וול סטריט הפכה למקום הכי מעניין - ואז הגיע המפולת הגדולה

בפרק הקודם התמקדנו בהשתלשלות האירועים שהובילה להקמת הבנק הפדרלי של ארצות הברית ב-1913. הבנק הפדרלי נועד לשמור על המערכת הפיננסית של ארה"ב. אם פספסתם, אני ממש ממליץ להתחיל ממנו מאחר ובו יש את היסודות לפרק הזה.

בואו נפרוט את התפקידים שקיבל הבנק הפדרלי. הוא מפקח על הבנקים וקובע כמה רזרבה הם צריכים להחזיק. מאחר שהבנקים מחזיקים רק חלק מהכסף אצלם הבנק הפדרלי אמור להלוות להם כסף מזומן בשעה של ריצה אל הבנקים, זה נקרא the lender of the last resort. בנוסף הבנק הפדרלי  קובע את שיעור הריבית במשק הוא עושה את זה על מנת לאזן את המשק, להמריץ אותו בתקופות של שפל ולהרגיע אותו בתקופות גאות.

אז נתחיל בדרישות הרזרבה. דרישת הרזרבה קובעת את כמות הכסף שבנק נדרש להחזיק כנגד הפיקדונות שלו. לדוגמא דרישה לרזרבה מינמאלית של 10% אומרת שהבנק נדרש להחזיק עשרה שקלים על כל מאה שקלים של פיקדונות שיש אצלו, את שאר 90 השקלים הוא יכול להלוות בריבית. בעזרת קביעת הרזרבה ניתן להשפיע על יציבות המערכת הבנקאית, רזרבה גבוהה אומרת שבעת ריצה אל הבנקים יהיה לבנק יותר כסף לחלק למושכים. בנוסף בעזרת הרזרבה ניתן לשלוט בכמות אמצעי התשלום במשק, זוכרים? בפרק הקודם דיברנו על כך שהבנקים בעזרת ההלוואות שהם נותנים מגדילים את כמות אמצעי תשלום במשק. אם יש רזרבה נמוכה, כלומר הבנק נדרש להחזיק כמות קטנה של מזומן כרזרבה כנגד ההלוואות שהוא נותן אז אפשר לתת יותר הלוואות. המשמעות של יותר הלוואות היא יותר אמצעי תשלום במשק, יותר כסף. 

כותרת ראשית

מורגן סטנלי בתחזית חיובית ל-SP 500 - יעלה ב-12%עד סוף 2025

גלובל | חיים בן הקון | 15:46

- כל הכותרות

הבנקים יורדים ב-1.3%; קדימהסטם עולה ב-11%, אנרג'יקס יורדת ב-7.5%

הממשל יקדם חקיקה בתחום הרכבים האוטונומיים? טסלה ומובילאיי קופצות

משבר חברות התעופה: איך הגענו למצב הזה ומה עושים עכשיו?

קודמה התוכנית להסדרת שטחי נמל חיפה

הרשות לני״ע תגביר פיקוח על שיווק השקעות אלטרנטיביות

פשרת בג"ץ: סבסוד מעונות לחרדים חייבי גיוס נמשך – לפחות עד פברואר

גל בר דעה מנכ"ל וואן זירו פורש מתפקידו

שעתם הרעה של הבנקים - שעתן הטובה של מניות הבנקים

אושרה התכנית להקמת קריית הממשלה בעכו

מג'יק מעלה תחזית לשנה כולה; ההכנסות ברבעון עלו על הצפי

ישרס: קפיצה ברווח מנדל"ן למגורים - 22.4 מיליון שקל; יציבות בהכנסות

הראל חתמה הסכם עם חברת ביטוח בינלאומית נוספת

בעקבות החלטת לאומי: מזרחי והפועלים פנו ליזמים; יגדילו נתח בשוק המשכ...

מניות לפי ענפים: האם הקרנות הענפיות מצליחות להתמודד עם המדדים?

