המנהל המיוחד לביהמ״ש: ״אין מנוס מהכרזה על פשיטת רגל של אליעזר פישמן״

המנהל המיוחד לנכסי איש העסקים אליעזר פישמן, עו״ד יוסף בנקל, הגיש היום (ד׳), תסקיר משלים אודות הליכי כינוס הנכסים, לקראת הדיון הצפוי, ביום חמישי בשבוע הבא (ה-23 במארס). בנקל מתאר בתסקיר את הליכי חדלות הפרעון שננקטו כנגד פישמן וטוען כי ״בנסיבות המקרה, יש להכריז לאלתר על פשיטת רגל של החייב״. 

עו״ד בנקל מציין בדו״ח לבית המשפט כי אין מנוס מהכרזה על פשיטת רגל, וכך הוא כותב: ״נוכח העובדות שפורטו בדו"ח הראשון, בבקשות שהוגשו עד כה, במסגרת תיק זה, אלה שתפורטנה להלן ומצבו של ההליך, כפי שיסקר במסגרת זו, יטען המנהל המיוחד כי לא זאת בלבד, כי עסקינן באחד מתיקי פשיטת הרגל הגדולים והסבוכים ביותר שהובאו בפני ערכאה שיפוטית  במדינת ישראל, וכי שיתוף הפעולה של החייב (קל וחומר מקורביו ובני ביתו) עם המנהל המיוחד הינו חלקי בלבד, הרי שבנסיבות המקרה אין מנוס מהכרזה לאלתר על פשיטת רגל של החייב, בכדי לאפשר הקניית והפעלת סמכויות המוקנות בדין לאחר הכרזה שכזו, ואשר דווקא החייב הינו זה שעמד על כך, כי הוא מתנגד להפעלתן בשלב צו הכינוס״.

לטענת בנקל אם היה זוכה לשיתוף פעולה בעבודותו יתכן כי דברים היו אחרת עבור פישמן: ״אכן; יתכן כי מצב הדברים היה אחר, לו היה המנהל המיוחד זוכה לשיתוף פעולה מקיף, באורח שהיה מאפשר לו לבצע חקירות שתי וערב ושכירת גורמים מקצועיים לשם כך כבר במהלך תקופת הביניים שבין צו הכינוס להכרזה, כל זאת בעוד אף החברות השייכות לחייב עצמו במישרין או בעקיפין מעמידות בפניו 'חומה סינית'; אלא שבנסיבות המקרה, נוכח היקף החשדות הרבים על התנהלות שאינה תקינה בקבוצת החברות וריקון הדרגתי של החייב מנכסיו החופשיים מחד גיסא, אחוז הפירעון הזעום שבהצעת ההסדר של החייב מאידך גיסא, הרי שהימנעות מהכרזת החייב פושט-רגל, והשלמה עם סדרת התמרונים שהוא ובני-ביתו מבצעים, דרך באי-כוחם המשותפים, לריקון דה-פקטו של הליך פשיטת הרגל מתוכן, משמעה אחד ויחיד – כי חייב מסוגו של מר פישמן הופך חסין, הלכה למעשה, מדיני חדלות הפירעון, על כל המשתמע מכך״. 

עוד הוסיף כי לנושים, עומדות, הלכה למעשה, שתי חלופות: להסכים להצעת הסדר נושים של פישמן שהיא תספורת, ״אשר ערכה נע בין 50-70 מיליון שקל, המהווה בין 1.2% ל-1.8% אחוז(!) מסך הוכחות החוב שהוגשו או, לחלופין, לפעול באורח אשר יאפשר – לא רק להלכה אלא גם למעשה ביצוע חקירת שתי-וערב עמוקה של עסקי החייב״, נכתב בתסקיר. 

מעל 150 חברות בארץ ובעולם בשרשרת סבוכה של אחזקות צולבות 
לטענת בנקל, פישמן ניהל והיה במשך שנים ארוכות, ולמעשה עד לקריסתו הסופית ״׳הרוח החיה׳, בקבוצה אשר זכתה על ידו לשם ׳קבוצת פישמן׳, אשר ניהלה, במישרין ובעקיפין, מעל ל-150 חברות בארץ ובחו"ל, באמצעות שרשורים סבוכים, ולעיתים במצב של אחזקות צולבות״.

עוד ציין כי משך שנים רשם איש העסקים, מניות על שם ילדיו ורעייתו: ״לשיטת החייב משלב מוקדם יחסית בעסקיו, הוא הקפיד לרשום מניות על-שם רעייתו ועל שם ילדיו, מעצם היותם ילדיו ועוד בהיותם צעירים מאד ואפילו קטינים. רק בשלב מאוחר יותר, לטענת החייב, הפכו הילדים ל'אנשי עסקים בזכות עצמם'״.

