האחיות נגד בת הזוג - מי תזכה בנחלה במושב?

בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נדונה סוגיה מורכבת הנוגעת לזכויות במשק חקלאי בעקבות פטירתו הפתאומית של בעל הזכויות. המקרה עסק בשלוש תובעות – שתי אחיותיו של המנוח ובת הזוג שלו – שכל אחת מהן טענה לזכויות בנחלה. בית המשפט בחן את הטענות ודחה את שלושתן, תוך הדגשת החשיבות של הסכמים ברורים ומסודרים בנוגע להעברת זכויות במשקים חקלאיים.​

המנוח היה בעל זכויות במשק חקלאי במושב שנמצא במרכז הארץ. הוא נפטר באופן פתאומי ב-2022, בגיל 58, מבלי להותיר אחריו צוואה. הוא התגורר בנחלה במשך כ-30 שנה, ובמהלך השנים הוא ניהל את המשק והפעיל בו פעילויות חקלאיות שונות.​

המנוח הוגדר "בר רשות" בנחלה, כלומר הוא החזיק בזכויות שימוש והחזקה במשק החקלאי מכוח רשות שניתנה לו על ידי האגודה השיתופית והמוסדות המיישבים. מעמד זה הוא דבר נפוץ במושבים, שבהם הקרקעות הן בבעלות המדינה ומנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). במקרים כאלה, האגודה השיתופית מקבלת רשות שימוש בקרקע מהסוכנות היהודית, ומעניקה רשות שימוש לחבריה, המוגדרים ברי רשות.​ זכויותיו של בר רשות אינן זכויות בעלות או חכירה, אלא כאלה של שימוש והחזקה, שניתנות לביטול על ידי הגורם המעניק. עם זאת, בפסיקה נקבע כי בר רשות עשוי ליהנות מהגנה מפני פינוי, בייחוד כשהרשות ניתנה ללא הגבלת זמן והמחזיק ביצע השקעות משמעותיות בנחלה.​

שתי אחיותיו של המנוח, בנות 65 ו-62, טענו כי הוא החזיק במשק בנאמנות עבורן. הן הציגו מסמכים המעידים על כך שהוריהן היו בעלי הזכויות המקוריים בנחלה, וכי לאחר פטירתם, המנוח התחייב להחזיק בנחלה עבורן. האחיות טענו כי הן השתתפו במימון של הפעילויות החקלאיות והתחזוקה של המשק, וכי המנוח פעל כנאמן שלהן, ללא כוונה לרכוש זכויות עצמאיות בנחלה.​

• אדם שהתגורר בנמל אשדוד ופונה ללא צו או התראה מוקדמת יפוצה ב-79 אלף שקל

זוגתו של המנוח, בת 55, טענה כי היתה ידועה בציבור שלו במשך 15 השנים האחרונות בחייו, ולכן היא זכאית לרשת את זכויותיו במשק מכוח היותה בת זוגו. היא הציגה ראיות לחיים משותפים שלהם, כולל מגורים משותפים, חשבונות בנק משותפים ותמונות משפחתיות. בנוסף, היא טענה כי סייעה בניהול המשק והיתה שותפה לפעילויות החקלאיות - מה שמקנה לה זכויות שוות בנחלה, כך לדבריה.​

השופטת, ד"ר מיכל ברנט, בחנה את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי הצדדים. לגבי טענות האחיות, השופטת ציינה כי לא הוצגו מסמכים משפטיים המעידים על קיומה של נאמנות רשמית בין המנוח לאחיותיו. היא הדגישה בפסק הדין שלה כי, "הסתמכות על הבנות משפחתיות בלתי כתובות אינה מספיקה להוכחת נאמנות משפטית".​

בנוגע לטענותיה של בת הזוג, השופטת קבעה כי אף שהוצגו ראיות לחיים משותפים, לא הוכח כי המנוח והזוגה ניהלו משק בית משותף במובן המשפטי המלא, ולא הוצגו ראיות להסכמים פיננסיים משותפים או לכוונה לשיתוף מלא בזכויות. השופטת ציינה כי "הוכחת מעמד של ידועה בציבור דורשת הצגת ראיות חד-משמעיות לקיום חיי משפחה ומשק בית משותף".​ לסיכום, בית המשפט דחה את תביעותיהן של שלוש התובעות, וקבע כי הזכויות בנחלה יועברו ליורשים החוקיים של המנוח בהתאם לדיני הירושה. השופטת הדגישה את החשיבות של הסדרת זכויות בנחלות חקלאיות באמצעות מסמכים והסכמים ברורים, כדי למנוע סכסוכים עתידיים.​

• עו"ד ניסה להפיל החזר הלוואה שנטל על גרושתו
• הכל או שקל - סכסוך משפחתי סביב צוואות האם
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

מה היתה העמדה של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בנוגע לזכויות בנחלה?