הפערים בין חדשות 12 למתחרים גדולים, אבל מצטמצמים

קבוצת גאון מציגה עליה ברווח הנקי בעקבות איחוד פעילות חדשה

אלביט זכתה בחוזים בסך 335 מיליון דולר ממדינה באירופה

אנרג'יקס: ההכנסות עלו ב-38% ל-216 מ' שקל, ה-EBITDA צמח ב-25%

קוצרת את פירות ההתייעלות: גולף עברה לרווח של 11.5 מיליון שקל

רון אבידן מסיים את תפקידו כמנכ"ל אזורים ויעבור לעזריאלי

עוד תכניות

אחת ההחלטות של הבנק הפדרלי היתה להוריד את הרזרבה שהבנקים נדרשים להחזיק. רגע, עוד פעם, זה נשמע מוזר, להוריד? כלומר שיהיו פחות רזרבות? איך זה מייצב את המערכת בדיוק? טוב, בכל מקרה זה מה שהיה, הבנק הפדרלי הוריד את דרישת הרזרבה ואפשר לבנקים להלוות הרבה הרבה יותר כסף ללקוחות שלהם, מה שמאוד שימח את הבנקאים שיכלו להלוות הרבה יותר כסף ולקבל עליו ריבית ושימח את האזרחים שיכלו לקבל המון הלוואות. ואכן זה מה שקרה. המושג קנייה בתשלומים ובכלל קנה עכשיו שלם אח"כ חדר בשנות העשרים למיינסטרים לפני כן אשראי שימש לעסקים אבל בשנות העשרים אנשים קנו לראשונה בתשלומים ובהלוואות רכבים ומוצרים לבית. 

כל האשראי הזה הפך את שנות העשרים למה שאנחנו מכירים בשם שנות העשרים העליזות. 

להשמעת הפרק המלא בפודקאסט: 

שנות העשרים העליזות היו תקופה של אופוריה. החיים של האמריקאים השתנו. מכוניות שנקנו באשראי החלו לשטוף את הארץ. חקלאים שלא הייתה להם צנרת בבית או חיבור לחשמל יכלו להרשות לעצמם מכוניות והיא הפכה לכלי עבודה ומסחר חיוני עבורם. גם התשתיות השתפרו, הרבה יותר ערים חוברו לחשמל ובתים חוברו לטלפונים. ההמצאות שינו את המציאות היום יומית. הרדיו עשה מהפכה והפך למדורת השבט בכל בית אמריקאי עם מאות תחנות רדיו חדשות שצצו ברחבי המדינה. הקולנוע הפך משחור לבן לצבעוני וגם מאילם למדבר. המצאות כמו מכונת הכביסה ושלל מוצרים לבית הפכו את החיים לקלים יותר. מטוסים החלו לחצות את הארץ והאוקיינוסים וטייסים אמיצים הפכו לגיבורי תרבות. 

ב-1920 ארה"ב הפכה לראשונה לעירונית, לראשונה רוב אזרחיה גרו בעיר ולא בכפר. ובעיר החיים היו תוססים. אנשים יצאו לבלות, רקדו ויצאו לראות סרטים בקולנוע. במרכזי הערים אורות הניאון משכו קונים לחניות הכלבו ואנשים קנו בהם בגדים ואפילו מותגים כמו שמלות ובשמים של המותג שאנל הצרפתי.

התעשייה האמריקאית פרחה. ארה"ב ייצרה שמונים וחמישה אחוזים מהמכוניות בעולם, וכמעט חמישים אחוזים מכל המוצרים התעשייתיים בעולם יוצרו בארה"ב. האופטימיות היתה בשיאה, אנשים החלו להאמין שהעולם השתנה ומעכשיו והלאה לא היו עוד תקופות שפל אלא רק צמיחה עקבית עד אינסוף. 

בנוסף לדרישות הרזרבה, הבנק הפדרלי גם שלט בריבית במשק. בשנים 1920-1921 חוותה ארה"ב תקופת מיתון קצרה, הבנק הפדרלי הוריד את הריבית כדי להמריץ את המשק והשאיר אותה נמוכה לאורך כל שנות העשרים. האופטימיות הזו של שנות העשרים בשילוב עם הריבית הנמוכה ושפע האשראי יצרה רעב לסיכון, בחיפוש אחר רווחים הציבור גילה את הבורסה האמריקאית את וול סטריט.

