מהפרחת השממה לתשואה: הקיבוץ מעולם לא היה רווחי יותר

בשנת 1910 הסתכסכה קבוצה של 12 פועלים יהודים עם מעסיקם בחוות כנרת, והחליטה לצאת לעצמאות כלכלית. הם אימצו את רוח החלוציות והקימו קומונה על אדמות שקיבלו באזור הכפר אום-ג'וני שעל נהר הירדן. בשלב ראשון הם בנו שלושה צריפים רעועים, החלו לפתח את הקרקע ולעסוק בחקלאות. העבודה הייתה קשה, החום בלתי-נסבל ולא היו חסרות מחלות שפגעו בבריאותם – אבל גם נרשמו רווחים. הם קראו למקום "דגניה", ושנתיים אחר כך עברו דירה לגדות הכנרת שם הקימו את הקיבוץ הראשון.   קצת פחות ממאה שנה לאחר מכן, ב-2007, חברי הקיבוץ החליטו להפסיק את המודל השוויוני-שיתופי ועברו לחלק משכורות בצורה דיפרנציאלית בהתאם לתרומה של כל חבר קיבוץ. אבל זה רק קצה הקרחון.   לאט-לאט, מבלי ששמנו לב, את האוברול והמגפיים החליפו לפטופים וסמארטפונים, ואת הרפת והלול – מסכים עם גרפים. עוד ועוד קיבוצניקים, שתמיד היו מזוהים עם כלכלה שיתופית וסוציאליזם, הפכו לאנשי עסקים ולמומחים פיננסיים. הם מגייסים הון מקרנות השקעה, עושים אקזיטים ממפעלים, נהנים מעליית שווי הנדל"ן שברשותם, מנהלים תיקי נוסטרו ואפילו משקיעים במיזמים של קיבוצים אחרים.   כיום ישנם בישראל כ-275 קיבוצים. רק פחות מ-20% מהם עדיין שיתופיים. הקיבוצים עברו מהפכה כלכלית חיובית והפכו לגופים אמינים שחושבים קדימה לטווח הארוך. חלק מהחברות שהוקמו על ידי הקיבוצים אף הונפקו ומניותיהן נסחרות בבורסה של ת"א ובוול-סטריט – אלפי קילומטרים הרחק מחדר האוכל המשותף ומחדרי הילדים.   המציאו את עצמם מחדש בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, הקיבוצים בישראל נקלעו למשבר כלכלי חריף שגרר אחריו גם משבר דמוגרפי-חברתי פנימי. האינפלציה שהשתוללה בישראל הכתה בקיבוצים בעוצמה מפני שרובם היו בעלי חובות גבוהים ועם יכולות החזר נמוכות. בעשור שחלף מאז המשבר – במטרה לפתור את המצוקה הפיננסית – הבנקים וממשלת ישראל חתמו על הסדרי חוב מול הקיבוצים, שכללו מחיקת חובות וגיוסי-חוב חדשים בריביות נמוכות יותר.   לאחר היציאה מהמשבר, בשלהי המאה ה-20, חל שינוי בתפיסה של מרבית הקיבוצים – לא עוד פעילות לטובת הכלל, אלה שיפור איכות החיים של חברי הקיבוץ.   כדי לעמוד במשימה נולדו מודלים של קיבוצים לא-שוויוניים עם שכר דיפרנציאלי שמבוסס על התרומה של כל חבר קיבוץ, כפי שאנחנו מכירים משוק העבודה המודרני. הנדל"ן, בעיקר הדירות, הועברו לרשות חברי הקיבוץ עצמם, משכורות חיצוניות של החברים לא הועברו לקופת הקיבוץ ולבסוף גם הופרטו ענפי היצור של הקיבוץ ומניות חולקו לחברים.   הקיבוץ הפך מחברה שיתופית שוויונית לקהילה שאינה אחידה מבחינה כלכלית. רבים מהמאפיינים של הקיבוץ נשמרו אבל בכל הנוגע לרכוש וכסף, תפיסת העולם הסוציאליסטית הקיצונית הלכה והתרחקה.   אקזיטים של מיליארדים אם נסקור את הקיבוצים הרווחיים ביותר בישראל נגלה קיבוצים שפיתחו בעצמם ענפי תעשיה, בעיקר בתחום הפתרונות החקלאיים שעימם התמודדו, וחלקם רכשו פעילות אותה הם שכללו בקיבוץ. המוצר המפורסם ביותר הוא כמובן הטפטפות של קיבוץ חצרים. פתרון ההשקיה בעזרת טפטוף נבע מהצורך לגדל חקלאות בת-קיימא במדינה שסבלה ממחסור במים. כיום חברת "נטפים", יצרנית פתרונות ההשקיה, שולטת ב-30% משוק ההשקיה בטפטפות העולמי.   