העליון הכריע נגד חברת בניה שסירבה למכור דירה לזוג ערבי

בית המשפט העליון דחה ערעור של חברת הבניה מי טל הנדסה ושירותים שנדרשה לשלם פיצוי כספי בגובה 40 אלף שקל לבני זוג ערבים לאחר שלא הסכימה למכור להם דירה בפרויקט מגורים בירושלים.

התובעים - בני זוג המתגוררים בירושלים כעשרים שנה (במקור מכפר בצפון בארץ), שביקשו לרכוש דירה חדשה בעלת כניסה נוחה יותר לטובת בנם הסובל מנכות, והתעניינו בפרויקט מגורים ששיווקה החברה בשכונת פסגת זאב בעיר. את התביעה הגיש הזוג לאחר שבשיחה טלפונית עם נציגת החברה נמסר להם כי היא אינה מוכרת דירות לערבים.

לאור זאת, בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בירושלים, טענו בני הזוג לאפליה ותבעו פיצוי בגין עוגמת נפש ותחושת קיפוח שנגרמו להם לטענתם עקב היחס המפלה שקיבלו מהחברה ומנציגיה. כתב התביעה הוגש בתחילה גם נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), בטענה שפרויקט המגורים נבנה בעקבות מכרז לשיווק הקרקע לקבלנים שהיא פרסמה ולכן מוטלת עליה החובה לאכוף את קיום השוויון במכירת הדירות, אך התביעה נגדה נמחקה בהסכמה בשלבים מוקדמים של ההליך.

בתגובה, החברה הכחישה את שיוחס לה בכתב התביעה, וכן טענה כי ספק אם נכון להחיל את חוק איסור אפליה על שיווק דירות. אמנם, בית המשפט קיבל את טענת הזוג וקבע כי החברה אכן נמנעה מלמכור לזוג דירה בשל מוצאם וכי אין מניעה להחיל את החוק לאיסור אפליה גם על מקרקעין. 

יתרה מכך, קבע בית המשפט כי מסקנה זו נובעת גם מתכלית החוק שהיא מניעת אפליה, היות שהסיכויים שתתקיים אפליה במכירת דירות מגורים על ידי קבלן גבוהים יותר מאשר לגבי מוצרים אחרים שלגביהם אין למוכר תמריץ להימנע מהספקתם לכלל האוכלוסייה. לפיכך, פסק לכל אחד מבני הזוג פיצויים בגובה של 20 אלף שקל ובסך הכל 40 אלף שקל. 

על פסק דין זה הוגש הערעור למחוזי אך הוא נדחה, תוך שבית המשפט אימץ את קביעותיו של בית משפט השלום. בהמשך הגישה החברה ערעור לעליון. כאמור, שופטי ההרכב - ניל הנדל, מני מזוז ואלכס שטיין, הסכימו כי חוק איסור אפליה חל על שיווק דירות ודחו את הערעור, תוך חיוב החברה בתשלום הפיצוי הכספי. 

השופט מזוז ציין כי "נוכח מרכזיותה וחשיבותה של הזכות לשוויון למרקם החיים החברתיים, קיימת חשיבות ציבורית-ערכית רבה לשיגור מסר חד-משמעי בגנותה של האפליה ולהעמדת כלים משפטיים אפקטיביים לרשות נפגעי האפליה לתבוע את עלבונם". לשיטתו, "הימנעות מהכרעה בשאלת תחולת חוק איסור אפליה על תחום הדיור, שהוא תחום כה מרכזי בחיי האזרחים, אינה משרתת את המאבק בתופעות האפליה, לא מבחינת המסר הציבורי ולא מבחינת הכלים האופרטיביים למאבק בתופעות האפליה".

עוד הוסיף כך: "אפליה בשיווק דירות מצמצמת את היצע הדירות לציבור הנפגע באופן שגם מייקר עבורו את המוצר, שהוא ההוצאה הגדולה ביותר בחייו של אדם מן השורה, כאשר ייקור זה מוטל דווקא על האוכלוסיות היותר חלשות".