הודעה לבעלי קבוצות הכדורגל - או שתחשפו דוחות, או שלא תקבלו כסף

חלק ממנהלי קבוצות כדורגל ליגת העל, אלה שהקבוצות שלהם הצליחו לעמוד במטרות, אוהבים להתייצב בפני המצלמות בסוף העונה. הם מספרים לנו על עונה היסטורית, על ניהול איתן, על סדר, ארגון ומשמעת שמחלחל לחדר ההלבשה ושולפים מספרים - הרבה מאוד מספרים.

רוב הקבוצות מחביאות מאיתנו את המספרים האלה - חלקן לא מדווחות לרשם העמותות ולא מוכנות לחשוף מספרים בטענה שחלק ניכר מהכסף שהן משקיעות הוא פרטי. כך, למשל, עושות גם מכבי חיפה ומכבי תל אביב שלא חושפות את כל המספרים לציבור, כפי שחברות ציבוריות עושות (החוק לא מחייב אותן, אגב). חלק מהמספרים בסוף נחשפים, אחרים לא, אבל דבר אחד משותף לכל העניין הזה - חוסר השקיפות.

איפה כן יש שקיפות? במקרה שבו קבוצה מצליחה. המנהלים מספרים לנו על "שיטה היסטורית", שולפים איזה מספרים שהם רוצים, כפי שחברת יח"צ עושות מפעם לפעם, בדוח השנתי של החברה (מדווחות על גידול קטן בהכנסות, אבל לא מדגישות נתונים חשובים אחרים כמו ירידה של 40% ברווח, ירידה במניה ותחזית קודרת של הדירקטוריון לשנת הכספים הקרובה) ומקנחים בהישגים של הקבוצה. "בלי הניהול המבריק שלנו", הם טורחים לציין לכתב אוף רקורד, "הקבוצה הזאת לא הייתה במקום הזה".

על השאלה מדוע לא לחייב קבוצות לשגר דוח שנתי, או דוח שמתבסס על מספרים מהעונה האחרונה, היה ויכוח. חלק מהקבוצות, כמו מכבי נתניה והפועל חיפה, כן הופיעו ברישומים של רשם העמותות, אבל זה מגיע באיחור. הנתונים של 2022 מתפרסמים בסוף 2023, ולא בעת הגשת הדוח. עד אז האוהדים של הקבוצה כבר עם הראש במקום אחר והבעלים יכולים לטעון שהמספרים האלה כבר לא רלוונטיים.

זה מכעיס, זה מקומם, בעיקר בגלל סיבה אחת - חלק מהכסף ציבורי. הרשויות המקומיות מעבירות למועדונים תמיכה עירונית, משהו כמו 2-3 מיליון שקל לקבוצה (לא תמיד זה בטווח הזה). חלק מהקבוצות מקבלות מליונים - אבל לא טורחות להראות את המספרים לציבור. היום אתה משלם ארנונה, אבל מחר זה הולך כדי לכסות רכישה של שחקן רכש ומחרתיים הבעלים לא מוכן לספר לנו לאן הלך הכסף. הוא אומר לנו: הכסף הוא כסף ציבורי, זה נכון, אבל עד כאן - אתם לא יכולים להתערב לי בניהול.

חשוב לציין, בעבר היה ניסיון של קבוצות הצמרת, בניהן מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע להפוך את הקבוצה לחברה בע"מ, מה שיאפשר לה לקזז מע"מ וגם לקזז הפסדים. מנגד, אותה חברה לא יכולה לקבל כספי ציבור. יאמר לזכותו של יענקל'ה שחר, שמשקיע עשרות מיליונים בשנה, שהוא היה מספיק הוגן לומר את זה: אני מוכן לוותר על כספי ציבור, אבל היה מי שעצר את המהלך. הקבוצות הגדולות בהחלט יוכלו להתמודד עם אובדן של 2-3 מיליון שקל, משום שקיזוז הפסדים והזדכות על מע"מ תחסוך לשחר האדיב הרבה מאוד כסף. מנגד, חלק מהקבוצות הקטנות לא יוכלו להתקיים בלי התקציב הזה - הן מתבססות על כספי ציבור, על ההכנסות מהטוטו, מהטלוויזיה ומכירת כרטיסים ומנויים. בקיצור, בעיקר מהציבור.

השאלה היא מדוע, לפחות עד שזה יקרה, העיריות לא מתנות את העברת הכספים בהתערבות בניהול. לא, לא מדובר בניהול מקצועי והחלטה לגבי שחקני רכש, אלא בפיקוח. חלק מהקבוצות מפטרות 2-3 מאמנים בעונה, מקבלות החלטות גרועות בעקבות לחץ ומי שמשלם על כך הוא הציבור, שמחר יעלו לו את הארנונה. הגיע הזמן שרשויות מקומיות יתערבו בניהול, לפחות ברמה המינורית, ידרשו דוחות ויפרסמו אותם לציבור. אין שום סיבה שכל קבוצות הכדורגל לא יגישו כל 1 במאי את הדוחות לציבור, או בכל דצמבר, ארבעה חודשים אחרי, דוחות כלליים שמבוססים על העונה שעברה. אין בעיה עם קבוצה שלא רוצה לעשות את זה - יש בעיה עם קבוצה שלא רוצה לחשוף את הנתונים ומקבלת כספי ציבור.

החוק חייב להיות יותר מדויק בהקשר הזה - קבוצה שתערים קשיים, לא תוכל להיות ממומנת ציבורית יותר. מי שמסתיר מספרים, חושש שתראו מה הוא עושה עם הכסף. מי שלא רוצה להראות לאוהדים איך הוא מנהל את הקבוצה, לא ראוי שיקנו ממנו מנויים.

ההתאחדות לכדורגל, מינהלת הליגות ומשרד האוצר חייבים לשלב זרועות בהקשר הזה ולפעול מול הרשויות המקומיות - להיות מאוחדים נגד דרישה של קבוצות להקדים כספים או לקבל הגדלת תמיכה - או שתחשפו נתונים, או שלא תקבלו כספים יותר. מנגד, המדינה צריכה ליצור פתח לקבוצות להפוך לחברות וכך הן יוכלו לעשות מה שהן רוצות מבלי להתחבא מאחורי המספרים.

המסר צריך להיות ברור: בפעם הבאה שאתם רוצים להחליף שני מאמנים בשנה, לזרוק חצי מהסגל, לפטר מנהל מקצועי ולהעלות את מחירי הכרטיסים תזכרו - יש מי שמפקח עליכם. לא הרשויות - אלא הציבור. הכדורגל הישראלי עדיין לא הוכיח שמגיע לו יותר מזה. לפחות לא עד קמפיין הבחרת הכושל הבא.