רואים את האור בקצה המנהרה: אלו דברים למדנו מהקורונה?

אם לא תהיה הפתעה בלתי צפויה בדמות וריאנט או מוטציה יוצאי דופן, נראה שהחלק הרפואי של משבר הקורונה בישראל נמצא בישורת האחרונה שלו. אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה ואפילו מלאי אמונה בכך שהפעם האור המתקרב הוא לא הרכבת שבאה ממול, אלא החזרה המסתמנת לשגרה שכל כך התגעגענו אליה.

גם אם הקורונה תלווה אותנו עוד שנים, כולל הצורך להתחסן מדי שנה, הרי שלפחות נעבור ממצב בו אנו בעיקר מגיבים, למצב בו אנחנו יוזמים ומנהלים את המשבר. התפנית בפן הרפואי תאפשר לנו לחשוב באמת ולעומק על ההיבטים הכלכליים שחוללה הקורונה. המשק הישראלי נכנס למשבר הקורונה עם נתוני מאקרו מצוינים אבל לצד זה, ישראל הפכה למדינת אוברדראפט. תרבות הצריכה הפיננסית כללה ועודנה כוללת פעולות כמו הלוואה לכל מטרה שהכניסה משקי בית, אפילו ממעמד הביניים האמיד יותר, לחובות כבדים על חשבון תרבות פנאי מפותחת. באופן כללי ניתן לומר שהמאזן בין ה"כאן ועכשיו" לבין התכנון לטווח הארוך נטה בבירור לטובת הטווח הקצר.

קל להאשים את האופי הישראלי בתרבות האוברדראפט, אך להגנתו של הצרכן הישראלי חשוב לומר שהתרבות הזאת תודלקה באמצעות העדר חינוך פיננסי מספק מצד המדינה, כזה שמתחיל כבר בגיל בית הספר, לצד ארגונים עסקיים שעבורם הגדלת ההוצאות הצרכניות, גם על חשבון האוברדראפט, פרושה גידול משמעותי בהכנסות.

משקי הבית נכנסו למשבר הקורונה כאשר חלקם הגדול כבר נמצא "על הקצה" מבחינה כלכלית. התופעה הזאת העצימה את הפגיעה שהם חוו וקיצרה את אורך הרוח שלהם – הפיזי והמנטלי. בהיבט הפיננסי, הצרכן הישראלי, במידה רבה לא באשמתו, לא היה מוכן ל"מגה אירוע" כמו הקורונה.

אם יש משהו חיובי שנוכל לקחת איתנו הלאה מהמשבר הנוראי הזה, הרי שזה הרצון והיכולת של כולנו להביט ולתכנן לטווחים ארוכים. לנהל את משק הבית שלנו, גם מתוך הכרה בכך שהכנסות והוצאות אינם תמיד מיוצגים על ידי גרפים לינאריים קשיחים ושעל כולנו לתכנן ולנסות להתכונן גם ליום סגריר.

לצד הפסיביות שגילו חלק מהרגולטורים בעבר כלפי תרבות האוברדראפט הישראלית, חשוב לזכור שהרגולטור הישראלי ידע לייצר לאורך השנים מוצרי חיסכון רבים ומגוונים – קרן ההשתלמות, קופת גמל לפי תיקון 190 לפקודת מס הכנסה וקופת הגמל להשקעה הן המצאות ישראליות שמאפשרות לכולנו להנות מיתרונות מיסוי משמעותיים ומניהול חכם של החיסכון שלנו. לצידם עומדים גם כמובן התיקים המנוהלים, פוליסות החיסכון ואפילו הפק"מ הקלאסי. מגוון האפשרויות לחיסכון ארוך טווח הוא רחב ומקיף וכדאי לכולנו ללמוד, להכיר, להשתמש ובעיקר – "להחליף דיסקט", לאפסן את הטווח הקצר ולהתחיל לחשוב ולתכנן לטווח הארוך.

לצד כל אלה, חשוב להזכיר ולהעלות שוב את האתגר שצפוי לכולנו בגיל הפרישה. אתגר  שנשכח מעט בשנה האחרונה. איש אינו חושד בכך שהאתגר הזה נפתר מעצמו רק בגלל שהוא נדחק מסדר היום כתוצאה מהאתגרים היומיומיים שסיפק לנו הווירוס הזה.

אם נפשט את הדברים נוכל לומר בקצרה שמי שיסתמך בעת הפרישה רק על קצבאות מהמדינה ועל הקצבה החודשית שנובעת מהחיסכון הפנסיוני שלו, ייאלץ לחוות ירידה ברמת החיים בהגיעו לגיל הפרישה. הדרך להתמודד עם האתגר הזה היא לתכנן קדימה ולהשתמש במגוון הכלים הקיים. לצורך העניין, הפקדה חודשית לקופת גמל להשקעה עד גיל הפרישה יכולה להעניק לנו סכום הוני (או קצבה, אם נבחר בכך) לא מבוטל בגיל הפרישה. שמירה על קרנות ההשתלמות שלנו, למרות הפיתוי לפדות אותן כאשר הכסף כבר נזיל, תאפשר לנו לשמור על רמת החיים שלנו ואפילו לשדרג אותה בהגיענו לגיל השלישי שהפך להיות משמעותי מאוד וטומן בחובו תרבות פנאי ענפה שכולנו נרצה להנות ממנה.

מטעמה של המדינה, חשוב שהיא תיקח חלק פעיל בחינוך הפיננסי כבר מגילאים נמוכים. זה לא תפקידם של הבנקים, חברות האשראי ובתי ההשקעות. כל אלה יכולים ואף רצוי שייקחו בכך חלק, אבל על כיסא הנהג חייבת לשבת מדינת ישראל. בתי הספר צריכים להיות המוקד לפעילות הזאת – גם בצורת שיעורי העשרה לתלמידים וגם בצורת סדנאות העשרה ומתן כלי עבודה לניהול תקציב משפחתי להורים.

משבר הקורונה הוא כנראה משבר של פעם בעשרות שנים (וחשוב לזכור שגם המשברים שנרשמו ב 2000 ו 2008 היו משמעותיים מאוד), אבל החיים עצמם וכמובן שגם שוק ההון עצמו מלאים במהמורות. לפעמים כל ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא נקודת הראות והיכולת לתכנן קדימה. איש אינו יודע מתי יהיה המשבר הבא, אבל מי שידע לתכנן נכון ולהביט לטווח הארוך יגיע אליו מוכן יותר ופגיע פחות.

הכותב הוא סמנכ"ל בבית ההשקעות ילין לפידות

אין באמור לעיל כדי להוות תחליף ליעוץ/שיווק פנסיוני/שיווק השקעות בידי בעל רישיון עפ"י דין המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.