"הקפיצה הגדולה קדימה" - התוכנית הכלכלית הכושלת של השליט הסיני

הקפיצה הכלכלית של סין בשנים האחרונות מרשימה ועל פי הכלכלנים היא מאתגרת את הכלכלה האמריקאית שעדיין מובילה את העולם הפיננסי. אבל, סין המודרנית, סין המעצמה הכלכלית היא תופעה חדשה. סין עברה בעשרות השנים האחרונות מהפכה של ממש כשלמעשה בסין של לפני 50 שנה היה רק אורז. לא כלכלה, לא מפעלים, לא בניינים, לא גורדי שחקים, לא חברות ענק. רק אורז. 

הסיפור שאתם עומדים לקרוא (או לשמוע - לפודקאסט) הוא על מהפכן צעיר שעלה לגדולה ושלט באחת המדינות הגדולות בעולם. אדם  שהכניס את המדינה הענקית הזו לסחרור כלכלי מטלטל, סחרור שגבה חיים במספרים מבהילים לא ע"י צבא או מגפה אלא ע"י כלכלה. מאו צה טונג.

מאו נולד בסין בשנת 1893. הוא היה הבן הבכור מבין ארבעה בנים של איכר אמיד. בגיל 17 מאו יוצא ללימודים בניגוד לרצונו של אביו שרצה שמאו ינהל את החווה וראה בקריאת ספרים ולימודים תחביב מיותר. בלימודים מאו מבלה פחות בכיתה ובעיקר בספריה, הוא קורא ספרי פילוסופיה והגות כלכלית ופוליטית מכל העולם ומתחיל בתיווך של אחד המרצים שלו להימשך לרעיונות קומוניסטים קיצוניים ומהפכניים. לאחר לימודיו מאו עובר לבייג'ינג ועובד כספרן בספריה, במקביל הוא יוצר קשרים ומכיר אנשים שחושבים כמוהו וביחד איתם בשנת 1921 הוא מקים את המפלגה הקומוניסטית בסין. המפלגה הקומוניסטית בסין הייתה בתחילתה כוח שולי מאוד.

כותרת ראשית

האם ה-SP500 יחזיק מעל 6,000 נקודות?

ניתוח טכני | זיו סגל | 18:35 (1)

- כל הכותרות

הנאסד"ק עולה ב-0.9%; מובילאיי קופצת ב-12%, אינוויז עם 10%

ספיריט איירליינס הגישה בקשה לפשיטת רגל - נופלת ב-18%

האם ה-SP500 יחזיק מעל 6,000 נקודות?

טראמפ מדיה OUT, זהב IN - במה להשקיע תחת ממשל טראמפ?

הבנקים ירדו ב-1.2%; קדימהסטם קפצה ב-12%, אנרג'יקס נפלה ב-8%

"חזרת הטיסות פחות תשפיע על דלתא; אנחנו ממשיכים לחפש רכישות"

שי אהרונוביץ': "לבטל את הפטור ממס על הכנסות משכירות"

מורגן סטנלי בתחזית חיובית ל-SP 500 - יעלה ב-12% עד סוף 2025

הממשל יקדם חקיקה בתחום הרכבים האוטונומיים? טסלה ומובילאיי קופצות

משבר חברות התעופה: איך הגענו למצב הזה ומה עושים עכשיו?

קודמה התוכנית להסדרת שטחי נמל חיפה

סוכני ביטוח יצטרכו רישיון יעוץ השקעות כדי לשווק השקעות אלטרנטיביות

פשרת בג"ץ: סבסוד מעונות לחרדים חייבי גיוס נמשך – לפחות עד פברואר

גל בר דעה מנכ"ל וואן זירו פורש מתפקידו

שעתם הרעה של הבנקים - שעתן הטובה של מניות הבנקים

אושרה התכנית להקמת קריית הממשלה בעכו

מג'יק מעלה תחזית לשנה כולה; ההכנסות ברבעון עלו על הצפי

ישרס: קפיצה ברווח מנדל"ן למגורים - 22.4 מיליון שקל; יציבות בהכנסות

הראל חתמה הסכם עם חברת ביטוח בינלאומית נוספת

בעקבות החלטת לאומי: מזרחי והפועלים פנו ליזמים; יגדילו נתח בשוק המשכ...