וול סטריט היתה עד שנות העשרים מקום שבו רק קבוצה קטנה של העשירים ביותר בארה"ב סחרו. הציבור הרחב גילה את הבורסה, במקרה, בעקבות מלחמת העולם הראשונה דרך אגרות חוב ממשלתיות שהונפקו למימון המלחמה, אנשים רבים החזיקו את איגרות חוב האלו. העובדה שאנשים החלו להכיר את המונח איגרת חוב ולהתעדכן במחירה על בסיס יום יומי ובנוסף לקבל ממנה תשלומי ריבית פעם בחצי שנה יצרה תרבות של השקעה. אגרות החוב הרגילו אותם לרעיון שיש דבר כזה שנקרא ניירות ערך שניתן לקנות ולמכור ולקבל מהם ריבית או דיבידנדים.

אנשים יכלו להתעדכן במחיר איגרת החוב שלהם בעזרת מכונות פסנוע שהוצבו במקומות מרכזיים. (פסנוע היה אמצעי תקשורת שבאמצעותו הועברו מחירי ניירות ערך על גבי קווי טלגרף.הפסנוע כלל סרט נייר שהורץ דרך מכונה, אשר הדפיסה עליו ראשי תיבות של שמות החברות ואחריהם מספרים המייצגים מידע לגבי מחירי עסקאות בניירות ערך ושערי המסחר. בטח ראיתם באיזה סרט ישן אנשים קוראים פסי נייר דקים וארוכים בחיפוש אחרי המניה שלהם).

לאחר שאנשים נחשפו לטכנולוגיה ולרעיון של החזקת ניירות ערך הדרך לרכישת מניות הייתה קצרה. ווול סטריט הפכה למקום הכי מעניין בארה"ב. הריבית הייתה נמוכה, והאשראי בשפע, ניתן היה לקבל הלוואה של עד 90% לרכישת מניות מהברוקר שלך, במינוף כל כך גבוה כל עלייה של אחוז מוכפלת לעשרה אחוזים על המזומן ששם המשקיע המניות רק עלו ועלו. אנשים שנכנסו בתחילת שנות העשרים והשקיעו במינוף גבוה הפכו לעשירים על הנייר, ככל שיותר אנשים נכנסו לבורסה כך נפתחו יותר סניפי ברוקרים ויותר מכונות פסנוע הופיעו ברחבי המדינה, בתחנות רכבת, בסלוני היופי, במועדוני הלילה ואפילו בספינות ששטו בלב הים.

בכל אלו הופיעו הפסנועים שאפשרו לאנשים להתעדכן במצב המניות בזמן אמת, עסקה שנעשתה בוול סטריט הגיעה בתוך דקות לפסנועים בכל רחבי ארה"ב. אנשים רבים לא קראו דוחות ואפילו לא ידעו מה עושה החברה שבה הם משקיעים. הם השקיעו בראשי תיבות הם היו מהמרים והם השקיעו במינוף גבוה. אם אתם רוכשים מניה בעזרת הלוואות של 90% מערכה אז ירידה של 10% במחיר המניה יגרום לכם לאבד את כל ההון שהשקעתם במניה. מצד שני אם המניה תעלה בעשרה אחוזים אתם תכפילו את הכסף, עכשיו תחשבו כמה כסף עשו אנשים שהשקיעו במינוף גבוה במשך עשור של עליות. הם יכלו להכפיל את כספם פי עשרות. ככל שהמחירים עלו יותר אנשים נישבו בחלום ההתעשרות המהירה, פנסיונרים, עקרות בית, צעירים ומבוגרים.

מאחר ששוק המניות היה קטן לפני שנות העשרים הוא גם היה לא מפוקח, לא היה צורך להגן על המשקיעים הקטנים בשוק מאחר וכמעט ולא היו כאלו. העובדה שהשוק היה פרוץ משכה גם משקיעים מסוג אחר, אנשים שניצלו את חוסר ההבנה של המשקיעים החדשים. רבים מהאמריקאים שניסו לראשונה את מזלם בשוק המניות היו חסרי השכלה כלכלית, הם היו מהמרים שניזנו בעיקר משמועות על מניות חמות וקנו מניות לפי המגמה בהן, משקיעים מתוחכמים ניצלו את זה והריצו מניות.

בשלב הזה כבר היה ברור לכולם שהשוק מנופח, ג'וזף קנדי, אביו של הנשיא קנדי, שעשה הון בשוק ההון של שנות ה-20 סיפר שהוא הבין שהזמן לצאת מהשוק הגיע כאשר מצחצח הנעלים שלו התחיל לתת לו טיפים על מניות ואגב זה בדיוק מה שהוא עשה. יותר מזה הוא ביצע שורט על השוק ולא רק שההון שלו ניצל ממה שעמד לקרות הוא גם הפך לאיש עשיר מאוד.

