ניסתה להתחמק מתשלום דמי תיווך על דירה בכינוס נכסים - ונכשלה

רוכשת דירה ברחוב נווה יהושע ברמת גן ביקשה לבטל הסכם תיווך על דירה שנמכרה בהליך כינוס לאחר שלטענתה, נודע לה על כך בשלב מאוחר יותר וכי הרכישה בכלל נעשתה בעקבות פרסום בעיתון. בית המשפט דחה את טענותיה וקבע כי מדובר בניסיון מכוון להשתחרר מתשלום עמלת התיווך.

מדובר בדירה שהוצעה לרכישה במסגרת כינוס נכסיה של ענבל אור עקב הליך מימוש משכנתא לטובת בנק מזרחי בהתאם להחלטת השופט אורנשטיין מנובמבר 2016. טרם פרסומה בעיתונים, הועברו הפרטים למשרד "עמנואל נכסים" תיווך לצורך שיווקה. הנתבעת שהתעניינה ברכישת הדירה, חתמה על הסכם לפיו התחייבה בתשלום דמי תיווך בסך 2% בתוספת מע"מ ממחיר המכירה של הדירה. עוד נדרשה להעמיד צ'ק פיקדון בסך 200 אלף שקל כערובה להצעה שהגישה לרכישת הדירה.

בתום תהליך התמחרות על הנכס, נתקבלה הצעתה של הנתבעת לתשלום של 3,275,000 שקל. אישור מכירה נתקבל מטעם בית המשפט. אמנם, לפי התובע – זו התחמקה מתשלום דמי התיווך ועל כן ביקש לחייבה בסכום של 76,635 שקל בתוספת ריבית והצמדה, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בהמשך, לצורך זירוז הליכים ביקש התובע להפחית את סך התביעה ל-75 אלף שקל.

לגרסת הנתבעת, רכישת הדירה לא נעשתה עקב תיווכו והפנייתו, אלא ללא שום קשר אליהם, ולאחר שהתובע ניסה לתווך לה את הדירה שעה שכלל לא הייתה ניתנת לרכישה במועד בו חתמה על הסכם התיווך עקב היותה בכינוס נכסים תחת פיקוח בית המשפט. משכך, טענה, כי לא הייתה אפשרות חוקית ומעשית לרכישת הדירה, ללא מכרז וללא התמחרות בין המציעים השונים, כאשר גם לאחר מכן, הכל היה כפוף לאישורו ולהסכמתו של הבנק, ואישור בית המשפט.

לפיכך טענה כי החליטה לבטל ההסכם ולחפש דירה באופן עצמאי. לדבריה, כחודשיים לאחר שראתה את הדירה, היא נתקלה בעיתון במודעה של הכונס, עו"ד איתן ארז, בה הוא הזמין הצעות לרכישת דירה באותו בניין. לטענתה לא ידעה כי מדובר באותה דירה, אלא רק עד שהגיעה לבניין וכי הקשר שלה לדירה נוצר לא כתוצאה מהפניית התובע, אלא כתוצאה מפרסום המודעה בעיתון.

בהחלטתו, קבע בית המשפט כי "הנתבעת שחשקה בדירה, סברה שיש הזדמנות בידיה להשתחרר מעול תשלום העמלה ולכן הודיעה באופן חד צדדי על ביטול התחייבותה, ללא הצדקה". עוד נקבע כי ניסיונה לבטל את ההסכם "מהול בחוסר תום לב בוטה שכן הנתבעת ביקרה בדירה פעמיים עם נציגי התובע". כאשר נתבקשה להציג הזמנה שלטענתה קיבלה ישירות מהכונס להתמחרות – השיבה כי "המכתב בבית". הכונס מצדו הכחיש הזמנה כזו ועמד על כך שהתקשורת עמה הייתה באמצעות התובע.

לאור זאת, קבע ביהמ"ש כי "התובע היה מי שבזכותו המידע בדבר עמידת הדירה למכירה הגיע לנתבעת, הוא הציג לפניה הדירה, החתים אותה על הזמנת שירות, מסר לה המידע הנדרש, אפשר לה לבקר בדירה פעמיים והדריך אותה להמתין עד פרסום המועד להגשת הצעות. ביטול החוזה בנסיבות אלה, היה שלא כדין ולכן קובע שההזמנה נחתמה כדין ומרגע שהדירה נרכשה על ידי הנתבעת, עליה לשלם לתובע דמי תיווך על פי ההזמנה.

"גם אם בימ"ש יאמין לנתבעת, שהגיעה לדירה שוב 'במקרה' לאחר שעיינה במודעה בעיתון בחודש אוקטובר, ומנוסח המודעה לא ידעה שמדובר באותה דירה, גרסה המעלה קושי, על פניה, אין בכך כדי לסייע לה. מרגע שהתחייבה כחודש קודם לכן, לשלם לתובע דמי תיווך בגין רכישת אותה דירה, עליה לכבד התחייבותה".

בית המשפט נענה לסכום התביעה והטיל על הנתבעת גם שכר טרחה בסך 8,000 שקל.