עוד תכניות

לפודקאסט המלא - הקפיצה הגדולה קדימה 

הדרך לצמרת היתה קשה, אבל בגיל 56 ו-28 שנים לאחר הקמת המפלגה הקומוניסטית הגשים מאו את שאיפותיו. מאו הפך לראש המפלגה השלטת בסין, מפקד מוכשר ובעיקר הוגה דעות אבי ה"מאואיזם". הוא סוחף אחריו המונים, חקלאים קשי יום המקווים לעתיד טוב יותר ואינטלקטואלים אשר נשבו בקסמי הרעיונות הקומוניסטים של מאו על סין טובה ומשגשגת.

סין לעומת זאת הייתה מדינה נחשלת, היא רק יצאה ממלחמת אזרחים ממושכת וצברה פיגור של עשרות ואולי מאות  שנים אחרי המערב וברית המועצות. 

הרפורמה הראשונה של מאו היא חלוקה מחדש של הקרקעות במדינה, הקרקעות של חקלאים עשירים נלקחות מהם מפוצלות לחלקות קטנות ועוברות לחקלאים עניים. הצעד היה מאוד פופולרי בקרב החקלאים העניים שהיו רוב החקלאים אבל גם הפך את החקלאות בסין לחקלאות של חוות קטנטנות שלכל אחד יש חלקת אדמה קטנה. הבעיה במבנה כזה של חקלאות היא שהגודל הקטן של החלקות מקטין את התפוקה הכוללת שלהם, לכלכלנים יש הסבר לתופעה, היא נקראת תפוקה עולה לגודל, הכוונה היא שככל שמערכת הייצור יותר גדולה כך הניצול של המשאבים שלה יהיה טוב יותר והיא תוכל לייצר עם פחות משאבים, לדוגמה, אם בחווה קטנה בעל החווה נדרש להחזיק מעדר אחד, מריצה אחת, מחרשה אחת וחמור אחד, אבל בכל רגע נתון הוא עובד רק עם אחד או שנים מהכלים אז נוצר מצב ששאר הכלים עומדים ללא שימוש, אם לדוגמה החקלאי הזה יתאחד עם חקלאי נוסף עם חלקת אדמה נוספת ואותו סט של כלים, אז הם יוכלו אולי לשתף ציוד, לדוגמה אולי הם יוכלו למכור את אחד החמורים ובכך לחסוך בעלות ההאכלה של שלו ולהשאיר יותר אוכל למשפחות שלהם, הם יוכלו גם למכור חלק מהכלים הכפולים הם ולקחת את ההון שנחסך בזכות האיחוד ולהשקיע אותו בציוד נוסף, לדוגמא, לקנות דשנים שיעלו את התפוקה של החוות שלהם. הדוגמא הזו מראה דיי בפשטות את מה שהוא באופן עקרוני נכון לרוב בייצור בעולם, המחיר של ייצור במפעל נמוך מהמחיר של ייצור בסדנה קטנה והמחיר של ייצור תוצר חקלאי בחווה גדולה נמוך מהמחיר של ייצור בחווה קטנה.

בהנהגה הקומוניסטית מבינים את הבעיה הזו ולכן הם מתחילים תהליך של קולקטיביזציה. הרעיון מדבר בעצם על שיתוף פעולה בין מספר קטן חקלאים של חקלאים ורק בעונות הבוערות, כאשר בתקופה זו הם משתפים ביניהם ציוד וחיות משק, אבל תוך כמה שנים הופכים כמעט כל החקלאים בסין לחברים בקולקטיבים המונים בין כמה עשרות לכמה מאות חקלאים.

