השקעה פאסיבית בקרן הפנסיה - מה זה ומה היתרונות?

באיחור מסוים, החליטה רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון, לחייב את כל קרנות הפנסיה בישראל לספק לחוסכים שלהן את האפשרות לחסוך לפנסיה באמצעות השקעה פאסיבית - כלומר, בניהול שבו החוסכים מגדירים היכן הרכיב המנייתי בקרן הפנסיה יושקע, ומשם זה יבוצע בצורת 'שגר ושכח'. חברת הניהול לא תבצע שינויים על פי דעתה ודעת ההנהלה שלה, אלא על פי אותו מדד פאסיבי שאחריו התיק עוקב. ההחלטה לפתוח את המסלולים הפאסיבים בקרנות הפנסיה התקבלה לפני כשנה (להרחבה), והחל מחודש ינואר האחרון קרנות הפנסיה פתחו את המסלולים הללו. צריך לומר - ההפקדות למסלולים הפאסיביים קטנה בינתיים יחסית למסלולים האקטיביים. אבל המגמה של מעבר להשקעה פאסיבית תופס תאוצה בעולם והוא מגיע גם לישראל (עובדה שהוא הגיע גם לקרנות הפנסיה). בחודש פברואר הופקדו למסלולים הפאסיביים בקרנות הפנסיה כ-800 מיליון שקל מתוך כ-5.5 מיליארד שנכנסים לקרנות מדי חודש, כ-14.5%. בחודש ינואר היה מדובר על 520 מיליון. אחוזים יפים מאוד בהתחשב בכך שמדובר במסלול חדש שהתחיל מאפס רק עכשיו (וכזה שאין למנהלי הכספים עניין שהחוסכים יעברו אליו, כי דמי הניהול מופחתים משמעותית). מה הרעיון שעומד מאחורי צורת ההשקעה הזו ומה היתרון בהשקעה בצורה כזו?

היתרונות:
היתרון הראשון והברור הוא דמי ניהול - כאשר אתם משקיעים בצורה אקטיבית, חברת הניהול גובה דמי ניהול גבוהים יותר, וזאת לאור העובדה הפשוטה שצריך מנהלי תיקים, צריך יועצי השקעות, אנליסטים ומנתחים, שינסו לנתח את החברות השונות, להחליט במי כדאי להשקיע ואיזה נתח מהתיק, שייסעו להכיר את החברות ולהתרשם בצורה בלתי אמצעית, ועוד. בקיצור, יש עבודה בניהול של תיק השקעות אקטיבי. בנוסף, צריך לקנות ולמכור את המניות, ויש לכך עלויות שמתגלגלות אל החוסך. מנגד - תיק השקעות פאסיבי כשמו כן הוא, הניהול בו מינימאלי. אין הרבה פעולות קנייה ומכירה של מניות בתיקים הללו, לא מתבצעות אנליזות על המניות השונות והשינויים מתבצעים רק על פי השינויים שקורים במדדים עצמם. דמי הניהול שנמוכים בחצי אחוז, נשמעים אולי כמו שיפור קטן מאוד, אבל האמת היא שזה מייצר הבדל של עשרות אחוזים בתשואה לאורך שנים (הנה כאן הסבר על כמה דמי הניהול הגבוהים בקרנות אקטיביות פוגעים בתשואות).

יתרון נוסף הוא ודאות. כאשר אתם חוסכים אצל מנהל השקעות שמחליט היכן להשקיע בהתאם להחלטות של ועדת השקעות, אתם לא באמת יודעים במה הוא משקיע. החברה כמובן רוצה להשיג לכם תשואה טובה, אבל אתם לא יודעים כמה הימור היא מוכנה לקחת, האם היא משקיעה בחברות טובות או אולי מנסה למקסם תשואה באמצעות הימור מסוים על חברות חלום. אתם גם לא יכולים לעקוב אחרי התיק בצורה מוחלטת. יש רק את ההגדרה הכללית 'הקרן תשקיע על פי מדיניות הקרן ובהתאם להחלטת ועדת ההשקעות'. מה זה אומר? זו קופסה שחורה. בניגוד לכך, כשאתם משקיעים בצורה פאסיבית במדד, אתם יודעים בדיוק מה קרה לכסף - אתם מקבלים את העלייה/ ירידה במדד (בניכוי פערי עקיבה מינימאליים). 

