סחטנים או תמימים? דיירים שלא מסכימים לפינוי בינוי משלמים פיצויים של מיליונים

פסיקה שהתקבלה בחודש יולי האחרון על ידי בית המשפט מבהירה היטב עד כמה המדינה נלחמת בתופעת הסרבנים. נכון, חלק מהם לעתים מעכב פרוייקטים מסיבה מוצדקת, אבל רבים עושים זאת בשל סכסוכי שכנים או במקרה הרע - דורשים לקבל "פיצוי" כדי לא לעכב את התהליך.

המדינה לא אוהבת את זה. היא רוצה להעניש את הסרבנים שמתנגדים ללא סיבה מוצדקת. בהתאם לכך, בית המשפט גזר על 3 סרבני תמ"א לשלם 2.6 מיליון שקל כל אחד, 7.8 מיליון שקל בסך הכל, בגלל נזק שגרמו לדיירים האחרים, לאחר שהתנגדו ללא סיבה מוצדקת לפרוייקט במתחם שיכון וייצמן בהרצליה. 120 בעלי הדירות הגישו תביעה נגד הסרבנים ושמעו מהשופטת הדס עובדיה כי היא רוצה להבין האם הסירוב של הסרבנים היה מוצדק או "ממניעים סחטניים", כפי שהגדירה.

זה ממש לא הפרוייקט הראשון שמתעכב השנה בגלל שכנים סרבנים. ב-3 השנים האחרונות, מספרי התביעות מהסוג הזה שברו שיאים חדשים: 64 פסקי דין ניתנו במהלכם, מה שמאותת לדיירים הסרבנים שלא כדאי להתעסק עם המדינה במקרה שמדובר בתביעה קנטרנית, שמקורה בניסיון להתיש את השכן או לדרוש ממנו משהו בתמורה.

אגב, הכינוי "דייר סרבן" הפך בשנים האחרונות ללעג, מתוך הרצון להבדיל את הדייר משאר הדיירים, שדוחפים לאישור הפרוייקט. אבל לא תמיד זה מוצדק. כך למשל, המדינה הורידה את האחוז הדרוש לשם אישור פרוייקט התחדשות עירונית מ-80% ל-67%, כדי למנוע מדייר סרבן לעכב פרוייקטים. אבל בדרך, המדינה שכחה קצת את הקשישים והחולים, אלה שבאמת לא יכולים לחתום על פרוייקט כזה כי מבחינתם - מעבר דירה הוא הרה אסון.

• הדייר השמיץ את היזם - וישלם לו פיצויים
• בית המשפט כפה על דיירים לפנות את הנכס לטובת פינוי בינוי

מצד שני, חוק ההסדרים בא ומתקן מעט את העוול הזה. הוא בא לטובת דיירים קשישים שהם מעל גיל 75 וגם לטובת בעלי מוגבלויות. הוא קובע כי על המדינה להעניק להם את כל ההטבות ואת מלוא שווי הדירה בכסף, מיד עם הפינוי.

בצד התומך להורדת הרף, נשמעות הטענות כי המהלך מקל על הדיירים שרוצים לדחוף את הפרוייקט אבל מחליש את כוחם של אלה שסחטו קבלנים. חוק פינוי בינוי חוקק ב-2006, ומאז כמות התביעות נגד דיירים סרבנים הולכת וגדלה. חשוב לציין שמטעמים הקבועים בחוק, רשאית הוועדה להטיל קנס על דייר סרבן, שמתנגד מטעמים לא ראויים.

כמובן, יש גם את התחום האפור. לעתים דייר סרבן מרגיש שהוא מקבל תמורה פחותה מיתר הדיירים, או "דירה כלואה" ולכן מתנגד. הוא מבקש "להשוות תנאים" כדי שלא יפגע - אחרת הוא יגלגל את הפרוייקט לפתחו של בית המשפט וידחה את החלומות של הדיירים.

• האוצר ובנק ישראל נגד הלמ"ס - סבורים שהנתונים על מחירי הדירות שגויים
• "הגרלות זה הזוי. מחירי הדיור זינקו בגלל התוכניות הממשלתיות"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אחד מפסקי הדין המשמעותיים בעניין הזה הוא פס"ד שומרוני, שעסק בדייר סרבן, שהתנגד לביצוע פרויקט תמ"א 38. בפסק הדין הזה הזה נקבעו שאלות חשובות, שמנחות שופטים לפני שהם מגישים את פסק הדין. בין השאלות שעלו האם הוצג טעם להתנגדות, האם התכנית תטיב עם דיירי הבניים או פוגעת בזכויות מיעוט, האם היא התקבלה בחוסר תום לב או בניגוד ועניינים ולבסוף - האם הדייר הסרבן הציג תכנית חלופית.

בדרך כלל, בבואו של השופט לפסוק, הוא מביא לפניו את התשובות של שני הצדדים לשאלות המהותיות הללו. אם הוא רואה כי מדובר בדייר סרבן מטעמים לא מוצדקים, סביר להניח שהוא יסגור את התיק, יאפשר את הבניה ויטיל עליו הוצאות משפט במקרה הטוב, או קנס כספי במקרה הרע. אם הדייר צודק והטעמים שנשמעו מוצדקים, הפרוייקט ייגנז. כך, בהינף יד, מצליחים הדיירים הסרבנים להכות כבר שנים בפרוייקטים רבים ולקבלנים נגרמים הפסדים של מליונים.

בחלק מהמקרים, זה נגמר בפשרה ובאחרים - הדייר מסתכן בפיצוי כספי שלא בטוח שיוכל לעמוד בו. בסוף, חלק גדול מההתנגדויות מתנקזות לשאלת תום הלב - אם הדייר באמת עשה זאת מטעמים מוצדקים או אחרים? מה שבטוח, הוא שלפי כמות התביעות בנושא הזה, בתי המשפט מתייחסים לעניין הזה כתופעה. ככל שההתחדשות העירונית תיכנס להילוך גבוה יותר, ההערכה היא שיותר התנגדויות יגיעו לפתחו של בית המשפט.