לבסוף על מנת שהממשלה תוכל להרוויח מהתוצרת החקלאית ולמעשה לשמור על הבעלות הפרטית למראית עין הוחלט על כמות בסיסית נמוכה מאוד של תוצרת שיוכל כל חקלאי לשמור לעצמו ואת השאר נדרשו החקלאים למכור במחיר אחיד למדינה, המחיר האחיד היה נמוך ולא ריאלי, ונועד על מנת שהמדינה תוכל להרוויח ממכירת התוצרת.

חקלאים רבים נאלצו למכור את התוצרת שלהם למדינה ולאחר מכן לקנות אותה בחזרה במחיר גבוהה בהרבה רק כדי שלא ירעבו. לשיטה היה מחיר, החקלאים שלא קיבלו מחיר בר קיימא על התוצרת והתקשו לקיים את עצמם ולפתח את המשקים שלהם, מאו בעצמו יאמר לאחר מכן שהמחיר הקבוע והנמוך על תבואה שניתן לחקלאים היה משול ל"ריקון האגם בשביל להשיג את הדגים שבו".

בכל אופן, המשטר בוחר להכריז על הרפורמה כהצלחה וב-1956 מאו מכריז על תוכנית חדשה. הוא קורא לתוכנית החדשה תוכנית מאה הפרחים, המשמעות העיקרית שלה היא מתן חופש דיבור ברחבי סין לכל מי שמעוניין לבקר את הממשל או להציע הצעות לשיפור, מאו אומר בנאום לאומה "המדיניות לתת למאה פרחים לפרוח ולמאה אסכולות לטעון נועדה לקדם את השגשוג של האמנויות ואת התקדמות המדע".

לאט לאט, נפתחים הסינים ומתחילים לדבר בגלוי, הם לא רק מדברים הם כותבים בעיתונים, שולחים מכתבים ומפרסמים בלוחות מודעות באוניברסיטאות. הם מתחילים להתלונן ולבקר את הממשל על רמת החיים הנמוכה בסין, על צעדי הקולקטיביזציה, על הפריבילגיות שזוכים להם חברי המפלגה ואי השוויון בין בכירים במפלגה לבין העם, הם מתלוננים על הפגיעה בחופש האדם ואפילו על מאו אישית ועל העובדה שהוא שליט ללא אפשרות בחירה או הדחה.

מאו מבין שהוא עשה טעות, במקום מאה פרחים הוא מקבל מילוני פחי אשפה מצחינים, תוך זמן קצר מוכרז סיום התוכנית ומתחיל טיהור רצחני של מיליוני המבקרים של מאו, בנוסף מיליונים נשלחים למחנות חינוך מחדש שם הם עובדים בפרך ולומדים על תורתו של מאו כדי שלא יתבלבלו בפעם הבאה עם כל המחשבות המוטעות האלו. מה קרה שם באמת? האם מאו באמת היה מופתע מעוצמת הביקורת שהוטחה והתחרט על הרעיון של פתיחת חופש הדיבור או שכל המהלך היה מלכתחילה הצגה שנועדה לחשוף את המתנגדים לו לחסל אותם?