חסרונות:
ובכל זאת, יש גם חסרונות - אם אתם משקיעים בצורה פאסיבית אין חברה מנהלת שאמורה לדעת מראש על הנפילה המתקרבת ו'להציל' אתכם מהנפילה שמגיעה. מצד שני - משקיעים פסיביים יגידו לכם שגם כך בתי ההשקעות וגם המנהלים הגדולים בעולם, לא יודעים לחזות ולצפות נפילות או עליות בשווקים, ושרק הניסיון הזה לתזמן את השוק מביא לאובדן תשואה מאוד משמעותי למשקיעים. אז האם זה בכלל חיסרון? לא בטוח. מעבר לכך - אתם תמיד יכולים בעצמכם לתת הוראה לחברת הפנסיה להזיז את הכספים ממסלול אחד לאחר, כך שאת השליטה על היכולת הזו לא באמת איבדתם.

מה ההיגיון להשקיע בצורה פסיבית?
הרבה אנשים מחפשים את ה'אקשן' בשוק ההון - מניות שעשויות לזנק בעשרות ומאות אחוזים, רודפים אחרי הטרנד התורן: מניות מם שמזנקות (ואז נופלות), סקטורים כמו קנאביס, שוק הקריפטו, מניית ההייטק הבאה שתזנק, ובקיצור - מחפשים את הדרך המהירה לעשות כסף ולהתעשר. אבל אם תשאלו את המשקיעים הגדולים - כמו וורן באפט או ג'ון בוגל, הם יגידו לכם שהפרמטר העיקרי לתשואה טובה זה ממש לא באיזו מניה השקעתם, אלא בעיקר - כמה זמן. באפט אמר שזמן ההשקעות המועדף עלינו הוא 'לנצח', כלומר לקנות מניות לעשות שנים קדימה. לרוב הציבור, שלא מתכנן להשקיע את הזמן בקריאה וניתוח של חברות ודוחות כספיים הוא ממליץ לשים את הכסף על המדד הרחב ביותר (לדעתו ה-S&P500 שעוקב אחרי 500 המניות הגדולות בארה"ב עושה את העבודה) ו'ללכת לישון'. 

באפט עקבי עם הטענה שכדאי להשקיע במדדים ולא במנהל ספציפי כבר שנים רבות. זה כמובן הרגיז מאוד את מנהלי קרנות הגידור, המנהלים החזקים של שוק ההון בוול סטריט שקונים ומוכרים מניות באופן אקטיבי במטרה מוצהרת להשיא תשואה גבוהה יותר ו'לנצח את המדדים'. הטיעון של 'תחזיקו את המדד, תשקיעו בצורה פאסיבית ולא אקטיבית, בעצם שומט את הקרקע מתחת לכל מנהלי ההשקעות המקצועיים - מדוע להשקיע אצלם ולשלם דמי ניהול גבוהים אם המדד עושה עבודה יותר טובה? באפט גם ניצח את קרן הגידור היוקרתית קרן פרוטוג'ה מניו יורק, בהימור ל-10 שנים, מי ישיג תשואה טובה יותר - המדד ניצח את קרן הגידור ובגדול, למרות שממש מיד התחלת ההתמודדות התחיל משבר הסאב פריים והמדדים נפלו ב-50% תוך זמן קצר. בסופו של דבר, אחרי עשור, ה-S&P500 השיא תשואה מצטברת של 126%, בעוד קרן הגידור הצליחה להשיג רק 36% (להרחבה)

בוגל, מייסד ענקית ההשקעות ואנגארד, אמר את אותו דבר בצורה שונה. לדבריו, אתם לא אמורים לחפש את התשואה הגבוהה ביותר בשנה אחת ספציפית, או בכמה שנים ברציפות, אלא את התשואה העקבית ביותר לאורך שנים. הוא אומר שהסיכוי של מנהל אקטיבי לנצח את המדדים אפסי כי כקבוצה מדובר במשחק סכום אפס (הניצחון של מנהל אחד הוא בהכרח ההפסד של האחר) ולכן הם לא יכולים לנצח, בוודאי כאשר לוקחים בחשבון את דמי הניהול הגבוהים שלהם ביחס לקרנות 'טיפשות' שמחקות מדדים ועלויות הניהול בהן זולות יותר משמעותית.

