200 אלף שקל לכל משפחה: מחיר הטעות של סטנלי פישר

אנשים טובים, אנשים מקצועיים, אנשים בראש הפירמידה, אנשים שמקבלים החלטות לפעמים מתבלבלים, לפעמים טועים. לטעות זה אנושי, זה קורה וזה יקרה. זה חלק מהחיים. אבל הבעיה הגדולה היא הבלבול – הם מתבלבלים בהגדרת התפקיד שלהם. הם כל כך חזקים, כל כך בטוחים, כל כך מלאים בעצמם שהם סבורים שהם... אבא שלכם.

הם מאמצים את הגישה הפטרנליסטית שבמילים פשוטות אומרת את הדבר הבא – אני לא סומך עליכם ולכן אני אקבע בשבילכם מה טוב לכם. כן, אתם הילדים הקטנים שלא מבינים, שבו בצד בשקט.   הגישה הזו מאפיינת מקומות רבים בשלטון, אבל היא עוצמתית ומשפיעה בעיקר בתחומים הפיננסיים. האוצר יודע מה טוב בשבילכם, בנק ישראל יודע הכי טוב מה טוב בשבילכם. הבעיה בגישה הזו מעבר לכך ש"גם אבא לפעמים טועה", היא שהיא מחנכת לאי חינוך. למה צריך לדעת מה הכסף שלכם עושה, אם האוצר מגדיר את קרנות הפנסיה לגילאים שונים? למה לנסות להרכיב משכנתא ממסלולים שונים, אם בנק ישראל קבע חלק מהמסלולים? 

הגישה הפטרנליסטית אפיינה את הקדנציות של סטנלי פישר בתפקידו כנגיד בנק ישראל. הפרופסור האמריקאי המכובד הגיע להסביר לישראלים איך לבלום את ירידת הדולר (קנה דולרים ויצר הפסדי עתק), איך להגדיל צריכה (הוריד ריבית), איך להימנע מחימום שוק הדירות (להגביל את המסלול של ריבית הפריים במשכנתאות), איך להציל את הישראלים מסאבפריים/משבר משכנתאות (להגביל את הריבית המשתנה).

פישר היה בטוח לחלוטין שהוא מציל אותנו מקטסטרופה. הריבית נמוכה מאוד, הוא אמר כשהיא היתה 2%. המצב הטבעי שלה הוא 5%. מה קרה מאז? היא ירדה לכיוון האפס. בסדר, טועים. זה לא העניין. העניין הוא שהוא הכריח את כולנו לקחת משכנתא בריבית קבועה על חשבון ריבית משתנה. הוא הכריח אותנו לקחת משכנתא בריבית 4% ולא בריבית 1%. הוא הגביל את הריבית המשתנה והזולה במשכנתאות לשליש מהיקף המשכנתא כי הוא חשב שהריבית המשתנה/ריבית הפריים, תעלה. הוא חשש מזה שהציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם את המחיר כשהריבית תזנק, ואז ריבית המשכנתא המשתנה תהיה גבוהה מהריבית הקבועה. הוא לא תיאר לעצמו שתשע שנים יעברו והריבית דווקא תרד, הוא לא תיאר לעצמו שהישראלים (בחלקם) יכולים לעשות שינוי בהרכב המשכנתאות שלהם כשהריבית תתחיל לעלות.     השליש בריבית המשתנה נלקח לרוב בפריים מינוס 0.6%-0.7% תלוי בתקופה, ומדובר בריבית נמוכה מאוד, סביב 1% בשנה. הריבית הקבועה היתה 3%, 4% וגם היא תלויה כמובן בעיתוי לקיחת המשכנתא ובמשך המשכנתא.         בגדול מאוד, פישר אמר לכם – אל תיקחו משכנתא בריבית של 1%, קחו בריבית של 4%, בגלל שהמשכנתא הזולה רק נראית זולה. כשהריבית במשק תעלה, היא תחצה את הריבית הקבועה. עם זאת, היה כבר אז ברור שזה ייקח זמן, כלומר אנשים יכלו לשנות את הרכבי המשכנתא תוך כדי תנועה – להקטין את הסיכון במרכיב המשתנה ולהגדיל את המסלול הקבוע.   הגישה הזו של פישר גרמה לכל אחד מכם נזק עצום. כמה עצום? נלך על הממוצע – משכנתא של 700-900 אלף שקל שמוגבלת בשליש של ריבית פריים משתנה במקום מצב אידיאלי של סביב שני שלישים (כפי שהותר לציבור בשבוע האחרון). המשמעות היא ריבית ממוצעת על המשכנתא שגבוהה ב-1% ממה שהיה צריך להיות – 7-9 אלף שקל בשנה של ריבית עודפת בגלל ההגבלה הזו. מטורף. תחשבו על זה שהמשכנתאות נלקחות בממוצע ל-20 שנה ומעלה, ותקבלו שההחלטה של פישר עלה לכל משפחה שלקחה משכנתא 150-200 אלף שקל.   אז תשע שנים מאז ההחלטה האומללה להגביל את מסלול הפריים המשתנה לשליש מהיקף המשכנתא, בנק ישראל מסיר את ההגבלה וקובע רף חדש – שני שלישים. בוקר טוב בנק ישראל, אבל מי ישלם על הנזק שכבר עשיתם?

• מי לוקח משכנתא במימון ישיר? מי שלא יכול לקחת בבנקים
• עקב הריבית והמלחמה: ירידה ברווחי הבנקים ממשכנתאות

ועולה שאלה נוספת, כפי שמתבטאת בטור הבא - האם זה העיתוי הנכון להסיר את המגבלה. האם אחרי 9 שנים של הגבלה לא כדאי כבר להמשיך עם המגבלה מחשש שהריבית תעלה? האם הבנק לא יוצר בעצם את משבר המשכנתאות הבא דרך ההגבלה הזו?