הקפיצה הגדולה קדימה
השנה היא 1957, והעולם הקומוניסטי גועש, ארבע שנים לפני כן בברית המועצות, סטאלין נפטר בנסיבות מחשידות. סטאלין לוקה בשבץ ומתמוטט בחדרו, לאחר שעות רבות הוא נמצא חי אך במצב קשה על הרצפה. הוא מעולף ושרוי בשתן של עצמו. מי שמצאו אותו היו בכירים במפלגה הקומוניסטית הרוסית וביניהם ניקיטה חרושצ'וב. באופן תמוה הם מבקשים מהשומרים שלו לעזוב את החדר ומעבירים את סטאלין לספה על מנת שיוכל "לנוח". רק יממה לאחר מכן מוזעקים סוף סוף רופאיו. הרופאים נלחמים על חייו עד שקובעים את מותו והוא בן 74. את ההנהגה בברית המועצות תופס בכיר המפלגה ניקיטה חרושצ'וב, חרושצ'וב שונה מאוד מסטאלין הוא מנהיג רפורמות רבות ומקרב את ברית המועצות למערב, הוא דוחה את הרעיון שעימות בין קומוניזם לקפיטליזם הוא בלתי נמנע וב-1956 הוא יוצא בפומבי כנגד סטאלין והפשעים אותם ביצע בעם הרוסי ובעמים שבשליטת ברית המועצות, הוא גם תוקף את פולחן האישיות שייצר סטאלין סביבו.

מאו, המהפכן הקומוניסטי שמנהיג את סין כבר מספר שנים, סולד מחרושצ'וב. למה?, לאחר מותו של סטאלין רואה מאו את עצמו כמנהיג הקומוניזם העולמי. חרושצ'וב היה בעיני מאו אדם לא ראוי שסטה מדרך הקומוניזם ומחזר אחרי הקפיטליזם והמערב. באותן השנים רוסיה עוזרת לסין בעזרת מתן הלוואות ושליחת מומחים בתחומים שונים אך מאו מתחיל לפקפק ביכולותה של ברית המועצות לעזור לסין ומתחיל לרקוח תוכנית סופר קומוניסטית מותאמת לסין. כאשר חרושצו'ב מודיע בנאום שבעזרת הרפורמות שלו ברית המועצות תעלה על הייצור התעשייתי של ארה"ב בתוך 15 שנים. מאו ממהר להכריז שבעזרת התוכנית שלו סין תעלה על הייצור התעשייתי של בריטניה בתוך 15 שנים ועל הייצור התעשייתי של ארה"ב בתוך 20 עד 30 שנים. התוכנית של מאו זוכה לשם המבטיח "הזינוק הגדול קדימה".

הרעיון מאחורי "הזינוק הגדול קדימה" היה לגרום לשיפור מהיר ומקביל בחקלאות ובתעשייה. הדרך לשם הייתה לרכז את המאמצים של מאות מיליוני האזרחים הסינים. הם רק צריכים רק לעבוד יותר קשה ורק להתארגן בצורה נכונה והם יוכלו להפוך את סין החקלאית למדינה תעשייתית ומתקדמת. התוכנית הופכת את אוכלוסיית סין הענקית ליתרון הגדול של המדינה,  ומסתמכת על כוח אנושי במקום על יבוא מכונות. התוכנית מכריזה מלחמה על מכשולים חומריים וביורוקרטיה מאמינה בכוחם של האנשים להגשים את כל מה שאפשר לחלום עליו.

מעבר לסיסמאות ותעמולה למאו חשוב להציב יעדים מדידים להצלחת הזינוק הגדול קדימה. בחקלאות הוא קובע כי ההצלחה תימדד לפי הגידול ביבול הדגנים, כאשר דגנים היו בעיקר אורז וחיטה. גידולים אחרים כמו ירקות ופירות לא נכללו ביעדים. בתעשייה נקבע כיעד ייצור הפלדה, ללא שום קשר לאילו מוצרים ייוצרו ממנה או באיזו איכות.