בוגל בדק 355 חברות ניהול כספים במשך 46 שנים. התוצאות הראו שרק 2 חברות הצליחו להשיג תשואה גבוהה יותר מאשר מדד ה-S&P500, וגם זה בעיקר כשהם היו קטנים. ברגע שכולם שמעו על ההצלחה שלהם והגיעו להשקיע אצלם - התוצאות נפגעו. הוא גם מציין שרוב מוחלט מהחברות, 80% שהן 281 מתוך הקרנות המנוהלות, לא שרדו את כל התקופה. מבחינתו - מדוע לחפש את המחט בתוך ערימת השחת, כשהסיכויים לרעת הציבור? במקום זה הוא ממליץ לקנות את כל ערימת השחת - כלומר את השוק כולו.

אנחנו מזכירים את זה כי מנהלי ההשקעות, גם של בתי ההשקעות בישראל, חוזרים ואומרים שהם נותנים ערך, שיש סיבה להשקיע דווקא אצלם וכי יש יתרונות להשקעות אקטיביות. זה כמובן מתבקש - הם חייבים להגיד את זה, כי אחרת - למה שמישהו ישקיע אצלם בצורה אקטיבית?

אז מדובר במגמה עולמית של מעבר למסלולים פאסיביים, אפשר לראות את זה גם בקרנות הנאמנות, כאשר התעשייה הפאסיבית מקבלת עוד ועוד כספים, על חשבון התעשייה המסורתית המנוהלת (אם כי בשנה האחרונה הקרנות הכספיות נהנות מעדנה). זה מגיע גם לישראל.

קסם 'הריבית דריבית' - התשואה שמצטברת לאורך שנים רבות
כנראה שיש יתרונות משמעותיים להשקעה פאסיבית, אבל היתרון החשוב ביותר הוא קודם כל עצם העובדה שחוסכים לטווח ארוך. באפט ובוגל אומרים שכדי שאפקט התשואה המצטברת, הריבית דריבית, יוכל לפעול לאורך זמן, צריך לתת לו זמן. באפט יודע על מה הוא מדבר, הוא בן 92. בוגל נפטר בשנת 2019 בגיל 89 וחצי. גרף יפה הראה פעם שאת רוב העושר שלו צבר באפט רק אחרי גיל 50, כלומר אחרי 40 שנות השקעה. התשואה המצטברת, הכסף שמייצר כסף, פועל ככל שטווח ההשקעה ארוך יותר, זה 'הקסם' הגדול שלימדו את העולם שני האישים הללו, הם רק מבקשים מהציבור לתת לכסף את הזמן כדי לעשות את העבודה. הם יגידו לכם שכסף כן יכול לגדול על העצים, רק שכדי שזה יקרה - צריך לשתול את העצים הללו ולתת להם לצמוח במשך שנים רבות.

הקסם פועל כך: 10,000 שקל שמקבלים נניח תשואה שנתית של 5%, יהפכו אחרי שנה ל-10,500 שקלים. 500 שקלים תוספת. אחרי שנתיים הסכום יעלה ל-11,025. תוספת של עוד 525 שקלים. מאיפה נוצרו עוד 25 שקלים? זה אפקט הריבית דריבית. אחרי 3 שנים יהיו 11,576 שקלים. מאיפה הגיעו עוד 76 שקלים? זה האפקט. אחרי 10 שנים יהיו כבר 16,289 שקלים. אחרי 20 שנה כבר מדובר על 26,533 שקלים. אחרי 30 שנה מדובר על 43,219 שקלים, ואחרי 40 שנה ייצטברו בקרן כנראה 70,400 שקלים. 

עכשיו תחשבו לא על 10,000 שקלים אלא על 100 אלף שקלים שצברו ריבית דריבית במשך 40 שנות חיסכון לפנסיה, בתשואה שנתית (ממוצעת) של 5% ותקבלו ש-100 אלף שקל הפכו ל-700 אלף שקל. הנה הקסם. בהנחה שחסכתם לכל אורך שנות העבודה שלכם, ושלא משכתם באמצע הדרך כשהחלפתם עבודה, אמורים להיצבר לכם בקרן הפנסיה כ-2 מיליון שקלים על שכר חודשי ברוטו של 10,000 שקל. ככל שתחסכו יותר, ובהנחה שהשווקים בעולם ימשיכו לעלות, הסכום שייצטבר בקרן הפנסיה עשוי להיות גבוה יותר.