בכל אופן בתקופה שבו מצחצח הנעלים של קנדי הפך למשקיע כבר 40 אחוזים מכל ההלוואת שלקחו האמריקאים היו הלוואת לצורך רכישת מניות. בפד כבר הבינו מה קורה, מה עושה עודף האשראי והריבית הנמוכה לשוק. הם החליטו לנסות להוציא את האוויר מהבועה בזהירות. בסוף שנת 1928 החל הבנק בפעולות לצמצום האשראי למשק והעלאת הריבית בהדרגה. הבעיה הייתה שכבר לא הייתה דרך חזרה. הבורסה הפכה למשחק כיסאות מוזיקליים, אנשים העבירו ביניהם מניות במחירים מנופחים שנקנו בהלוואת של 90% משווי המניות. כל אחד מכר במחיר גבוהה ממה שקנה לפראייר אחר שקיווה לעשות את אותו הדבר. לא הייתה דרך קלה להוציא את האוויר מהבועה - וול סטריט הפכה למשחק כיסאות מוזיקליים והשאלה הייתה רק מתי המוזיקה תיפסק.

יום רביעי העשרים ושלושה באוקטובר 1929 התחיל כמו יום רגיל. אבל, לקראת סוף יום המסחר, ממש בשעה האחרונה התחילו ירידות משמעותיות במניות הרכב האמריקאיות. אף אחד לא יודע למה זה קרה אבל התנועה החדה הזו ערערה את הביטחון של המשקיעים. למחרת ביום חמישי ה-24 באוקטובר הקריסה הגדולה החלה. עם פתיחת המסחר התרסק השוק באחד עשר אחוזים. נראה היה פתאום שהקונים נעלמו, אנשים רבים רצו למכור מניות. אבל, היו הרבה פחות קונים ממוכרים והמחירים התחילו לרדת ולרדת, עשרות אלפי אנשים החלו לזרום אל הבורסה ברחוב וול סטריט לנסות להבין מה קרה? למה המחירים יורדים כל כך? היו כל כך הרבה אנשים שהם מילאו את הרחובות מברודווי עד לנהר.

400 שוטרים הגיעו להרגיע את הרוחות. היה חשש אמיתי ממהומות, מפריצה של ההמון אל הבורסה ושפיכות דמים. מחוץ למבנה ניתן היה לשמוע את הצעקות וההמולה שהתנהלה בפנים כשסוחרים מנסים להיפטר מהמניות שברשותם כמעט בכל מחיר. הבנקאים הגדולים של ארה"ב ניסו להחזיר את האמון לציבור. מנהלי הבנקים הגדולים נפגשו ביניהם באופן בהול על מנת למנוע את הקטסטרופה. התרסקויות רגעיות של השוק קרו כבר פעמיים במהלך 1929 בחודש מרץ ובחודש מאי בעקבות החשש מהאטה בשוק והצמצום של הפד באשראי ועליית הריבית. אבל אחרי ההתרסקויות הריגעיות האלו השוק חזר לעלות ושבר שיאים. הבנקאים קיוו שכך יהיה גם הפעם והם ארגנו סכום של 250 מיליון דולר (סכום שווה ערך לארבעה מיליארד דולר של היום) שישמש אותם לרכישת מניות בשוק ובכך יחזירו אמון המשקיעים וייצבו את השוק.

צריך לזכור שלבנקאים היה אינטרס שהעליות ימשכו, הם נתנו את האשראי ששימש לרכישת המניות התרסקות של השוק תגרום לרבים לא להחזיר את ההלוואות האלו. בסוף היום כבר היה נראה שהתוכנית עזרה, הבנקאים קנו מניות של חברות גדולות כמו אמריקן סטיל, פורד ועוד חברות מובילות. הבורסה מחקה חלק גדול מהירידות ויום המסחר הסתיים בירידה של שישה אחוזים בלבד.