הדרך לשיפור היבול בחקלאות הוא קולקטיביזציה (איחוד חוות), חיסול המזיקים ושיטות חקלאות חדשניות שיגדילו משמעותית את כמות התוצרת החקלאית. חלק השני של התוכנית של מאו, הוא פיתוח התעשייה, היעד שנקבע לכך הוא הכפלה של כמות הפלדה שתייצר סין בתוך שנה. שוב יעד לא מציאותי. עד עכשיו מיוצרת הפלדה בסין במפעלים גדולים עם ציוד שלרוב נרכש מחוץ לסין או ניתן לה ע"י רוסיה. אך מאו לא מעוניין לרכוש ציוד מחוץ לסין ורוצה שוב לרתום את כוחם והתלהבותם של המוני האיכרים בסין למטרה. החקלאים בקולקטיבים נדרשים לבנות כבשנים לייצור פלדה מבוץ ומקש. הרעיון הוא שבכבשנים יתיכו גרוטאות מתכת למטילי פלדה ולכלים שישמשו את הקולקטיב. הפלדה תשמש גם לבניית התשתית של סין, מסילות רכבת, גשרים, סכרים כל אלו דורשים פלדה שתייוצר מגרוטאות אותן יתיכו האיכרים.

בתחילת שנת 1958 התוכנית מושקת ובסוף אותה שנה יוצא מאו לסיור ברחבי סין לבחון את התקדמות התוכנית, הוא עולה על הרכבת הפרטית והמפוארת שלו ונוסע בה בין תחנה לתחנה ברחבי סין, בכל מקום אליו הוא מגיע הוא פוגש פקידי המפלגה וחקלאים שמפגינים התלהבות עצומה מהתוכנית. בקולקטיבים הוא רואה חדרי האוכל ומטבחים עצומים בהם מוגש אוכל בשפע וללא הגבלה, החקלאים מספרים לו כיצד חיסלו את המזיקים. 

לאחר מכן הוא מגיע לכבשנים, אותם כבשני בוץ וקש שנבנו על ידי החקלאים, הוא פוגש נשים שגזמו את שיערן והשתמשו בו בתערובת הבוץ לבניית הכבשן כי אזל להן הקש והן התעקשו לסיים את בניית הכבשן. בלילות רואה מאו מרחוק את אורות הכבשנים עובדים כל הלילה ומייצרים את הפלדה שתבנה את סין. מאו מבין שהוא צדק כל הזמן, הנחישות של העם הסיני, ההתלהבות המהפכנית שלו, כוחם של ההמונים וכלכלה קומוניסטית אלו הם המרכיבים של ההצלחה. סין בקרוב תעקוף את ברית המועצות ולאחר מכן את בריטניה וארה"ב יתכן ואפילו מהר יותר ממה שחשב.

רק ש… זה פשוט לא היה נכון. מאו, שכולם פחדו ממנו פחד מוות אחרי קמפיין מאה הפרחים הולך שולל אחרי אנשיו שלו. הם רק רוצים לרצות אותו וחוששים להביע שום רגש חוץ מהתלהבות עצומה מהתוכנית. האמת הייתה אחרת, החקלאים שרק קיבלו לפני מספר שנים את האדמות לא שמחו לוותר עליהם לטובת הקולקטיב. עצם הידיעה של החקלאים שהם עומדים להצטרף לקולקטיב ושכל הציוד שלהם והבהמות שלהם ילקחו מהם גרמה לבהמות משק רבות להיעלם, נראה כי בערך 10 מיליון בהמות משק שהיו כוח העבודה העיקרי בחקלאות הסינית נעלמו בתהליך הקולקטיביזציה מדובר בערך ב 15% מבהמות ששימשו את האיכרים הסינים. לאן הן נעלמו אתם שואלים? כנראה שהרבה חקלאים חשבו שעדיף לאכול כמה ארוחות דשנות של בשר חמור מאשר להחזיק חמור חי בשותפות עם עוד עשרות אלפי אנשים.

בנוסף לאדמה, ציוד ובהמות נלקחו מהאיכרים הסיניים חיי המשפחה שלהם, משפחות נקרעו כאשר הורים נאלצו למסור את ילדיהם לבתי הילדים ובני זוג הופרדו במשך תקופות ארוכות מפני שעסקו בעבודות שונות מבוקר עד ערב ולנו במגורים זמניים בשדות. מפגשי החברים בקולקטיב משמשים את פעילי המפלגה להטפה ולאיום במקום לשיח, מדובר בפגישות שאורכות שעות ארוכות עם נוכחות חובה שלאחריהן יוצאים האיכרים לעבוד את האדמה לאור נרות. בקיצור כישלון שהוצג כניצחון בגלל הפחד הגדול ממאו.

