כל עוד הממשלה לא תפנה תקציבים לסייע לעסקים - הנגיד לא יוריד את הריבית

בנק ישראל החליט שלא לשנות את הריבית בחודש שעבר. התרחיש להחלטה בינואר, על פי הערכות הכלכלנים, הוא שונה לחלוטין. אבל  יכול להיות שתהיה הפתעה. בנק ישראל שידר ומשדר גם כעת שהוא לא מתכוון לקבל החלטות על הורדות ריבית עד שיהיה יותר ברור מה קורה עם האינפלציה. האינפלציה אומנם ירדה, אבל אינפלציית הליבה ירדה באופן פחות דרמטי ויש איומים חדשים על האינפלציה, גם האיום החות'י שמעלה את מחירי התובלה בכל העולם.

בהודעה של נגיד בנק ישראל, הפרופסור אמיר ירון, על השארת הריבית בשיעור של 4.75% היו שלושה דברים מעניינים שעשויים ללמד על הגורמים שמשפיעים על החלטת הנגיד.  ראשית, שצריך להכיר בעובדה שהאינפלציה עדיין לא נמצאת בתחום היעד. לפי ההערכה של מחלקת המחקר של בנק ישראל, עד סוף השנה הבאה האינפלציה צפויה לרדת לכ- 2.4%. זה בתוך תחום היעד של בנק ישראל, 1%–3%, אבל עדיין אינפלציה גבוהה יחסית. כלומר, בנק ישראל חושב שהאינפלציה עדיין "דביקה," ולא תמהר לרדת. מה שעוד מעניין, הוא שלדברי הנגיד האינפלציה יורדת דווקא בשוק "הלא סחירים" בזמן שהאינפלציה בשוק "הסחירים" נשארת תנודתית, ועם פוטנציאל לעלייה.

זה מעניין, כי כשמדברים על "סחירים" ו"לא סחירים" מתכוונים להפרדה בין מוצרים שהמחיר שלהם מושפע באופן משמעותי מהמחירים בחו"ל (סחירים), לעומת מוצרים שהמחירים שלהם נקבעים בארץ (לא סחירים). בגדול, זאת הפרדה בין מוצרים שיש להם מתחרים שמיובאים מחו"ל, לבין מוצרים שאין להם מתחרים כאלו. זה אומר שסחורות הן בדרך כלל סחירות, לעומת ענפי השירותים שהם בדרך כלל לא סחירים.

ריבית בנק ישראל מכוונת קודם כל להשפיע על שוק הלא סחירים. כי האינפלציה בשוק הלא הסחירים מושפעת בעיקר מגורמים מקומיים, ובראשם השכר. כשהנגיד אומר שהאינפלציה בשוק הלא סחירים היא בהתאם לציפיות של בנק ישראל, הוא בעצם אומר שהריבית עובדת. כשהוא אומר שבשוק הסחירים יש עדיין תנודתיות, הוא אומר שהחשש שלו הוא מקפיצה בשער הדולר שתייצר אינפלציה של מחירי ייבוא, ויכולה לייצר מחזור חדש של עלייה באינפלציה.

או במילים אחרות, הנגיד אומר שהריבית הגבוהה משיגה את המטרות שלה, והיא משפיעה על החלק הכי דביק של האינפלציה. זה אומר שלדעת הוועדה המוניטרית, אם ימשיכו עוד קצת עם הריבית הגבוהה, אפשר יהיה להביא את המשק בחזרה לאינפלציה "סבירה." בנוסף, הריבית הגבוהה מספקת כרית הגנה נגד החלשות של הש"ח, שזה חשוב בתקופה שבה הריבית על הדולר הולכת להישאר גבוהה למשך עוד תקופה לא קצרה.

