היועמ"ש: הגרלת מחיר למשתכן פועלת ללא היתר

לקראת הגרלת מחיר למשתכן המתוכננות לסוף חודש ספטמבר, מבהיר היועמ"ש כי ההגרלות שעורך משרד הבינוי והשיכון במסגרת התכנית טעונות היתר ממשרד האוצר, וזאת בהתאם למנגנון ההיתרים שקבוע בחוק העונשין. אמנם, במשרד הבינוי והשיכון טוענים כי "המשרד פועל מכוח היתר שניתן לו לביצוע הגרלות מטעם שר האוצר, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה. ההגרלה הגדולה תתקיים כמתוכנן".

ההבהרה מגיעה בהמשך לפנייתו של היועץ המשפטי של משרד האוצר, עו"ד אסי מסינג, שביקש לחלוק על הפרשנות של המשנים ליועמ"ש מספטמבר אשתקד, לפיה ההגרלות האמורות טעונות היתר של האוצר. "הקצאת זכות מוגבלת על ידי המדינה או על ידי גופים שאינם המדינה באמצעות עריכת הגרלה, במקרים בהם לא ניתן לחלק את הזכות לכלל הזכאים הפוטנציאליים, נכללת בגדרי האיסור שנקבע בחוק העונשין על משחקים אסורים, הגרלות והימורים, ולכן היא טעונה היתר ממשרד האוצר", כתבו באותה עת. 

מה הן הגרלות מותרות?
במכתב שהעביר ליועמ"ש, ביקש מסינג את הכרעתו בסוגיות נחיצות הוצאת היתר להקצאת זכות מוגבלת במסגרת הגרלות – ובפרט ביחס להגרלות מחיר למשתכן. הוא טען בין היתר כי תכלית האיסורים על הגרלות הקבועים בחוק העונשין הינה מניעת הסיכונים הכרוכים בהימורים, ביניהם התמכרות להימורים וביצוע עבירות נוספות.

בהתייחס לטענה זו השיב לאחרונה עוזר היועמ"ש, עו"ד רועי כהן, על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי "בשל הקושי להגדיר מה הן הגרלות מותרות ומה הן הגרלות אסורות, הפתרון שמצא המחוקק הוא קביעת כלל גורף האוסר לערוך הגרלות, ועיגון מנגנון מתן היתרים להגרלות מסוימות ולסוגי הגרלות, על מנת לאפשר חריגה מהכלל הגורף במקרים המתאימים".

עו"ד כהן דוחה במכתבו את הפרשנות שהציע מסינג לחוק העונשין על כך שיש להחיל אותו רק על אותן הגרלות שיש הצדקה מהותית לאסור אותן. "נראה כי פרשנות זו הייתה מרוקנת מתוכן את סעיף מתן ההיתרים, שכן היא היתה מובילה לכך שרק הגרלות שיש הצדקה לאסור אותן, קרי הגרלות שנערכות לשם ההימור בלבד, היו נכנסות מראש לגדרי האיסור ומשכך לא היה מקום למתן היתרים כלל".

עוד ציין כי "עצם הטענה שקיימת פרקטיקה של עריכת הגרלות ללא מתן היתרים אינה מהווה נימוק משפטי המאפשר לפרש את החוק באופן שאינו תואם את לשונו, והבהיר כי גם במכתבם של המשנים ליועמ"ש נאמר שאין בכך שלא ניתן היתר עד לאחרונה, כדי לפגוע בדרך כלשהי בתוקפן של ההגרלות שהתקיימו לפני שנכתבה חוות דעתם".

"החוק לא מותיר מקום לפרשנות"
טענה נוספת שהציג מסינג בפני היועמ"ש היא כי רשויות שונות עושות שימוש בפרקטיקה של הקצאת משאבים באמצעות הגרלה מבלי שקיבלו היתר, ולכן קיים קושי לקבוע כי מדובר בעבירה לפי חוק העונשין. הוא הציג פניות נקודתיות לקבל היתר שקיבל משרד האוצר, הממחישות את החשש מפני ריבוי פניות של גורמים ציבוריים ופרטיים לצורך מתן היתר, והעלה את האפשרות שישנם גופים נוספים שאינם מודעים לצורך בקבלת היתר וייתכן שהם פועלים בניגוד לחוק.

באשר לטענה זו משיב עו"ד כהן כי "מדובר בקושי מובן, אך המענה לקושי זה הוא בקביעת היתר כללי להגרלות מסוגים מסוימים או לחלופין בתיקון חקיקה, ככל שיימצא כי יש מקום לכך.

"ככל שעמדת משרד האוצר היא שמנגנון ההיתרים הקיים כיום בחוק אינו מגשים כראוי את התכלית שעומדת בבסיסו, רשאים כמובן גורמי המשרד לפנות ולבקש את בחינת האפשרות לעריכת תיקון חקיקה בעניין זה. אולם, כל עוד החוק לא יתוקן, וכאשר החוק בנוסחו הקיים הוא ברור ולא מותיר מקום לפרשנות זו או אחרת שמאפשרת לקבוע, כי ההגרלות הן חוקיות גם ללא קבלת היתר, אזי המדינה על רשויותיה השונות, מחויבת לקיים את האמור בו", הדגיש.