החלק האחרון בתוכנית הוא מפעלי בנייה ותשתיות עצומים. בסין מתחילה תנופת בניה, סכירת נהרות וחפירת תעלות והכל בכוח הזרוע ללא רכישת ציוד מכני מחוץ לסין. לאחר שמגיעים דיווחים מפעילי מפלגה על הצלחה כבירה של התוכנית ועל כך שבעיית המזון של סין ללא ספק נפתרה מתחילים הסינים מפעלי בנייה עצומים. עשרות מיליוני חקלאים עוזבים את האדמות ומצטרפים למפעלי הבניה מדובר בערך ב-25% מהחקלאים ודווקא הצעירים והחזקים שבהם שעוזבים את השדות.

כאשר שר הביטחון בממשלתו של מאו יוצא לביקור במחוז מגוריו הוא מגלה את גודל הצרה. הוא קרוב מאוד למאו והולך לצידו שנים רבות, הוא מחליט לכתוב מכתב פרטי וסודי בו או מתאר את המצב הקשה, הוא כותב: "תבואה פזורה על האדמה, עלי תפוחי אדמה נבולים; צעירים חזקים עזבו לייצר פלדה;רק ילדים וזקנות קוצרים את היבול; איך הם יוכלו לעבור את השנה הקרובה? הרשה לי להרים את קולי למען העם!"

בסין של שנות החמישים אנשים בקושי הצליחו להוציא מהאדמה מספיק אוכל בכדי להאכיל את עצמם. כאשר בשנת 1958 אנשים עבדו בפרך נדרש הרבה יותר אוכל בכדי להחזיק את עצמם בחיים. אם כל העבודה הקשה הזו לא תתרגם לגידול בכמות האוכל שיהיה להם בהמשך השנה, המשמעות היא שבמוקדם או במאוחר הם ירעבו. במידה מסוימת זה קצת כמו שמפעל לוקח הלוואה על מנת להגדיל את קווי הייצור שלו, אם אחרי כל ההשקעה הזו התפוקה של המפעל לא תגדל לא יהיה איך להחזיר את ההלוואה והמפעל ייסגר.

בשנת 1959 במקום גידול בתפוקה החקלאית מגיע קיטון של 15%, בסין של אותן השנים ירידה של 15% אומרת שהרבה אנשים יישארו רעבים ואף ימותו ברעב. בשנת 1960 שוב התפוקה יורדת בעוד 16% והרעב גובר. פקיד סובייטי שיודע דבר או שניים על רעב מגיע לביקור בבייג'ינג. הוא מדווח בחזרה למוסקבה "העצים ירוקי העד נותרו ללא עלים, התושבים המורעבים אכלו אותם"

אנשים כל כך רעבים שהם אוכלים כל מה שהם יכולים למצוא, במקרה הטוב הם מצליחים לאכול אורז לא בשל בשדה, קש, אספסת או כל סוג של עלה ירוק, לרוב הם פשוט אוכלים בוץ, לא כי זה מזין למעשה זה אפילו מזיק, אבל זה מרגיע את הרעב. גם קניבליזם היא דרך התמודדות, כאשר אם במחוז גנזו גוססת מרעב היא אומרת לביתה "לא נשאר דבר לאכול מגופי, כאשר אמות תאכלי את ליבי" אך כעבור מספר ימים מתה גם הבת מרעב.

