נהג סרב להעלות נוסעת בשל "לבוש לא צנוע"

בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום ברחובות, נקבע כי סירובו של נהג אמבולנס לפנות חולת קורונה למלונית בשל לבושה "הלא צנוע" כהגדרתו, מהווה הטרדה מינית. המקרה התרחש באוקטובר 2020, כשהתובעת, חולת קורונה, המתינה לפינוי כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופייה. נהג האמבולנס שהגיע למקום סירב להעלותה לרכב בשל לבושה - מה שהוביל לעיכוב בפינויה.

התובעת, תושבת תל אביב, נדבקה בנגיף הקורונה באוקטובר 2020. בהתאם להנחיות משרד הבריאות, היא היתה אמורה להתפנות למלונית ייעודית לחולי קורונה. ביום הפינוי, היא המתינה מחוץ לביתה כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופייה. כשהגיע האמבולנס של חברת אמבולנס אלפא, נהג האמבולנס סירב להעלותה לרכב בשל לבושה, בטענה שהוא "לא צנוע". הנהג דרש ממנה להחליף לבוש לבגדים צנועים יותר כתנאי לפינויה.

האשה תבעה בטענה להטרדה מינית, אפליה ופגיעה בכבודה

בעקבות הסירוב, התובעת נאלצה להמתין זמן נוסף עד להגעת אמבולנס חלופי - מה שגרם לה, לטענתה, לעוגמת נפש ולתחושת השפלה. היא הגישה תביעה נגד חברת האמבולנסים והנהג שלה, בטענה להטרדה מינית, אפליה ופגיעה בכבודה.

• התלוננה על התעמרות והטרדה מינית מצד המנהל - מה פסק בית המשפט?
• העובדת הוטרדה על ידי קולגה - החברה תשלם פיצויים

התובעת טענה כי סירובו של הנהג להעלותה לאמבולנס בשל לבושה מהווה הטרדה מינית כהגדרתה בחוק למניעת הטרדה מינית, שכן מדובר בהתייחסות מבזה ומשפילה המופנית כלפי מינה של האשה, ואין כל הצדקה לסירוב לספק לה שירות רפואי חיוני בשל כך. לטענתה, הלבוש שלה היה סביר ולגיטימי לחלוטין, בייחוד בהתחשב בכך שמדובר בפינוי חירום רפואי. היא הדגישה כי הדרישה להחליף בגדים היתה כפייה לא מקובלת, פגיעה חמורה בכבודה והכתבה של נורמות צניעות אישיות.

מנגד, הנתבעים – חברת האמבולנסים והנהג שלה – טענו כי לא היתה כל כוונה להטריד או לפגוע בתובעת, וכי הנהג פעל לפי אמונתו הדתית שלפיה אין זה מקובל להימצא בסביבה כה אינטימית עם אשה שאינה לבושה בצניעות מספקת. עוד נטען כי לא מדובר בהתנהגות שיש לפרשה כהטרדה מינית, שכן הנהג לא העיר לתובעת הערות מיניות, אלא הביע עמדה אישית על נורמות הלבוש שהוא עצמו רואה לנכון.

השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ מבית משפט השלום ברחובות קיבלה את תביעתה של האשה, וקבעה כי סירובו של נהג האמבולנס לפנותה בשל לבושה מהווה הטרדה מינית ואפליה אסורה. היא דחתה את טענות הנתבעים, וציינה כי לא ניתן להצדיק סירוב למתן שירות רפואי חיוני באף נימוק הקשור ללבוש הנוסעת. "מדובר באשה ששהתה בבית מגוריה, ולא היתה מחויבת להתאים את לבושה לנורמות מסוימות שנוחות לנהג האמבולנס", קבעה השופטת.

עוד תכניות

בית המשפט הדגיש כי החוק לא מאפשר התניית מתן שירות חיוני לנשים על פי קוד לבוש שנקבע על ידי נותן השירות. השופטת ציינה כי נהג האמבולנס השתמש בכוחו ובסמכותו כדי לכפות נורמות צניעות אישיות על התובעת, וכי עצם הדרישה להיכנס הביתה ולהחליף בגדים מהווה השפלה ופגיעה חמורה בכבוד האשה.

