שאלה של ניהול: כיצד נתאושש ממשבר הקורונה?

פתיחת סגר נוסף על בית ישראל, דווקא ביום הכיפורים, מעלה לא מעט תהיות עם הרבה חשבון נפש. טראומת מלחמת יום הכיפורים עדיין יושבת בתודעת הדור שחווה את המלחמה. דור שעדיין זוכר היטב את גודל המשבר נוכח ניהולו הכושל והזמן הרב שלקח למדינה להתאושש ממנו (כעשור). דור אשר תוהה בימים אלו ממש האם משבר הקורונה, עלול להוביל את המדינה למקום שהוא אל חזור מבחינת קיומה של מדינת ישראל, בגלל ניהול כושל, בגלל הפילוג שקיים במדינה ובגלל העובדה שמדובר בנגיף שטרם נמצא לו מזור. טבעו של משבר לאומי שהוא מתפרש על פני רבדים שונים דוגמת: נזק כלכלי, פגיעה פיסית רחבת היקף, הרס תשתיות, אובדן מוניטין ועוד, ובעידן הנוכחי הטראומה היא קשה פי כמה שכן הציבור התרגל לטוב.

הנזקים הכלכליים שהסבה מלחמת יום כיפור הוערכו בשעתו ע"י פרופסור מיכאל ברונו בסדרי גודל של שנת תל"ג. באומדנו התכוון פרופסור ברונו לחישוב ההפרש המצטבר בין נתיב הצמיחה הכלכלי שיכול היה להיות ללא השפעות המלחמה, לעומת נתיב הצמיחה שהתרחש בפועל בשנים 1974 – 1985 כמודגם בגרף המוצג. במלחמת יום הכיפורים אמנם לא היה גידול ברמת האבטלה, אולם האינפלציה זינקה מ- 20% בשנת 1973 לרמה שנתית של כ- 450% ערב יישום תכנית הייצוב בשנת 1985.

מתוך מאמר של פרופ' דן בן דויד אוקטובר 2020

במלחמת יום הכיפורים ישראל ספגה כ- 2,700 הרוגים וכ-8,000 פצועים ומעמדה של ישראל נשחק. לעומת זאת, משבר הקורונה המוגדר כמשבר מתגלגל אשר עדיין לא ניתן להעריך ולאמוד את מלוא השלכותיו. אולם כבר היום ניתן לחזות בנזקי הביניים עמוקים.

התוצר המקומי הצטמק מתחילת המשבר בכ-5% (לפי נתוני בנק ישראל), רמת האבטלה ערב הסגר השני עמדה על כ- 18% לעומת 4% ערב המשבר! (לפי נתוני הביטוח הלאומי). בהיבט של הנפגעים משבר הקורונה מסתכם נכון ל 5 באוקטובר 2020 כ- 1,720 נפטרים וכ-881 חולים המוגדרים כקשים, מהם 213 מונשמים, כשהמשבר עדיין לא הסתיים... 

בשנה האחרונה בחנו במוסד שמואל נאמן את התנהלות חברות התעשיה הבולטות במשק במהלך 70 שנות התעשייה בארץ, בעבודה תחת הכותרת: "התעשייה הישראלית מאז הקמת המדינה – עבר, הווה ועתיד". מטרתו המרכזית של המחקר הייתה לנסות ולאתר מהם המאפיינים של חברות מקומיות אשר הצליחו לשמר הצלחה עסקית לאורך זמן. בימים האחרונים החלטנו לנצל את תובנות מחקרנו על התעשייה ולהשוות את ניהול שני המשברים לאור מאפייני הניהול אשר עלו במהלך מחקרנו, בהנחה שניהול חברות תעשייה גדולות וארגונים מורכבים מהמגזר העסקי איננו כה שונה מהותית מניהול מדינה.

ארבעה מאפייני ניהול בלטו כמשותפים לחברות במשק, שהתמודדו בהצלחה במשברים ב- 70 השנים הראשונות של המדינה.