במהלך פעילותה הכניסה חברת נטפים השקעות מקיבוץ מגל וקיבוץ יפתח ואחר כך גם השקעה של קרן פרמירה. ב-2017 נמכרו 80% מנטפים לחברת אורביה המקסיקנית, שעוסקת בייצור צינורות פלסטיק, תמורת 1.5 מיליארד דולרים.   דוגמה נוספת הוא קיבוץ יזרעאל, שרכש בשנות ה-80 פעילות קצת לא-אופיינית: רובוטים לניקוי בריכות. אף אחד לא האמין שרכישת הפעילות הזו תהפוך את קיבוץ יזרעאל לאחד הקיבוצים העשירים בישראל ואת חברת "מיטרוניקס" למובילה עולמית בשוק הזה. ב-2004 מיטרוניקס הונפקה בבורסה וב-2012 הקיבוץ עמד בפני החלטה גורלית, האם למכור את החברה לענקית ציוד בריכות השחייה האמריקאית "הייוורד" תמורת 345 מיליון שקלים, מחיר גבוה ב-30% משווי המניה אז, אבל חברי הקיבוץ החליטו לוותר. בדיעבד, זאת הייתה החלטה עסקית נבונה מאוד.   מיטרוניקס רשמה ב-2020 הכנסות של 1.07 מיליארד שקלים, ורווח נקי של כ-168 מיליון ש'ל. שווי השוק שלה עומד כיום על כ-7.8 מיליארד שקלים; 56% מהחברה עדיין מוחזק בידי קיבוץ יזרעאל.   דוגמה נוספת להצלחה אפשר לראות בקיבוץ שדות-ים, בעל חברת משטחי הקוורץ "אבן קיסר". בסוף שנות ה-80 אבן קיסר החלה לקרום עור וגידים על חורבות מפעל לריצוף שהיה בשטח הקיבוץ. ב-2006 קרן ההשקעות טנא רכשה כ-22% מהחברה תמורת 25 מיליון דולר, וב-2012 אבן קיסר הונפקה בנאסד"ק. נכון להיום היא נסחרת לפי שווי של כחצי מיליארד דולרים. לא רע בשביל קיבוץ.   יש עוד דוגמאות רבות, גם להנפקות וגם לעסקאות פנימיות בין קיבוצים. קיבוץ משמר העמק רכש לאחרונה מידי קרן ההשקעות טנא רבע ממניות חברת ריקור של קיבוץ עין חרוד, תמורת כ-100 מיליון שקלים. חברת ריקור מתמחה במכשירים למדידת טמפרטורות לתהליכים תעשייתיים, תרמומטרים וחיישני טמפרטורות.   קיבוץ משמר העמק, עוד אחד מהקיבוצים העשירים בישראל, רכש לפני כשנתיים כ-25% ממניות חברת מוצרי ההשקיה ברמד מידי הקיבוצים עברון וסער. ב-2016 קיבוץ יטבתה רכש 10% מניות חברת האנרגיה המתחדשת דוראל ובשנה שעברה, לאחר הנפקת דוראל בבורסה, הקיבוץ מכר אותן ברווח של יותר מ-400%.   קיבוץ מודל 2.0 במבט לאחור נראה שחלק גדול מהקיבוצים בישראל עשו כברת דרך ארוכה מאז ימי חומה ומגדל. רבים מהם התגברו על מצב כלכלי קשה והצליחו לעודד צמיחה חדשה ושונה. בשנים האחרונות חלק מהקיבוצים נהנים מתנופה כלכלית ומהתחזקות משמעותית. ההתעוררות של הקיבוצים מושכת אליהם אוכלוסיות חדשות ומעלות את רמת החיים של התושבים.   הקיבוצים משנים את תדמיתם וממציאים את עצמם מחדש באמצעות השקעות, בעיקר בתחומי התעשייה וכעת אנחנו רואים גם מעבר לעולמות ההיי-טק. זה אמנם לא החזון של דור המייסדים, שלא העלו כנראה בדמיונם שחברי קיבוץ יעשו אקזיטים, אבל אין ספק שמדובר בחזון חדש שמקדם את הקיבוצים ואת המשק הישראלי קדימה.   הכותב הוא סמנכ"ל בבית ההשקעות ילין לפידות   אין באמור התחייבות להשגת תשואה כלשהי. אין בתשואות העבר כדי להבטיח תשואות דומות בעתיד. אין באמור לעיל כדי להוות תחליף ליעוץ/שיווק פנסיוני/שיווק השקעות בידי בעל רישיון עפ"י דין המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.