• ההורים תבעו את הדודים - הילד נפצע אצלם בבית; מה קבע השופט?
• העליון החמיר בעונשם של מורשעים בגביית דמי חסות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

"הדבר עשוי לעלות לכדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק"

השופטת ניתחה בפסק הדין שפורסם את היסודות המשפטיים של הטרדה מינית, וקבעה כי, "כאשר אדם מביע זלזול או יחס פוגעני כלפי אשה בשל אופן לבושה – במיוחד כאשר מדובר בלבוש לגיטימי לחלוטין – הדבר עשוי לעלות לכדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק".

בפסק הדין פורטו כמה שיקולים מרכזיים שהובילו להכרעה:

• הפעלת סמכות לרעה – נהג האמבולנס היה אמור להעניק שירות רפואי נייטרלי, אך השתמש במעמדו כדי לכפות נורמות צניעות פרטיות על התובעת.
  
• השפלה ואפליה על רקע מיני – השופטת קבעה כי התובעת הופלתה בגלל היותה אשה, וכי לא היה סביר שנהג האמבולנס ידרוש מגבר להתאים את לבושו.
  
• פגיעה בזכויות יסוד – הדרישה להחליף בגדים מנוגדת לזכות לפרטיות, לכבוד ולחירות אישית.
  
• היבט מגדרי ברור – בית המשפט ציין כי מדובר במקרה שבו גבר ניצל את כוחו כדי לכפות סטנדרט צניעות על אשה - מה שמצביע על יחסי כוח מגדריים ברורים.
  

השופטת הפנתה בפסק דינה לפסיקות קודמות בנושא הטרדה מינית והתנהגות מפלה על רקע מיני, ובפרט לעיקרון שנקבע בע"א 5678/22 פלונית נגד פלוני, שבה נקבע כי "התבטאויות והתנהגות שמבזות אדם בשל השתייכותו המגדרית עשויות להיחשב כהטרדה מינית, גם אם אינן בעלות גוון מיני ישיר". במקרה נוסף (בג"ץ 4542/02 שדולת הנשים נגד השר לביטחון פנים), נפסק כי אפליה מגדרית בכל שירות ציבורי היא אסורה, וכי המדינה מחויבת לוודא שנשים אינן מופלות בקבלת שירותים מכל סוג שהוא.

לבסוף, בית המשפט חייב את אמבולנס אלפא ואת נהג האמבולנס לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 50 אלף שקל בגין הטרדה מינית ופגיעה בכבודה. בנוסף, הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 שקל.

במקרה אחר, פסק הדין שניתן בנובמבר האחרון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עסק בתביעה שהגישה עובדת ותיקה במועדון ספורט נגד מעסיקיה, בטענה כי סבלה מהתעמרות והטרדה מינית מתמשכת מצד המנהל הישיר שלה במשך שנים. מדובר בעובדת שהועסקה במועדון במשך יותר מ-12 שנה. לטענתה, מאז כניסתו של המנהל לתפקידו ב-2013, נהפך היחס אליה למשפיל, עוין ובוטה. כתב התביעה כולל טענות חמורות על הערות מיניות והערות פוגעניות מצד המנהל, שלטענת העובדת, הידרדרו עם הזמן ואף נכללו בהן ניסיונות להשפיל אותה בפומבי, מול עובדים אחרים ולקוחות. העובדת טענה כי ההתעמרות החלה כבר בראשית כהונתו של המנהל, והמשיכה לאורך השנים. התנהגותו כללה, לטענתה, הערות גסות והצעות פוגעניות, שנועדו להקטין ולהשפיל אותה במקום העבודה. באחת ההודעות למשל, כתב המנהל לעובדת כי תשובותיה הן "תשובות של נמלה שעולמה צר כמו גשר צר מאוד" והוסיף כי היא צריכה "להתעלות ולהשתפר" כדי להבין את רמת החשיבה הגבוהה שלו.