אני רוצה לתת כמה מספרים מדהימים, בשלוש השנים בין 1958 ל-1960 כ40% מהבתים נהרסו, הבתים נהרסו על מנת לבנות חדרי אוכל, לשמש דלק לכבשנים מאחר שהפריעו לעבודות פיתוח כמו סלילת כביש או בניית סכר או שכעונש על מעשה זה או אחר של בעליהם. בערך שלושה מיליון איכרים התאבדו בערך חמישה מיליון נרצחו על ידי פקידי הממשל כעונש על גניבה או כעונש על כך שלא עבדו מספיק קשה. הרוב פשוט מתו ברעב אם בגלל שגרו רחוק מידי מחדרי האוכל, או שהפקיד הממשלתי החליט שאינם זכאים למזון או שפשוט עבדו עד מוות. סה"כ מעריכים שמתו ונרצחו כ-50 מיליון אנשים בשלושת שנות התוכנית. תעצרו לחשוב רגע על המספר הזה, 50 מיליון, מספר בלתי נתפס, בסומליה בשנת 2011 מתו ברעב כרבע מיליון אנשים, באתיופיה בשנות השמונים מתו ברעב מיליון אנשים, אירועים אלו מזעזעים ונצרבו בזיכרון שלנו, אבל פה מדובר על אסון בסדר גודל אחר לחלוטין, סדר גודל בלתי נתפס.

בינואר 1961 סוף סוף מוכרז סיום התוכנית ומזון מיובא מקנדה ואוסטרליה על מנת להקל על הרעב. רק חמש שנים לאחר מכן חזרה התפוקה החקלאית בסין למה שהייתה ערב התוכנית.

הקולקטיבים של מאו מזכירים לנו את הסיפור של הקולחוזים של סטאלין, גם שם מתו מילונים ברעב. מה בעצם הסיבה לכישלון של המבנה הזה? העניין הוא כזה, דמיינו שאתם במצב כזה, אתם חלק מקולקטיב עצום, חלק מכוח עבודה של עשרות אלפי אנשים, אתם נשלחים לעבוד בשדות ואתם יודעים שככל שתעבדו קשה יותר, כך אתם מוציאים יותר אנרגיה, ותצטרכו לאכול יותר בכדי להחזיר את האנרגיה הזו. אבל האנרגיה שתקבלו לא תלויה רק בעבודה שלכם אלא בממוצע העבודה של כל החקלאים בקולקטיב. מה האסטרטגיה הכי טובה להישרדות? … לעבוד כמה שפחות, לנוח כמה שיותר ולקוות שהמזון שתקבלו יספיק לכם כדי לשרוד. אבל, מה יקרה אם כולם ינקטו באסטרטגיה הזו? כולם ינוחו וינסו לחסוך אנרגיה ובסוף אף אחד לא יאכל וכולם ימותו. וזה מה שקורה, זו פשוט נקודת שיווי המשקל של המערכת הזו. כולם מנסים לעבוד כמה שפחות כי הם רוצים לשרוד, הם לא רוצים לבזבז יותר אנרגיה ממה שיקבלו ובסופו של דבר לכולם יש פחות אוכל. הסינים גילו על בשרם שהחקלאים הרוסים לא היו עצלנים, הם פשוט ניסו לשרוד במערכת כלכלית בלתי אפשרית.

מקורות:
מאמרים

Li, Wei, and Dennis Tao Yang. "The great leap forward: Anatomy of a central planning disaster." Journal of Political Economy 113.4 (2005): 840-877.

Lin, Justin Yifu, and Dennis Tao Yang. "On the causes of China's agricultural crisis and the great leap famine." China Economic Review 9.2 (1998): 125-140.

סרטים
People's Century Part 15 1949 Great leap - documentary film
https://www.youtube.com/watch?v=4srwSkD05ws

Mao's Great Famine - documentary film
https://www.youtube.com/watch?v=RKNEdojrsMo

אתרים
https://en.wikipedia.org/wiki/Mao_Zedong

https://en.wikipedia.org/wiki/Four_Pests_Campaign

https://en.wikipedia.org/wiki/Great_Leap_Forward

https://scottmanning.com/content/the-causes-of-starvation-during-the-great-leap-forward/

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-21313-00.html