הכל או שקל - סכסוך משפחתי סביב צוואות האם

בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, נדון מקרה יוצא דופן שבו אשה הורישה בצוואתה הראשונה לכל אחד מארבעת ילדיה שקל אחד בלבד, בעוד שאת יתרת רכושה היא בחרה להוריש לאחייניתה. מאוחר יותר, המנוחה ביטלה את הצוואה, אך האחיינית, שהיתה הזוכה העיקרית בצוואה המקורית, ביקשה לקיימה למרות הביטול.

המנוחה, אם לארבעה ילדים, ערכה צוואה ב-15 במרץ 2010, שבה קבעה כאמור כי כל אחד מילדיה יקבל שקל אחד בלבד, בעוד שאת שאר רכושה, שכלל נדל"ן, חשבונות בנק ונכסים נוספים, היא החליטה להוריש לאחייניתה. החלטה זו הפתיעה את ילדיה, שכן לא היו ידועים סכסוכים משפחתיים משמעותיים שיכלו להסביר את ההחלטה הזו.

ב-22 ביוני 2015, כחמש שנים לאחר עריכת הצוואה הראשונה, המנוחה ערכה צוואה חדשה, שבה ביטלה את הצוואה הקודמת. בצוואה החדשה היא חילקה את רכושה באופן שווה בין ארבעת ילדיה, מבלי להזכיר את האחיינית כלל. לאחר פטירתה של המנוחה ב-10 בספטמבר 2020, הגישו ילדיה בקשה לקיום הצוואה האחרונה מ-2015. מנגד, האחיינית הגישה התנגדות וטענה כי הצוואה הראשונה מ-2010 היא הצוואה התקפה והמחייבת.

האחיינית טענה כי המנוחה היתה קרובה אליה מאוד לאורך כל חייה, ואף הביעה בפניה את רצונה להוריש לה את כל רכושה. לטענתה, הצוואה הראשונה, מ-2010, משקפת את כוונותיה האמיתיות של המנוחה, בעוד שהשינוי שבוצע חמש שנים לאחר מכן היה תוצאה של התערבות בלתי הוגנת מצד ילדיה. האחיינית טענה כי בתקופה שקדמה לעריכת הצוואה השנייה, היתה המנוחה במצב בריאותי ירוד - מה שהפך אותה לפגיעה יותר להשפעות חיצוניות. היא אף הוסיפה כי ילדיה של המנוחה לחצו עליה לשנות את הצוואה לטובתם, ניצלו את תלותה בהם, והובילו אותה לבטל את הצוואה הראשונה שלא מתוך רצונה החופשי.

• רגע לפני מותו - ציווה את כל נכסיו לבן אחד; האחרים ערערו - מה קבע בית המשפט?
• ג’ין הקמן והירושה: סוף טרגי, קריירה ענקית ודרמה משפחתית על 80 מיליון דולר

מנגד, טענו ילדי המנוחה כי הצוואה השנייה מ-2015 היא הצוואה התקפה והאמיתית. לטענתם, אמם היתה צלולה לחלוטין בעת עריכתה ופעלה מתוך רצונה החופשי. הם הדגישו כי הצוואה נערכה בפני עורך דין מנוסה, שווידא כי אין עליה השפעה חיצונית כלשהי מצד ילדיה או גורמים אחרים. לדבריהם, השינוי בצוואה נבע מהבנה מחודשת של המנוחה כי נכון לחלק את רכושה בין ילדיה באופן שווה, ולא מתוך השפעה בלתי הוגנת.

שופטת בית המשפט לענייני משפחה ליאת דהן חיון בחנה את הראיות והעדויות שהוצגו בפניה, כולל חוות דעת רפואיות, עדויות עדים שנכחו בעת עריכת הצוואות, ותכתובות בין המנוחה לבין הצדדים המעורבים. בפסק הדין שלה שפורסם נכתב כי, "לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות, הגעתי למסקנה כי הצוואה המאוחרת משנת 2015 משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה, ואין ראיה מספקת להשפעה בלתי הוגנת מצד ילדיה".

עוד צוין בפסק הדין כי, "המנוחה הייתה אישה עצמאית ודעתנית, והראיות מצביעות על כך שפעלה מתוך שיקול דעת עצמאי בעת עריכת הצוואה השנייה". בית המשפט הדגיש את חשיבות כיבוד רצון המצווה, כל עוד לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת או פגמים אחרים בצוואה. בהכרעת הדין נטען כי, "עקרון העל בדיני הירושה הוא כיבוד רצון המת, ובמקרה זה, הצוואה המאוחרת מבטאת את רצונה החופשי של המנוחה".

