משחק הכיסאות: מאחורי הקלעים על לופ המאמנים הבלתי נגמר בליגת העל

בשבוע שעבר יצא לי לשוחח עם מאמן כדורגל מוכר, שעובד דרך קבע בליגת העל. המאמן הזה עובד גם היום, אבל לאחרונה הוא קיבל הצעה מקבוצה אחרת - הצעה שלא פורסם עליה בתקשורת. הוא מספר איך המשא ומתן עובד - הוא מדבר עם שתי קבוצות בו זמנית, אבל רוצה לעבוד דווקא בקבוצה החדשה, זו שהציעה לו חוזה דומה. שאלתי אותו למה הוא עושה את זה, אם טוב לו בקבוצה הנוכחית. "אף אחד לא מחזיק בליגת העל שתי עונות. תבין מזה מה שאתה רוצה", הוא השיב מיד.

יישאר בלופ גם אחרי מכבי חיפה - ובשכר גבוה. דגו (שלומי גבאי)

השיחה הזאת לא הפתיעה אותי - הוא סיפר לי איך בעבר איך הבעלים ניסו להתערב לו בהרכב, לחצו עליו לשנות את האסטרטגיה שלו. "אם אתם יודעים הכל", הוא השיב לאחד מהם, "תעמדו על הקווים במקומי". באחת הפעמים, הוא החליט להעביר את הטלפון למצב שקט, הכניס אותו לארון ולא ענה במשך שבוע שלם לבעלים - לבוס שלו, כדי לא להיות נתון ללחצים בקביעת ההרכב. הוא החליט שהוא הולך איתו "עד הסוף" - אבל בסוף העונה נבעט החוצה למרות שעמד במטרות.

זה ממש לא מקרה חריג. זה קורה בקבוצות רבות בליגת העל אבל הצרה - חלק מהמאמנים האלה חוזרים לקבוצות האלה עם זנב בין הרגליים. הם מבינים שאין להם הצעה אחרת, האשה לוחצת, הם צריכים כסף - הם מוכנים להתיישר עם הקו של הבעלים בתמורה לכסף. אבל מה שגורם לזה, היא התופעה החדשה בליגת העל - כניסת הדור החדש של המאמנים. בשנה האחרונה, שלא כמו בעונות שלפני, שוק המאמנים השתנה.

מאמן כדורגל בינוני-טוב בליגת העל יכול לחיות מכדורגל לא רע. חלק מהמאמנים מרוויחים בין 30-50 אלף שקל בחודש, אלה שמרוויחים 20-30 אלף הם מאמנים לא מנוסים ולא מסוגלים לבוא בדרישות אחרות. כבר נתקלתי בעבר במאמן בליגת העל שביקש 8,000 שקל בחודש, סורב והרוויח פחות - אבל זה מקרה חריג ויוצא מן הכלל, שלא מעיד על הכלל. אלה שמחזיקים מעצמם מעלים את הרף אחרי שנה אחת ויש כאלה שעובדים בסכומים האלה כל החיים. מאמן כמו ברק בכר, שעשה שש אליפויות בזמן קצר יחסית, יכול לדרוש כל סכום שירצה, אבל מאמן שנמצא ב"לופ", לא יכול לדרוש סכומים כאלה, אז הוא דורש פחות.

"אתה צריך להבין שיש לי בעיה", מספר לנו מאמן בליגת העל. "הבעיה היא שנכנסו לשוק המאמנים הצעירים, הדור החדש. פתאום, היצע המאמנים עלה - ומה קורה כשההיצע עולה והביקוש של הבעלים יורד? המאמנים הותיקים מורידים מחיר. יש כמה שמתעקשים, אבל חלקם יושב בבית. אני יכול לומר לך בוודאות שהדור החדש של המאמנים הוריד לי כמה אלפי שקלים במשא ומתן. הבעלים לא אומר לך את זה בצורה הזאת, אבל הוא מסביר לך שהוא נפגש עם מאמן אחר, וכשאתה שומע את השם, אתה מבין שהפערים מגיעים ל-50%-30%. הוא לא אומר לך 'חסכתי', אלא 'קידמתי', הבאתי מאמן עם ראש פתוח. הוא קורא לזה 'דור חדש', אנחנו קוראים לזה 'בובה'".