ועדיין היה מדובר ביום הגרוע בתולדות הבורסה וגם בשיא במספר המניות שנסחרו בו. 13 מיליון מניות עברו ידיים (אגב, היום מספר מניות כזה נסחר בוול סטריט בממוצע בפחות מ 2 דקות אבל ב-1929 כאשר עסקאות נרשמו ביד בספרים ושודרו במכשירי הפסנוע לכל ארה"ב זה היה מספר שיא. למכשיר הפסנוע הייתה מגבלה טכנולוגית שהגבילה אותו למאתיים שמונים וחמש מילים בדקה, באותו היום היו כל כך הרבה עסקאות שהמכונות המשיכו לשדר עסקאות 4 שעות אחרי סגירת המסחר ולמעשה המידע היה כבר לא רלוונטי. פקידי הבורסה נשארו עד הבוקר בניסיון לסיים לרשום את כל העסקאות שבוצעו על מנת שהבורסה תוכל להיפתח בבוקר שלמחרת.

למחרת נראה היה שהתערבות הבנקאים עזרה, ביום שישי ה25 לאוקטובר הבורסה נסחרה ביציבות, כך גם ביום שבת שאחריו. הסכנה חלפה. בכותרות העיתונים נכתב "המשבר בשוק המניות עבר, וול-סטריט שרדה את היום הגרוע בהיסטוריה". אבל הם טעו.

במהלך הימים האלו אנשים רבים החלו לקבל שיחת טלפון מהברוקר שלהם, הברוקרים ביקשו מאנשים שלוו כסף לצורך רכישת מניות להוסיף עוד כסף לחשבון או שהמניות ימכרו. אני אסביר איך זה עובד, לדוגמא אדם קנה מניות בשווי 1000 דולר במינוף גבוה והוא נדרש לשים רק 10% מהכסף במזומן. כלומר הוא לקח לצורך כך הלוואה של 900 דולרים והפקיד רק 100 דולרים במזומן. אם מחיר המניות ירד בעשרה אחוזים למעשה ההון שלו נמחק לחלוטין. הברוקר לא מוכן לקחת את הסיכון שהמניה תרד עוד ומבקש ממנו שישים עוד מזומן על מנת להחזיר את יחס המינוף ל10% מזומן ו90% הלוואה.

הרבה אנשים ברחבי ארה"ב קיבלו את השיחה הזו, לרבים מהם לא היה עוד כסף לשים ולכן הם פשוט ביקשו מהברוקר למכור את המניות. לאחר הסופ"ש ביום שני ה-28 לאוקטובר 1929 בבורסה בוול-סטריט לא היה ניתן לשמוע את הפעמון שהכריז על פתיחת המסחר. כל מה שהיה ניתן לשמוע הוא את צעקות הסוחרים "מכור, מכור" המדד צלל בכמעט שלושה עשר אחוזים ושבר שוב שיאים בירידה הגדולה ביותר ובכמות המניות שנמכרה. ככל שמחירי המניות צללו, כך יותר אנשים ברחבי ארה"ב קיבלו טלפון בהול מהברוקר שלהם שביקש עוד מזומן או שהמניות ימכרו ורבים בחרו למכור. זה היה כדור שלג שצבר תאוצה. יום שני ה-28 לאוקטובר 1929 ידוע בתור יום שני השחור black monday למחרת היה גם יום שלישי השחור עם ירידות בסדר גודל זהה. בסה"כ בפחות משבוע התרסקה הבורסה בוול סטריט בארבעים אחוזים. רוב המשקיעים רכשו את המניות שלהם באשראי הזול של שנות ה20 העליזות, האנשים האלו הפסידו את כל מה שהיה להם ונכנסו לחובות עצומים. עשירים הפכו ברגע לפושטי רגל, צעירים נכנסו לחובות כבדים, פנסיונרים הפסידו חסכונות של חיים שלמים. 

לאחר השבוע הזה באוקטובר, השוק חזר לעלות באיטיות במשך שנה. אבל, אז בסוף שנת 1930 הוא חזר לרדת עד  לשפל של מינוס 90% מהשיא של אוקטובר 29, לקח לשוק המניות עשרים וחמש שנים לחזור לרמות שהוא היה בהם ערב ההתרסקות.