1. הצוות המוביל נדרש למאפייני מנהיגות
בפרוץ מלחמת יום כיפור המנהיגות הלאומית והצבאית נהנתה מתמיכה גורפת של הציבור. התחושה שרווחה הייתה שהצוות שהוביל את המדינה הינו הנבחרת הטובה ביותר שישראל מסוגלת להרכיב באותה עת. כאשר פרצה המלחמה, ההנהגה לקתה תחילה בתדהמה ואף באובדן עשתונות, אולם לאחר מספר ימים, הן הדרג הצבאי והן המדיני, התעשתו והובילו את המדינה ליציאה מכובדת מההפתעה. לאחר סיומו של המשבר, המנהיגות הלאומית של אז קיבלה על עצמה את האחריות למחדל. גם בקורונה בתחילת המשבר ההנהגה זכתה לאמון ברמה גבוהה יחסית והעם היה ממושמע. בהמשך התגלו הכשלים הניהוליים, דומה שבכל מדד מנהיגותי ניהול משבר הקורונה מקבל ציון נמוך: החברה מפורדת, מרבית הציבור איננו בוטח ביכולתה. המדינה מצויה לאחר שלוש מערכות בחירות שבהן לא הושגה הכרעה ברורה. המנהיגות הנוכחית איננה מוצאת את דרכה בניהול יעיל של המשבר והיא אף נמנעת מלגלות דוגמא אישית!

2. הבנה עמוקה של התחום
מיומנותם ואיכותם המקצועית של הדרג הצבאי ושל המנהיגות הלאומית ב -1973 סייעו למדינת ישראל להתאושש למרות המכה שספגה. לעומת זאת ישראל של 2020 לא השכילה להיערך כנדרש טרם פרוץ המגיפה. הן הדרג הפוליטי והן הדרג המקצועי חסרים את הרקע והניסיון הנדרש להתמודדות מערכתית, כלכלית, חברתית ובריאותית, עם אופיו של משבר הקורונה שטיבו ואופיו לא היו מוכרים עד כה. זאת ועוד, היציאה מהסגר נעשתה בצורה הנראית בדיעבד חובבנית, ללא אסטרטגיית שיקום מובנית!

3. חדשנות ומניעת קיבעון מחשבתי
הסיבה המרכזית להידרדרותם של שני המשברים ל'משברים לאומיים' היא קיבעון המחשבתי בו לקו ההנהגות והדרגים המקצועיים בשני המשברים. ערב מלחמת יום הכיפורים הצבא לא הוכן כיאות לשדה הקרב שהשתנה בעוד ההנהגה המדינית סרבה להתבונן בשינויים האסטרטגיים שחלו. ההנהגה במשבר הקורונה 2020 התקשתה ועדיין מתקשה ל"שנות דיסקט" בכל הקשור להתמודדות עם מגיפה קשה ולא מוכרת, ולאמץ מתודולוגיות מן העולם.

4. בניית תשתית ניהולית חזקה
במשבר של 73 נכנסה הנהגת המדינה יחד עם הדרג המקצועי, ועם מפקדי הצבא, במהירות להיערכות חירום, תוך הסתמכות מוצלחת על נהלים ומנגנונים שנבנו בעבר. במהלך השנים נבנתה בארץ תשתית אשר יועדה להתמודד עם 'מצבי קיצון' דוגמת משבר הקורונה, אולם עם פרוץ משבר הקורונה הנהגת המדינה לא השכילה להשתמש בתשתית שהוכנה!

בכל ארבעת מאפייני הניהול ישראל מקרטעת וניצבת מול שוקת שבורה. כמדינה חדשנית באופייה שידעה לגלות תושייה במשברים קשים, הנהגת המדינה חייבת לחשב עתה מסלול מחדש, ולאפשר להנהגה מקצועית להוביל את המשבר תוך ראייה מערכתית לאומית. אנו מאמינים שפעולה כזו תתרום להחזרת האמון והלכידות של העם, בלימת השלכות המשבר השליליות, ותגדיל את הסיכויים לשגשוג מחדש.

הכותבים הינם יובל ניב, עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן וד"ר גלעד פורטונה, עמית מחקר בכיר וראש המרכז למצוינות תעשייתית במוסד שמואל נאמן.