אותו מאמן מדבר על המהפכה שליגת העל עוברת. מאמנים כמו ברק יצחקי, רן קוז'וך, בלי לם, גיא צרפתי ואחרים נכנסו ללופ, ופתאום - במקום 6 מאמנים שמתחרים על מקום ב-6 קבוצות בכל זמן נתון (ומתחלפים), 10 מאמנים מתחרים על מקומם וחלקם מוכן לעבוד בסכומים נמוכים - מה שדוחק (בממוצע כמובן) את המאמנים הותיקים הצדה. זה לא אומר דבר על הדור החדש של המאמנים - שחלקם הצליח בתחילת דרכו.

שים לב לחלוקת המאמנים שעובדים בפלייאוף העליון והתחתון. בעליון - מכבי חיפה ומכבי תל אביב מינו מאמן חסר ניסיון. מסאי דגו מצליח במכבי חיפה, רובי קין עדיין לומד אבל עשוי לזכות באליפות בשנה הראשונה שלו בתפקיד. אליניב ברדה עדיין לא ותיק, אבל היה קודם מנהל מקצועי בהפועל באר שבע. סוגרים את הרשימה: שרון מימר, רוני לוי וסלובודן דראפיץ' - כולם, ברמות כאלה ואחרות, נחשבים למאמנים ותיקים (מימר הצעיר ביותר).

בפלייאוף התחתון, זיו אריה מהפועל ירושלים כבר ותיק בקבוצה שלו, קוז'וך נכנס לשוק בשנתיים האחרונות, חיים סילבס הוא מאמן ותיק, גיא צרפתי שעזב את ברק בכר ופתח בקריירת סולו בשנה האחרונה עשוי לחזור איתו לנבחרת, יוסי אבוקסיס מאמן ותיק, אלי לוי מאשדוד מאמן חדש בשוק, ברק יצחקי החל לאמן רק עכשיו ועל לם כבר דיברנו. כל זה קורה כשמאמנים כמו קובי רפואה, אלישע לוי ואחרים ממתינים להצעות - ועוד לא דיברנו על היצע מאמנים זרים - אחד כזה נוחת כאן בממוצע כל שנה ומקטין אותו.

כלומר, לקבוצה של קוז'וך, צרפתי, לם, אלי לוי וברק יצחקי יצטרפו בעתיד גם מסאי דגו, שאחרי מכבי חיפה אמור להישאר בקבוצות צמרת בליגת העל, ובשכר גבוה יחסית וכאמור - המאמנים שיושבים בבית. כלומר, התופעה החדשה הובילה 5-6 מאמנים שלא היו בשוק לפני שנה. עכשיו, כמה מאמנים מרשימת המאמנים הותיקים הצטרפו לפני 3-4 שנים? אף לא אחד. כלומר, היצע המאמנים צמח ב-50%, הביקוש קטן וזה מוביל אותנו למסקנה ברורה - השכר הממוצע של המאמנים יורד (בטח כשבכר לא עובד כרגע בליגה), מה שנותן לבעלים כוח ומכניס לא רק אי שקט - אלא מוריד משמעותית את הרמה.

אמש, יום אחרי השיחה הראשונה, חזרנו לאותו מאמן שמדבר עם שתי קבוצות. "כנראה שאשאר באותה קבוצה", הוא סיכם בחשש. "אני לא יכול לקחת סיכונים". מאמן אחר, ותיק, שהיה מועמד לאותה קבוצה, הגיב: "אני מעדיף לשבת בבית מאשר לעבוד בצורה הזאת". עד ההצעה הבאה.