• עו"ד ניסה להפיל החזר הלוואה שנטל על גרושתו
• האחיות נגד בת הזוג - מי תזכה בנחלה במושב?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

השופטת דהן חיון גם פסקה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20 אלף שקל. היא קבעה כי מכיוון שהתנגדותה של האחיינית נדחתה וכי לא הובאו ראיות משמעותיות שיצדיקו את טענותיה, עליה לשאת בהוצאות המשפט של ילדי המנוחה. בפסק הדין צוין כי, "התנגדות המבקשת לא נמצאה מבוססת דיה, ומשכך אין הצדקה להטיל את נטל ההוצאות על המשיבים, אשר נאלצו לנהל הליך זה על מנת לקיים את רצון המנוחה בהתאם לצוואתה המאוחרת".

האם בית המשפט התייחס למניע שהוביל את המנוחה לערוך את הצוואה הראשונה, שבה הורישה את רוב רכושה לאחייניתה?

בית המשפט לא קבע במפורש מדוע בחרה המנוחה ב-2010 להוריש כמעט את כל רכושה לאחייניתה, אך מהעדויות שהובאו בפניו עלה כי היתה ביניהן מערכת יחסים קרובה. עם זאת, לא הוצגו הוכחות לכך שהיתה כוונה חד-משמעית של המנוחה לנשל את ילדיה לחלוטין. השופטת ציינה כי ייתכן שהמנוחה רצתה להביע מסר כלשהו בצוואה הראשונה, אך מאוחר יותר החליטה לשנות את דעתה.

האם האחיינית ניסתה להוכיח שהיתה למנוחה מחלת נפש או דמנציה שגרמה לה לשנות את צוואתה?

כן, האחיינית טענה כי המנוחה היתה במצב בריאותי ירוד בעת עריכת הצוואה השנייה, ושהדבר השפיע על שיקול דעתה. עם זאת, חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית המשפט הראו כי המנוחה היתה צלולה בדעתה בתקופה הרלוונטית. כמו כן, עורך הדין שערך את הצוואה השנייה העיד כי המנוחה היתה מודעת היטב להחלטותיה ופעלה מתוך רצון חופשי.

האם היו מסמכים חיצוניים שהעידו על כוונותיה של המנוחה בתקופות שבין שתי הצוואות?

במהלך המשפט הוצגו מכתבים ורשומות ביומן אישי של המנוחה, שהעידו על כך שהיא שינתה את דעתה במהלך השנים. במסמכים אלו ציינה כי היא חושבת מחדש על חלוקת רכושה וכי היחסים עם ילדיה השתפרו. בית המשפט ראה בכך ראיה נוספת לכך שהצוואה השנייה לא נערכה תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת.

האם האחיינית ניסתה להגיע להסכם פשרה עם הילדים לפני שהתיק הגיע לבית המשפט?

על פי עדויות הצדדים, היו ניסיונות לנהל משא ומתן מחוץ לבית המשפט, אך לא הושגה הסכמה. האחיינית הציעה לוויתורים מסוימים בתמורה להכרה מסוימת בזכויותיה, אך ילדיה של המנוחה סירבו, בטענה כי עליהם לקיים את הצוואה המאוחרת כלשונה.

האם היו בעבר סכסוכים משפחתיים בין המנוחה לילדיה, שיכולים להסביר את הצוואה הראשונה?

על פי עדויות שהובאו בפני בית המשפט, היו מתחים מסוימים בין המנוחה לילדיה, בעיקר סביב עניינים כלכליים ואישיים. עם זאת, לא היה מדובר בנתק מוחלט, ובשנים שלאחר עריכת הצוואה הראשונה היחסים השתפרו - דבר שעשוי להסביר את החלטתה לשנות את הצוואה ב-2015.

במקרה אחר, בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע באחרונה במחלוקת משפחתית סביב צוואה יוצאת דופן: אב המשפחה בן 82 שהיה מרותק למיטה, הוריש רגע לפני מותו את כל הונו לבן אחד מתוך חמישה. נכסיו של הנפטר היו שתי דירות וחנות בשוק וכל הנכסים עברו לבן אחד. מתוך ארבעת האחים האחרים, שלושה החליטו שהם לא מוותרים וערערו לבית המשפט, בטענה כי האב לא היה במצב לערוך צוואה תקפה, ושאחיהם "שם יד" על הירושה בכפייה. האב, שהיה תלוי בטיפול סיעודי בשנותיו האחרונות, הזמין נוטריון לביתו כדי לערוך את הצוואה האחרונה שלו. במסמך הוא העביר את כל רכושו – בשווי מיליונים – לבנו האחד, והותיר את ארבעת ילדיו האחרים ללא חלק בעיזבון. לאחר פטירתו, טענו שלושה מהאחים שהאב לא היה צלול בכדי לקבל החלטה כזו ושבמצבו הבריאותי לא אפשר חתימה מכוונת וצלולה ושלאחיהם היורש היתה יד מכוונת בכפייה ולחץ על אביהם בכתיבת מסמך הצוואה. הם הדגישו את תזמון המסמך – בסמוך למותו – כראיה לכך שמשהו לא כשורה.