זה ממש מזכיר משבר אחר - משבר הסאב פריים. בשנת אלפיים ערב התפוצצות בועת הדוט קום הריבית בארה"ב עמדה על שישה וחצי אחוזים. התפוצצות בועת הדוט קום ואסון התאומים שנה לאחר מכן, יצרו האטה במשק האמריקאי ועל מנת להמריץ את השוק הפד הוריד את הריבית לריבית הנמוכה ביותר שהיתה בחמישים השנים שקדמו להחלטה, ריבית של אחוז אחד. במשך כמה שנים התנהל המשק האמריקאי עם ריבית של אחוז כאשר האינפלציה עצמה הייתה גבוהה יותר. כלומר יכולת לקחת הלוואה ולהחזיר בסופו של דבר פחות כסף במונחים ריאליים. הריבית הנמוכה כל כך אפשרה לאנשים ללוות סכומי כסף גדולים ולשלם תשלומים חודשיים נמוכים מאוד. הכסף הקל החל שוב לנפח את השוק והפעם היה מדובר בשוק הנדלן. אנשים קנו בתים עם תשלום התחלתי מגוחך של 5% מערך הבית כל עלייה של מחירי הבתים באחוזים בודדים העלתה את הרווח שלהם בעשרות אחוזים. בהמשך כבר לא נדרש תשלום ראשוני כלל. רק תשלומים חודשיים. ההלוואות נפרסו לשנים רבות והתשלומים החודשיים נמוכים מאוד בגלל שהריבית הייתה כל כך נמוכה. מחירי הבתים החלו לעלות במהירות ממומנים על ידי הלוואות עצומות, ככל שהמחירים עלו הצטרפו עוד אנשים לחגיגה. אנשים לא קנו רק את הבית שלהם הם קנו שניים, שלושה וארבעה בתים את חלקם השכירו וגם אם לא הצליחו להשכיר הם בנו על לקנות היום ולמכור מחר במחיר גבוה יותר. 

מהצד השני של המשוואה - היו גם משקיעים אחרים משקיעים סולידיים המשקיעים באיגרות חוב. אלו ראו כיצד הריבית שהם מקבלים על אגרות חוב שלהם צונחת וההון שלהם נשחק בעקבות האינפלציה גם הם חיפשו תשואה עודפת והסכימו לקחת קצת יותר סיכון. באמצע עמדו להם בנקאי השקעות שראו את הפוטנציאל לחבר בין שתי הקבוצות. מה שהם עשו היה לקחת משכנתאות שניתנו ללווים לצורך רכישת בתים ולמכור אותם כאג"ח למשקיעים, על מנת להוריד את הסיכון מנפילת לווה בודד הבנקאים לקחו כמות גדולה של משכנתאות וארזו אותן ביחד. כך משקיע בודד לא חשוף לנפילה של לווה בודד. אבל הבנקאים בשיטה הזו עשו על הדרך עוד משהו. הם הפרידו בין האדם שנותן את המשכנתא לבין האדם שלוקח עליו את הסיכון שהמשכנתא לא תשולם. זה גרם לכך שסוכני המשכנתאות התאמצו למצוא אנשים שיקחו משכנתא בלי שום קשר לכמה כסף יש להם ומה ההכנסה שלהם. לא ממש היה אכפת להם אם הם יצליחו או לא לעמוד בהחזרי המשכנתא. הרי הכסף לא היה שלהם. אנשים ללא עבודה ללא הון קנו בתים כמו איילי נדלן. כשערך הבית עלה הם הלכו לסוכן המשכנתאות וביקשו ממנו עוד כסף על חשבון עליית הערך. הבתים הפכו למכשירי כספומט שאפשרו לאנשים לקבל עוד ועוד הלוואות.

בשנת 2005 נבנו בארה"ב פי שנים יותר בתים חדשים מאשר מהממוצע של שנות ה-90 וזה בכדי לענות על הרעב של משקיעי הנדלן לבתים. כולם היו מרוצים. המחירים עלו כי המון כסף נשפך על משקיעי הנדלן בריביות נמוכות. אלו שהשקיעו בנדלן היו גאונים פיננסים שהתעשרו בזכות התעוזה שלהם. סוכני המשכנתאות קיבלו בונוסים שמנים על כל משכנתא שהחתימו והמשקיעים בשוק ההון קיבלו מכשיר פיננסי מגובה בנכס יציב כמו נדלן שנותן ריבית טובה יותר מאג"ח רגיל. עד שבפד התחילו לדאוג מהנזק שעושה הכסף הקל לשוק והחליטו לנסות להוציא בזהירות את האוויר מהבועה… נשמע מוכר נכון? הסוף ידוע - מפולת.  