שנית, הנגיד מודע ללחצים שקיימים מצד גורמים עסקיים ופוליטיים להורדת ריבית. הריבית הגבוהה מאיטה את הפעילות במשק בתקופה שבה הפעילות יורדת בכל מקרה בגלל המלחמה, והורדת ריבית יכולה הייתה, לפחות לכאורה, לסייע בזה. אלא שלדעת בנק ישראל, נראה שהפעילות במשק מתאוששת גם בלי שינויים בריבית. בנוסף, ההיחלשות של הש"ח בשנה האחרונה מסייעת לחברות שמייצאות ופוגעת בייבוא, וגם זה אמור לסייע ליצרנים מקומיים.

אז במוקם להוריד ריבית, בנק ישראל מעדיף לפעול דרך הבנקים למתן הקלות נקודתיות למי שהכי נפגעים מהמשבר. כלומר, לא להוריד את הריבית, אבל לפעול דרך הבנקים כדי לתת ריביות נמוכות לעסקים ולמשקי בית שנפגעו. זה כולל הקלות במשכנתה למשקי בית שפונו מביתם ולחיילים שגויסו בצו 8, וזה כולל גם מתן הלוואות בתנאים נוחים יחסית לעסקים קטנים.

אלא שלפחות במה שנוגע להלוואות לעסקים קטנים, הריבית שבה הם מקבלים את הסיוע היא עדיין גבוהה יחסית. בתחום הזה בנק ישראל יכול היה דווקא לעשות קצת יותר, אם הוא היה לוחץ את הבנקים לתת תנאים נוחים יותר. הבנקים יכולים לעשות את זה בגלל שהם לא העלו את הריבית על פיקדונות העו"ש כשריבית בנק ישראל עלתה, כך שיש להם מרווח נוסף לסייע לעסקים קטנים.

אבל הבעיה המרכזית בתחום האשראי הוא חברות הנדל"ן, ושם הריבית הגבוהה מהווה בעיה משמעותית. בתחום הנדל"ן גם החברות וגם רוכשי הנדל"ן ממונפים מאוד, והריבית הנמוכה שנמשכה עד 2022 הובילה לכך שהם ממונפים יותר מתמיד. הסיכון לפשיטות רגל בענף הנדל"ן הוא משמעותי מאוד, ולמרות שבנק ישראל מודע לכך, לא נראה שיש לו כרגע מה להציע.

מה שמוביל לנקודה השלישית: 2 מתוך 13 פסקאות התוכן בנאום של נגיד בנק ישראל הוקדשו לפעילות של הממשלה. כלומר, כ-15% מהנאום הוקדשו למה הממשלה צריכה לעשות, ולא למה בנק ישראל יכול לעשות. הנגיד מצפה מהממשלה להציג תוכנית לטווח בינוני, שבה הממשלה תראה שהיא מודעת לכך שההוצאות שלה יעלו מאוד בטווח הקצר בשל המלחמה, ושיש הוצאות ביטחוניות שיעלו גם בטווח הארוך.

זה אומר שהממשלה צריכה להראות כבר עכשיו איך היא מתמודדת עם העלויות הנוספות האלו. לדעת הנגיד, כל זמן שהיא לא עושה את זה, הסיכון לאינפלציה עולה, והסיכון לכך שהריביות על הלוואות שהממשלה משלמת יעלו, ולא חשוב מה יעשה בנק ישראל. בינתיים לפחות, הממשלה עוד לא עושה את זה. התקציב שעבר ל- 2023 הראה שלפחות בינתיים, הממשלה מתכוונת לממן את הוצאות הממשלה בעזרת הגדלת חוב, לא באמצעות קיצוצים. את ההחלטות לגבי 2024, היא דוחה להמשך. כל עוד הממשלה לא עושה את זה, לבנק ישראל יהיה קשה יותר להוריד ריבית. או במילים אחרות: נגיד בנק ישראל אומר שכל עוד הממשלה לא מפנה תקציבים לסייע לעסקים, גם לו הרבה יותר קשה לעשות את זה.

ד"ר אביחי שניר
המחלקה לכלכלה, אוניברסיטת בר-אילן