רמ"י, שהיא הגורם שמנהל את הקרקעות החקלאיות במדינה, לא העניקה זכויות בעלות למנוח אלא רק מעמד של "בר רשות". בהתאם למדיניותה, זכויות בר רשות אינן עוברות בירושה אוטומטית, אלא נדרשות לאישור והסדרה מול המוסדות המיישבים. פסק הדין חיזק את עמדת רמ"י בכך שהבהיר כי אין אפשרות להעביר זכויות ללא מסמכים רשמיים ואישורים מתאימים.

האם הייתה מחלוקת גם לגבי עצם מעמדו של המנוח כ"בר רשות"?

לא היתה שום מחלוקת על כך שהמנוח הוכר כ"בר רשות" בנחלה, אך הצדדים נחלקו בשאלה מה המשמעות של המעמד הזה. האחיות טענו כי הוא החזיק בזכויות בנאמנות עבורן, בעוד שבת הזוג טענה כי חלה עליהן ירושה אוטומטית. פסק הדין הבהיר כי עצם ההחזקה של המנוח בנחלה לא העניקה לאף אחת מהן זכויות קנייניות ברורות.

האם האחיות הציגו מסמכים שיכלו להעיד על נאמנות משפטית?

האחיות הסתמכו בעיקר על עדויות והבנות משפחתיות, אך לא הציגו מסמכים משפטיים חתומים או חוזים כתובים המעידים על נאמנות משפטית רשמית. השופטת ציינה כי ללא מסמכים רשמיים המעידים על התחייבות של המנוח לפעול כנאמן, לא ניתן להכיר בקיומה של נאמנות משפטית.

האם במקרה של בת הזוג היה ניתן להכיר בזכויותיה אילו היו לה הוכחות נוספות?

התשובה תלויה בסוג ההוכחות שהיתה יכולה להציג. אם היתה יכולה להציג מסמכים רשמיים המעידים על הסכמה בינה לבין המנוח לחלוקת זכויות בנחלה, כמו הסכם ממון, צוואה או מסמכים המעידים על רישום משותף בנחלה, ייתכן כי בית המשפט היה מקבל את טענותיה. עם זאת, מכיוון שהנחלות במושבים כפופות לכללים מחמירים של רמ"י, גם במקרה כזה ייתכן שהיה צורך באישור המוסדות המיישבים.כיוון שהמנוח לא הותיר צוואה, הנחלה תעבור ליורשיו החוקיים בהתאם לדיני הירושה, בכפוף לאישור המוסדות המיישבים. המשמעות היא שהיורשים יידרשו לפנות לרמ"י ולהסדיר את המשך ההחזקה בנחלה בהתאם לכללים החלים על משקים חקלאיים.

מה יקרה כעת עם הנחלה לאחר פסיקת בית המשפט?

מכיוון שהמנוח לא הותיר צוואה, הנחלה תעבור ליורשיו החוקיים בהתאם לדיני הירושה, בכפוף לאישור המוסדות המיישבים. המשמעות היא שהיורשים יידרשו לפנות לרמ"י כדי להסדיר את המשך ההחזקה בנחלה, בהתאם לכללים החלים על משקים חקלאיים.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי באחרונה בתביעה שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) והאגודה השיתופית אבן ספיר, בגין עיכובים ממושכים בהעברת קרקעות שנרכשו עוד בתחילת העשור הקודם. המקרה קשור למשפחה שרכשה מגרשים במושב אבן ספיר לפני יותר מעשור. ההסכמים שנחתמו עם האגודה השיתופית כללו התחייבות להעברת הקרקעות לאחר השלמת התהליכים הביורוקרטיים הנדרשים. ואולם בפועל, הליך ההעברה התארך משמעותית, והתובעים גילו כי הקרקע שהיתה אמורה להיות בידיהם נותרה מחוץ להישג ידם במשך שנים ארוכות. המשפחה ניסתה שוב ושוב להבין את מקור העיכובים, אך נתקלה בתשובות מעורפלות הן מצד האגודה והן מצד רמ"י. לטענתם, בכל פעם ניתנה להם סיבה אחרת: צורך בהשלמות תכנוניות, עיכובים בקבלת אישורים מרשויות שונות, מחלוקות פנימיות בין הגופים המעורבים – וכל אלה, לדבריהם, הפכו את ההמתנה לבלתי נסבלת.