על אף שהעסקים משותפים למשפחה ושתוארו כ׳ערבות הדדית׳ בקבוצה ובהתרשמות ביהמ״ש, כאשר פנה בנקל לבקשת מידע, ״׳השתנתה הנימה׳  מן הקצה לקצה, כאשר לפתע פתאום החלו החברות (אף אלו בהן החייב מהווה בעל שליטה!) לעמוד מכל משמר על היותן 'ישויות משפטיות נפרדות ועצמאיות', אשר לכאורה אינן חבות למנהל המיוחד דבר, ואף המסמכים אשר הן מואילות להעביר לו, הינם 'לפנים משורת הדין'״.

בנקל: החברות של פישמן טענו שהן ׳אישויות נפרדות׳ והבנקים פעלו ׳בשני כובעים׳
המנהל המיוחד מתאר בדו״ח כיצד שפנה לחברות כמו למשל ׳פישמן אחזקות׳, הן טענו כי אינן שייכות להליכי הכינוס: ״כך למשל, כאשר פנה המנהל המיוחד לחברות, באמצעות בא כוחן, על מנת לקבל מהן מסמכים ונתונים שונים הנדרשים לו לצורך שלב הבדיקות, סירבו החברות באופן גורף להעביר נתונים אלו למנהל המיוחד בטענה כי: ׳בקשתך לקבל את מסמכיהן של החברות שאין למר פישמן אחזקה ישירה בהן משוללת כל יסוד; מושכלות יסוד הן שהחברות הינן בהגדרה, ׳אישיות נפרדת׳ מבעלי מניותיהן, ונכסיהן אינם נכסי בעלי מניותיהן (ובוודאי לא בעל מניותיהן בשרשור); בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד, מונית כמנהל המיוחד על ׳נכסי החייב׳, הא ותו לא״.

עוד עולה מהתסקיר כי כשבנקל פנה לבנקים לקבלת מידע אודות פישמן ועסקיו, הם לא מסרו כל מידע ואף לטענתו הם מתנהלים ב׳שני כובעים׳, האחד כנושים והשני כחלק מעסקיו של פישמן, וכך הוא כותב: ״עד כה לא זכו פניותיו אלא להיענות חלקית מאד, כאשר במקרים רבים  דומה כי חלק מן הבנקים למצער, אינם ממהרים להעביר מסמכים ומידע, וזאת בלשון עדינה״.

בנקל הוסיף כי ״לעניין זה יודגש כי הבנקים משמשים בהליך זה במספר כובעים: מחד, הם נושים בחייב עצמו מכוח ערבויות (וככאלו בעלי טענות עכבון וקיזוז על חשבונותיו) ושעבודים (שחלקם עשויים להיות שנויים במחלוקת), כאשר כונסים מטעמם כבר עוסקים במימושם, בסכומי עתק, בימים אלו (חלקם אגב הסכמה מצד המנהל המיוחד, בתנאי מוסכם כי טענותיו כנגד עצם השעבודים ותוקפם שמורות לו). מאידך, הם מהווים שותפים עסקיים 'אינטימיים' (לטענת החייב עצמו) במשך שנים לעסקי החייב, וזאת באורח אשר מעלה תהיה אפשרית לעניין סכומי העתק שהם הזרימו לחייב ולחברות מקבוצת פישמן במועדים שונים, חרף ידיעה לכאורה אודות המשבר ההולך ומחריף״. 

בעניין הבנקים, ציין בנקל כי נוכח ריבוי הבקשות למימוש מהיר ביותר של נכסים בקבוצת פישמן, החל הוא להתנות את הסכמתו להמשך המימושים המהירים בהעברה של מסמכים ומידע מלאים אודות נסיבות מתן השעבודים הספציפיים, האשראי שניתן בתמורה להן, ונקודות נוספות הנוגעות באורח ישיר לאותם שעבודים.

נציין כי חובו של איש העסקים פישמן, מוערך בכ-5 מיליארד שקל, בטבלת חובות שהציג המנהל המיוחד בדו״ח הראשון שהגיש לביהמ״ש, ישנם חובות בלתי נתפסים ובראשם בנק הפועלים עם חוב של 1.8 מיליארד שקל, וחוב של כמעט מילארד שקלים לבנק לאומי. בנקל כותב בדו"ח הראשון כי "על רקע ההיקף, הכמעט בלתי נתפס של חוב כספי המיוחס לאדם אחד, ראוי להצביע  על כך כי נושי פישמן הם, הלכה למעשה, הציבור הרחב. כ-95% מהוכחות החוב שהוגשו עד כה הן של בנקים ומשקיעים מוסדיים אחרים, אשר ניירות הערך שלהם מוחזקים  על ידי הציבור".

טבלת התפלגות החוב של פישמן

פרשת אליעזר פישמן - כל הכתבות