העירייה תשלם לישיבה 1,200 שקל ליום עד שתיתן לה קרקע

בית משפט השלום באשקלון הטיל על עיריית קריית גת קנס של 1,200 שקל ליום במידה שלא תעמיד קרקע חלופית לישיבת קריית התורה עד תחילת אפריל. ההחלטה ניתנה בעקבות בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט שהגישה הישיבה, לאחר שהעירייה לא קיימה את התחייבויותיה על פי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

מקור הסכסוך בפרויקט פינוי-בינוי שמקודם בשטח שבו פעלה הישיבה בעבר. יזמי הפרויקט, שזכו במכרז, הגישו תביעת פינוי נגד הישיבה. בעקבות התביעה נחתם הסכם פשרה בין הצדדים ביוני 2023, שקיבל תוקף של פסק דין. על פי ההסכם, התחייבה הישיבה לפנות את המקרקעין עד סוף 2023, כשהעירייה מצדה התחייבה לדאוג לה למקום חלופי ולבצע את עבודות התשתית הנדרשות כדי להכשיר את המקום.

העירייה התחייבה לדאוג למקום חלופי ולבצע עבודות תשתית

בהסכם הפשרה, התחייבה העירייה לפעול בשני שלבים: בשלב הראשון, להעמיד לישיבה מקום חלופי לפעילותה ולבצע עבודות תשתית של מים, ביוב וחשמל. בשלב השני, ובמידת האפשר, להקצות את הקרקע החלופית לישיבה באופן קבוע, ובכפוף לאישורים הנדרשים. הבקשה לביזיון בית משפט עסקה רק בשלב הראשון, שלא דרש אישורים מיוחדים ונועד לתת מענה מיידי לצורכי הישיבה.

• המדינה הציעה קרקע בקרית גת ב-86% הנחה, אבל אף יזם לא ניגש
• דירה בהנחה - ההרשמה נסגרה; מה ההנחה, מהם סיכוי הזכייה; כל מה שצריך לדעת

השופטת עינת אבמן מתחה ביקורת חריפה על התנהלות העירייה, שלדבריה מעוררת "תמיהות וחוסר נוחות". היא ציינה כי העירייה יצרה מצג שווא כלפי הישיבה כשביקשה להאריך את מועד הפינוי בחודש, עד סוף ינואר 2024, בטענה ש"עבודות הפיתוח מתארכות מעט". השופטת קבעה כי "בדיעבד ברור כי עבודות הפיתוח מעולם לא החלו, באופן שעד היום לא הועמדה לרשות המבקשת קרקע חלופית".

הישיבה, מצדה, עמדה בהתחייבויותיה ופינתה את המקרקעין במועד המבוקש. יתרה מכך, בהסתמך על ההסכם, היא רכשה מבנים יבילים בעלות של מיליוני שקלים והכינה על חשבונה תוכנית פיתוח בעלות של כ-300 אלף שקל. ואולם בהיעדר קרקע חלופית, נאלצת הישיבה לאחסן את המבנים היבילים אצל צד ג' - תוך תשלום דמי אחסנה יומיים.

במהלך הדיונים בבית המשפט, התברר כי בספטמבר 2023 התקיימה תכתובת בין באי כוח הישיבה למהנדסת העיר, שממנה עלה כי העירייה מתכוונת לאפשר לישיבה לפעול במסגרת היתר מתכלה בקרקע המצויה בשטחים המערביים של קריית גת. השופטת ציינה כי "המבקשת הסתמכה על התכתובת זו, החלה בהכנת תכנית הפיתוח לשטח שצוין בהסכם הפשרה ואף רכשה מבנים יבילים בעלות ניכרת".

העירייה טענה בתגובתה כי היא "פועלת במלוא המחויבות והרצינות הנדרשת" למימוש פסק הדין. היא הסבירה כי הקרקע המיועדת מצויה באזור שבו "החליטה המדינה לתכנן תב"ע חדשה לטובת המגזר החרדי", ולכן היא מנועה מלבצע את עבודות הפיתוח. ואולם השופטת דחתה את הטענה הזו, וציינה כי התב"ע היתה ידועה עוד לפני חתימת הסכם הפשרה.

• בית המשפט הולך לקראת בעלי מניות מיעוט: מי יוכל לעיין בכתבי הצבעה?
• נפגע בתאונה חריגה ביותר - ויקבל 370 אלף שקל
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

"לכל אורך הדרך היתה המשיבה מודעת היטב להתחייבותה על פי פסק הדין"

לאחר שהתברר כי ישנו קושי בהעמדת הקרקע המקורית, הציעה העירייה לישיבה קרקע חלופית ברחוב אהוד בן גרא בעיר. הישיבה הסכימה להצעה הזו, אך לפי החלטת השופטת, "הצעה זו לא קודמה על ידי המשיבה, בין היתר, מאחר שהמשיבה חזרה בה מההצעה, בשלב שבו נדרשה לאשר את תקציב הפיתוח למיקום זה".

השופטת אבמן קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "התנהלות זו מלמדת על כך שלכל אורך הדרך היתה המשיבה מודעת היטב להתחייבותה על פי פסק הדין, להעמיד לרשות המבקשת קרקע חלופית לשם הפעלת הישיבה. התחייבות זו טרם מולאה, גם בחלוף פרק זמן ממושך של למעלה משנה וחצי מאז מועד החתימה על פסק הדין, וזאת מבלי שהונח בפני כל טעם ממשי למחדל זה".

בית המשפט דחה את טענת העירייה כי הישיבה לא הציגה קבלות המעידות על עלויות האחסנה של המבנים היבילים. השופטת הבהירה בהכרעתה כי, "אין המדובר בתביעה נזיקית, במסגרתה נדרשת המשיבה לפצות את המבקשת בגין נזקים שנגרמים לה כתוצאה מהתנהלות המשיבה, אלא בבקשה מכח פקודת ביזיון בית משפט", ולכן שאלת גובה הנזק אינה רלוונטית.

השופטת גם דחתה את טענות העירייה בנוגע להתנהלות הישיבה לפני החתימה על הסכם הפשרה, כגון העובדה שפעלה בתחומי העירייה במשך שנים ללא הקצאה כדין. היא קבעה כי, "משעה שנחתם הסכם הפשרה וקיבל תוקף של פסק דין, אין בידי להידרש לטענות מעין אלה". יתרה מכך, היא ציינה כי "העובדה שהמשיבה אפשרה למבקשת לפעול באופן כזה בתחומיה, רובצת לחובת המשיבה לא פחות מכך שהיא רובצת לחובת המבקשת".

הישיבה טענה כי מחדלי העירייה נובעים מחילופי השלטון בעקבות הבחירות המוניציפליות ומשיקולים כלכליים הנוגעים לעלויות הפיתוח הגבוהות. השופטת קבעה כי "בכל הכבוד הראוי, בשלב זה, לאחר שחלף פרק זמן ממושך ממועד מתן פסק הדין, לא ניתן לקבל", את הסברי העירייה להתנהלותה.  עוד נכתב בפסק הדין כי, "העירייה התחייבה לספק מיקום חלופי לישיבה, והעיכוב המתמשך פוגע בזכויות התלמידים לחינוך וללימוד".

בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי אם העירייה לא תעמיד קרקע חלופית לישיבה עד 1 באפריל 2025, היא תחויב בקנס יומי של 1,200 שקל, "עד למועד שבו תעמיד לרשות המבקשת קרקע חלופית בהתאם לפסק הדין". בנוסף, חויבה העירייה בהוצאות משפט בסכום כולל של 7,000 שקל.