להחמיר באכיפה ובענישה על עוקץ קשישים וזיוף צוואות

באחרונה התפרסמו כמה מקרי עוקץ של קשישים, בהם מקרה שבו הם הוחתמו על צוואות וחוזים שמעבירים את רכושם לידי נוכלים. אלה כמובן מקרי קצה ספורים, שזכו לפרסום רב, אך רוב המקרים – שהם קשים ופוגעניים הן לקשיש והן למשפחתו – לא מגיעים לכותרות בתקשורת, אלא מתנהלים בהליכים משפטיים אפרוריים. לצערי, חלק לא מבוטל מהתרמיות גם מצליח. לכן, כל תחום הצוואות וההגנה על קשישים צריך לעבור שינוי משמעותי - הן ברמת החקיקה, הן ברמת הפסיקה בבתי המשפט והן ברמת האכיפה המשטרתית.

חשוב להבין את גודל הבעיה: עושק/עוקץ של קשישים בצוואה זו עבירה שאין בה כמעט סיכון, אך פוטנציאל הרווח הוא גבוה מאוד. בעוד שבמקרים של כייסות או שוד אלים של קשיש יש אכיפה וענישה פלילית, ובעבירות מהסוגים האלה בדרך כלל מדובר בנזק זעום של מאות או אלפי שקלים ספורים, הרי שבזיוף צוואה, שהוא אירוע שעשוי להגיע לסדר גודל של מיליוני שקלים, הסיכוי להיתפס הוא קלוש, והסיכוי להיענש כמעט שלא קיים לאור אכיפה שכמעט אינה קיימת.

פשע קל יחסית לביצוע

זהו פשע שקל יחסית לביצוע, בייחוד למי שיש לו נגישות לקשישים – כמו מטפלים/ות, או בעלי תפקיד בבתי אבות או בבתי חולים. בייחוד למי שצבר ניסיון עם קשישים במצב כזה. כל מה שצריך צריך זה להיות בקשר חמים וקרוב לקשיש, ולהחתים אותו על מסמכים ברגע של חולשת הדעת. פוטנציאל הרווח הוא עצום – דירה (לעתים יותר מאחת), חסכונות ופנסיה, רכוש משפחתי ועוד. הפיתוי לבצע עוקץ צוואה הוא עצום.

• שינוי הצוואה היה תיקון יחסים או השפעה בלתי הוגנת?
• 5 ילדים, 29 נכדים - ורק אחת תקבל את הדירה של הסבתא

המשטרה לא חוקרת כמעט תיקים כאלה, אלא מגדירה את זה כסכסוך אזרחי וקובעת שאין עניין לציבור - ומותירה את הטיפול בעניין לבית המשפט במסגרת הליך אזרחי. במסגרת ההליך, בני המשפחה של הקשיש, שמוצאים עצמם מנושלים מהצוואה, נדרשים להוציא סכומים גדולים כשכר טירחה לעורך דין - סכומים שלא תמיד זמינים עבורם, כדי לנהל הליך משפטי מורכב ותובעני. ובסופו של הליך, גם אם יצליחו להפריך את הצוואה המזויפת (וזה לא קל, בייחוד אם הנוכלים מנוסים בכך), אזי בית המשפט יפסוק לטובתם, ובזה יסתכם העניין. הרמאים לא ישלמו מחיר על ניסיון הגניבה, בית המשפט לא יורה על חקירה פלילית, והמשטרה לא תתערב כדי להרתיע או למנוע את ניסיון הזיוף הבא. בתי המשפט אינם תורמים את חלקם במיגור התופעה, אלא מתרכזים במקרה הספציפי שנדון בפניהם.

בכך נוצרת המשוואה שאדם שמנצל חולשה של קשיש, יכול להרוויח מליונים, ואין לו כמעט סיכון. בעוד הכייס שגונב לקשיש ארנק עומד בפני סיכון להגיע למעצר, למשפט ולמאסר, הרי שמזייף צוואת מיליונים לא ממש מסתכן. אלא רק צובר ניסיון, ובפעם הבאה שיבצע את התרגיל הוא יידע טוב יותר מה עליו לעשות.

גם עורכי הדין המעורבים יוצאים ללא פגע

הניסיון מראה שגם עורכי דין שמעורבים בתרמיות שכאלה, כשהם מסייעים למתחזים ונוכלים להחתים צוואות מפוקפקות - גם הם יוצאים ללא פגע. פעמים רבות בית המשפט נוזף בהם על התרשלות בהליך הליווי של החתימה על הצוואה, אך לא נוקט נגדם כל סנקציה נוספת. בכך גם אנשי מקצוע שמשתפים פעולה (ביודעין או בעצימת עין) עם נוכלים, הם חלק ממשוואה שבה יש בפניהם רווח גדול וקל מצד אחד, וסיכון נמוך מאוד, אם בכלל, מצד שני.

עוד תכניות

מכיוון שמדובר בפשיעה רווחית מאוד, מפתה מאוד וקלה לביצוע, מערכת המשפט והאכיפה צריכה להתייחס אליה אחרת לגמרי. כשמוגשת תלונה למשטרה על ידי בני משפחה, צריך להתייחס לכך כאירוע פלילי, הדורש חקירה ובדיקה. אם יוחלט לדחות את הטיפול עד לסיום ההליך האזרחי, צריך בית המשפט - לאחר שהכריע כי מדובר בנוכלות - להעביר את התיק להמשך טיפול בפן הפלילי.

• ההורים תבעו את הדודים - הילד נפצע אצלם בבית; מה קבע השופט?
• העליון החמיר בעונשם של מורשעים בגביית דמי חסות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

לא מן הנמנע שיהיה צורך לשנות את החקיקה בעבירות שכאלה כנגד קשישים, אך גם ללא שינוי חקיקה צריכים הרשות השופטת וגורמי החקירה והאכיפה לעשות שימוש בסמכויותיהם הקיימות, כדי למנוע מן הנוכלים לצאת ללא עונש. וחשוב יותר: למנוע מהנוכלים להשתכלל באין מפריע, ולצבור ניסיון מקורבן לקורבן. עם טיפול נכון, הפשע הזה ייהפך למסוכן יותר לנוכלים, ומשתלם הרבה פחות. האינטרס הציבורי מחייב אכיפה נוקשה הרבה יותר נגד עבירות צווארון לבן כלפי קשישים.

*הכותב הוא שותף במשרד באום אורון עורכי דין ונוטריונים, מומחה בדיני משפחה וקיום צוואות