שינוי הצוואה היה תיקון יחסים או תוצאה של השפעה בלתי הוגנת?

מאבק ירושה סוער, טענות על חוסר כשירות, וחוות דעת רפואית שניתנה רק לאחר המוות – כך הוכרע תיק מלא יצרים בבית המשפט. המנוח הספיק לכתוב בחייו שלוש צוואות, אך זו האחרונה – ששינתה את החלוקה בין ילדיו, השיבה לבנו את חלקו בעיזבון ונישלה את אחייניתו – ניצבת במוקד של המאבק המשפטי. 

בצוואה הקודמת היתה בתו היורשת העיקרית, עם 75% מהעיזבון, אך בצוואתו האחרונה המנוח החליט לחלק את רכושו שווה בשווה בינה לבין אחיה, שהתגורר בחו"ל וידע עמו יחסים מורכבים לאורך השנים. השינוי הזה גרע 25% מהירושה של הבת, אך היא לא הלינה על כך. מנגד, האחיינית, שנושלה לחלוטין, טענה כי המנוח היה בלתי כשיר לחתום על צוואה, וכי הבת היא שהשפיעה עליו באופן בלתי הוגן.

מצדה של הבת, שתמכה בתקפות הצוואה, הודגש כי המנוח היה צלול ומודע למעשיו, כפי שמעידים עורך דינו והמסמכים המשפטיים. נטען כי הצוואה נערכה מתוך רצון חופשי, וללא כל השפעה חיצונית בלתי הוגנת. כמו כן, נטען כי השינוי שנעשה נועד לתקן עוול היסטורי, ולאפשר חלוקה שוויונית יותר של נכסיו בין ילדיו. בנוסף, לא הוצגו הוכחות חד-משמעיות המעידות על הפעלת לחץ או כפייה מצדה של הבת.

• 5 ילדים, 29 נכדים - ורק אחת תקבל את הדירה של הסבתא
• להחמיר באכיפה ובענישה על עוקץ קשישים וזיוף צוואות

מנגד, טענות המתנגדים לצוואה התבססו על כך שהמנוח היה במצב רפואי קשה ולא היה מסוגל להבין באופן מלא את המשמעות של השינוי שהוא ביצע. הם טענו כי בתו היתה מעורבת באופן אינטנסיבי בתהליך, כולל ארגון חוות הדעת הרפואית ושינוי הצוואה. חוות הדעת הרפואית עצמה ניתנה לאחר מותו של המנוח, ולכן אינה יכולה לשמש הוכחה חד-משמעית לכשירותו המשפטית. כמו כן, נטען כי הליך שינוי הצוואה התבצע במהירות רבה - מה שמעלה חשד להשפעה חיצונית, ולניסיון לכפות על המנוח שינוי שאינו משקף את רצונו האמיתי.

בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו בפניו, והתייחס במיוחד לטענות בדבר חוסר כשירות והשפעה בלתי הוגנת. אחד השיקולים המרכזיים שהנחו את החלטתו היה העדויות של אנשי המקצוע, ובעיקר עורך הדין שערך את הצוואה, שהעיד כי הכיר את המנוח במשך שנים רבות, והעיד על כשירותו המלאה בעת החתימה. כמו כן, אף שחוות הדעת הרפואית ניתנה בדיעבד, היא תמכה בעמדת הבן והבת כי המנוח פעל מתוך רצון חופשי. בית המשפט הדגיש גם את היעדר הוכחות מספקות להשפעה בלתי הוגנת, וקבע כי אין עדויות ישירות ללחץ שהופעל על המנוח. לבסוף, ציין בית המשפש בפסק הדין שפורסם כי יש לכבד את עקרון רצון המצווה, ולפיכך זכותו של אדם לשנות את צוואתו כרצונו, כל עוד לא הוכח כי נעשתה עליו השפעה בלתי הוגנת.

בהכרעת הדין אף צוין כי ההליך המשפטי שהתנהל היווה בזבוז משאבים, וקבע כי לא הוכחו מעורבות פסולה או השפעה בלתי הוגנת מצד הבת. כמו כן, נדחו טענות נוספות שהועלו בערעור, ובהן הטענה כי היה צורך בנוכחות גורם נייטרלי בעת עריכת הצוואה.

עוד תכניות

מי שייצגו את הבן היו עורכי הדין בעז קראוס ועמית אלזם ממשרד עורכי הדין קראוס, שמהם נמסר כי, "בצדק קבע בית המשפט, כי זכותו של כל אדם לצוות את כל רכושו כפי רצונו, ובמקרה זה לשני ילדיו היחידים, במיוחד כאשר מדובר במנוח כשיר וצלול, אשר ניהל חברות ועסקים ביד רמה".

• ההורים תבעו את הדודים - הילד נפצע אצלם בבית; מה קבע השופט?
• העליון החמיר בעונשם של מורשעים בגביית דמי חסות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד באחרונה בערעור של אדם שהוא אחד מתוך כמה יורשים, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המנוחים, בני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, ערכו ב-2009 צוואה הדדית שקובעת כי עם מותו של אחד מהם יעבור עיזבונו בשלמותו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. בצוואה אף נכללה הוראה שלפיה, "בן הזוג הנותר לא ישנה הוראות צוואתו", אלא בכפוף להוראות חוק הירושה. לאחר פטירת הבעל ב-2015, ערכה המנוחה ב-2016 צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שבנה שהגיש את הערעור יקבל את כל עיזבונה, וזאת בנימוק כי הוא טיפל בה יותר מאחיו. לעומת זאת, הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן. לאחר פטירתה של המנוחה, פרץ סכסוך בין ילדיה סביב תוקפה של הצוואה החדשה. אחת הבנות, שהתנגדה לקיומה של הצוואה המאוחרת, טענה כי הצוואה הדדית לא ניתנת לשינוי לאחר מות אחד מבני הזוג, אלא אם בן הזוג הנותר מסתלק מירושת המנוח או מחזיר את חלקו לעיזבון, כפי שמורה סעיף 8א לחוק הירושה בישראל.