בפד העלו בטווח זמן קצר יחסית את הריבית מאחוז אחד למעל לחמישה אחוזים לשנה. המשכנתאות שניתנו לאנשים היו ברובן הלוואות בריבית משתנה. ההחזר החודשי על ההלוואות האלו היה תלוי מאוד בריבית. כשהריבית עלתה, ההחזרים החודשיים של הלווים עלו פי שניים, שלושה ואף פי ארבעה. לווים רבים שהיו ממילא חסרי הכנסה לא יכלו לעמוד בתשלומים ההולכים וגדלים והפסיקו לשלם. ככל שהריבית עלתה האפשרות לקחת משכנתא גדולה הפכה פחות אטרקטיבית וגם הרעב לסיכון ירד ופחות כסף הגיע לשוק המשכנתאות. המחירים החלו לרדת וככל שהם ירדו יותר אנשים ניסו להיפטר מהנכסים שלהם וגרמו למחירים לרדת אפילו עוד יותר. העובדה שבשנות הגאות נבנו בתים רבים יותר ממה שבאמת דרש השוק בעקבות הביקוש המלאכותי. גרם למחירים לצנוח אפילו יותר. בתוך זמן קצר מחירי הבתים נחתכו בשלושים ושלושה אחוזים. האג"חים מגובי המשכנתאות התרסקו בעקבות לווים שלא שילמו את המשכנתא שלהם. בנקים ומוסדות פיננסים נפגעו כי הם החזיקו אגחים או משכנתאות והחל מיתון בארה"ב.

OK אז למה סיפרתי לכם על 2008? 
התחלנו בזה שהסיפורים דומים וזה נכון. ריביות נמוכות ושפע אשראי שלחו משקיעים לסיכון העלאת הריבית פוצצה את הבועה, ממש דומה. אבל ב-2008 השפל היה קצרצר ורגוע יחסית לשפל הגדול. 10 אחוזי אבטלה בפיק ומיתון שנמשך כשנה וחצי. זה לא קרוב למה שקרה בשפל הגדול. מה היה ההבדל?  על כך בפרק הבא

הערה לסיום - הסיפור של ההתרסקות של וול סטריט ומשבר הסאב פריים הוא מעניין מאוד ויש בו גם עניין של השקפה. אפשר להסתכל על זה כסיפור על כשל השוק החופשי וכל מה שרע בקפיטליזם. סיפור על בנקאים תאווי בצע שמנפחים בועות כלכליות והורסים את חייהם של הציבור ושאפשר להסתכל על זה כעל כישלון הניסיון של קובעי מדיניות להמריץ או למתן את השוק כשעל הדרך הם מנפחים בועות ומפוצצים אותן. בפרק הבא נמשיך עם עוד טעויות שעשה הפד במהלך המשבר עצמו והרבה לקחים שנלמדו בעקבותיו. 

מקורות

מאמרים:

Cecchetti, Stephen G. "Crisis and responses: The Federal Reserve in the early stages of the financial crisis." Journal of Economic Perspectives 23.1 (2009): 51-75

סרטים דוקומנטריים:

1929 Stock Market Crash and the Great Depression -  BBC documentary
https://www.youtube.com/watch?v=qlSxPouPCIM

ספרים:
Rothbard, Murray Newton. America's great depression. Ludwig von Mises Institute, 1972.

Friedman, Milton, and Anna Jacobson Schwartz. The Great Contraction, 1929-1933: New Edition. Princeton University Press, 2012.

אתרים:
https://www.federalreservehistory.org/essays/great_depression

https://en.wikipedia.org/wiki/Causes_of_the_Great_Depression

https://www.thebalance.com/the-great-depression-of-1929-3306033

https://www.washingtonpost.com/archive/opinions/1987/10/25/the-jumpers-of-29/17defff9-f725-43b7-831b-7924ac0a1363/?noredirect=on&utm_term=.4228a76846c7

https://www.history.com/news/stock-market-crash-suicides-wall-street-1929-great-depression

https://en.wikipedia.org/wiki/Wall_Street_Crash_of_1929

https://www.businessinsider.com/how-to-spot-stock-market-bubbles-2017-10

https://courses.lumenlearning.com/ushistory2ay/chapter/the-origins-of-the-great-depression-2/