גם אצל מדינות ערביות, אבל חשוב יותר למועדונים פיננסיים אסקלוסיביים, כמו מדד WGBI היוקרתי. 

בכל מקרה, בשל הנכסים והאיתנות הפיננסית, היכולות שלנו לצאת מהמשבר ולייצר לנו עוד נכסים ומנועי צמיחה נוספים, הם בעלי פוטנציאל גדול. אז תשכחו מ-2021, ישראל עומדת בפני אחד העשורים המשמעותיים שלה, שאמור להיות גם אחד החיוביים, נקווה שבכמה שפחות חולי קורונה.